למה אין בום וומן ומנהל תסריט בתעשייה?

צילום: ורד אדיר

גריפיות: 0, תאורניות ראשיות: 0, עוזרות צלמת: 0, מתאם הפקה:1 , עוזרות תאורניות: 3, בום וומניות: 0, מקליטה: 1, מנהלי תסריט: 0, צלמת אולפן: 0  

בתעשיית הקולנוע והטלויזיה בארץ יש תפקידים לנשים ויש תפקידים לגברים. למה לא תמצאו גריפיות וגם לא נערי מים? מדוע מתחילה הבעיה כבר בשמו של התפקיד ומה אפשר לעשות בנידון? שוחחנו עם נעמי לבארי, מפיקה ("בלאק שיפ הפקות סרטים") ובימאית ומי שעומדת מאחורי המטה לשיוויון הזדמנויות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.

מול מי צריך להיאבק? האם קיים קושי עבור נשים להיכנס לתחומים "הגבריים" או שאין מספיק נשים שרוצות לעסוק במקצועות הללו?
"ראשית הייתי שמחה להשתמש במילה שינוי ולא מאבק. בסופו של יום אני מאמינה שאנשים ברי דעת לא יראו שום פסול ברעיונות שעומדים מאחורי המטה לשוויון הזדמנויות בתעסוקה ולכן אין לנו מאבק באושיה או בגוף. יש לנו שאיפה לשנות את המפה הקיימת שכיום מראה תמונת מציאות עגומה ביותר בכל הקשור לשיוויון הזדמנויות..
פרקטית ועובדתית לנשים קשה יותר להכנס לעבודה על סטים למעט במקצועות האיפור, ההלבשה, תיאום ההפקה, ניהול פוסט, ניהול תסריט ו"נערת" מים.
הסיבות הן רבות ומגוונות ולכל אחת מהן יקומו תומכים/ות או מתנגדות/ים. אנחנו מעדיפים לעסוק פחות בתיאוריה ויותר בפרקטיקה ובקריאת המצב נכון להיום, כאן.
הדבר היחיד בו אנו נאבקים למען כולם היא הקביעה, שנעשתה ע"י  רוב גברי ואומצה ע"י חלק מהנשים, שיש מקצועות לגברים ויש מקצועות לנשים. ולעניין הכוח הפיזי אתייחס כך – עובדה היא שגברים בהכללה הם  חזקים יותר מבחינה פיזיולוגית, אך עוד עובדה היא שישנן נשים חזקות יותר מחלק מהגברים ולא ייתכן שהדלת תיסגר בפניהן  בהתבסס על מינן ולא על בסיס יכולותיהן האישיות. בסופו של יום אם לאישה יש את הכישורים להיות תאורנית ואת החוסן הפיזי, אין סיבה בעולם שהיא לא תעסוק בכך. וכאן מגיע טיעון הרחם החביב על רבים. ובכן, חדשות מרעישות, ראשית , רחם זה לא public domain וזה ממש לא עניינו של אף אחד מה אישה עושה או לא עושה עם הרחם שלה. שנית ולחדשות עוד יותר מרעישות - לא כל אישה רואה את יעודה בחיים כאם, ויש לתת לנשים את הקרדיט לעשות את השיקולים של עצמן".

למה לדעתך כך נראית המציאות?
"זה לא חדש שהחברה האזרחית מושפעת מתקופת החיים הצבאית שיש בה חוליים מגדריים רבים ואלה נוזלים להם בנחת אל תוך האזרחות.  זה גם לא סוד ששפה יוצרת מציאות ונוצרים להם יחסי גומלין. אסביר: עד לא מזמן באתר של אחת הקרנות לקולנוע הייתה אפשרות להוריד את תבנית התקציב הדרושה לצורך הגשה (מאז הנוהל כבר בוטל). והפלא ופלא – שחור על גבי לבן. מפיק. במאי. מלבישה. תאורן. צלם. מתאמת הפקה. מנהל הפקה. נערת מים. מפיק בפועל. מנהלת תסריט. זאת אומרת שמראש מוכתב, ובתום לב, המגדר של כל תפקיד. כפי שעד לא מזמן במודעות הדרושים בעיתונים היה מצויין בפירוש "מנהלים" ומתחת לזה "מזכירות" כאילו ניהול הוא נחלתם של גברים בלבד ומזכירות נחלתן הבלעדית של הנשים. ואני מניחה שאין צורך לפרט את הבדלי המעמד והשכר.
נשים לומדות בבתי ספר לקולנוע באותה כמות מספרית, פחות או יותר, כמו גברים, אך משום מה אלא מוצאות את עצמם בתפקידים מאד ספציפים. יש כאלה שיגידו שהן בוחרות בכך ובכן כאן אומר בנחרצות שלא כך הדבר. הנה, יש באיגוד עובדי הקולנוע סאונדמנית כמעט יחידה. יש לה קילומטרים של עבודה בדוקומנטרי - שהיא אגב יותר קשה ותובענית מבחינה פיסית - והמלצות מכאן ועד הודעה חדשה,  אבל לא פונים אליה לעבודות עלילתיות. אני מכירה לפחות שתי נשים שאחרי הלימודים קיוו להמשיך בתחום של עוזרות צלמת כי בכך התמקצעו בלימודים. הן פנו ופנו וקיבלו בעיקר קיתונות של בוז. כיום ידוע לי על שתיים בלבד שמשמשות כעוזרות צלם שלישיות ולעיתים שניות בהתאם למשאבי ההפקה הנתונה. אני עצמי התחלתי את דרכי כעוזרת צלם שניה ולא היה סט בו לא חטפתי הערות ו"צחוקים" שהיו לא קשורים לעבודתי המקצועית. ישנה צלמת נפלאה בשם טליה גלאון ש"אפילו" צילמה פיצ'ר. ועדיין לא מקבלת פניות התואמות לכישרון ולנסיון שלה. נכון שמצב השוק קשה וצלמים רבים יושבים בבית אבל זו תהיה היתממות לומר שההזדמנות היא שווה."

בחודש שעבר הועברה החלטה בוועידת התסריטאים הבינ"ל בוורשה, פולין, לקרוא לתעשיית הטלוויזיה והקולנוע לתת מענה ישיר לנושא אי-שוויון מגדרי בתעשייה. החלטה זו קוראת לעובדי התעשייה להציב יעד של 50% תסריטים אשר נכתבים על ידי נשים, בכל ז'אנר ובהפקות מכל דרגות התקציב. זאת, כצעד של הכרה אקטיבית באי-שוויון תעסוקתי ממנו סובלות תסריטאיות, שכותבות פחות ומרוויחות פחות. כך, מקווים בהאיגודים החברים בוועידה, ישקף מסך הקולנוע לצופיו עולם שיוויוני יותר. בארץ זו הייתה דווקא שנה של נשים בכל הקשור לבימוי וכתיבה.

"אכן השנה היה יבול ומבורך ומצויין של סרטים שבויימו על ידי נשים,  (אך עם זאת חשוב לציין שעדיין מיעוט מהסרטים הופקו ע"י נשים).. את הסיבות ליבול המבורך ניתן לפרש הן כאבולוציה טבעית של תעשייה במקביל לאבולוציה חברתית והן ווליום של הנכחה  של נשים במאיות ב"פורום הקולנועניות". איני חברה בפורום הזה משום שאיני מזהה עם חלק מעמדותיו, אך אני מתעדכנת מבחוץ. אני חושבת שאחד המעשים הפרקטים החשובים ביותר שנעשו ע"י הפורום הזה היא הדרישה לחלוקה מגדרית שווה בלקטורה.זה נח על עיקרון שעומד בבסיס המטה שלנו – שוויון הזדמנויות בתעסוקה. אין ספק שחיזוק מקום הלקטורית גם מחזק, באופן טבעי, את ההבנה לגבי תסריטים מסויימים. על הסרט "שש פעמים" למשל, ידוע שנאבקה בחירוף נפש לקטורית אישה. וכולנו מודים ומודות לה על כך.
אם בשש פעמים עסקינן, ראוי לציין שהועסקה שם צלמת. אמנם צלמת של מצלמה שניה אך אפילו חדי העין יתקשו להבחין בין איכות העבודה בין שתי המצלמות שעבדו בתיאום סגנוני מושלם.
עם זאת, מצער לראות שחלק, ואני מדגישה רק חלק, מאותן נשים שנלחמו בנחישות עבור עצמן בפורומים כאלה ואחרים זנחו את "הטכנאיות" מאחור. ניתן לראות צוות גברי מובהק בהפקות שמובלות ע"י נשים הפעילות בפורום הקולנועניות. איני טוענת לרגע שאישה חייבת להעסיק נשים, ממש לא. אני רק מונחית על ידי העיקרון "נאה דורשת, נאה מקיימת" ועובדה היא שלצלמת, לסאונדמנית ולתאורנית פי אלף יותר קשה למצוא עבודה נכון להיום מאשר לתסריטאית או במאית. ולכן מאותן במאיות שדורשות פוקוס, תשומת לב והקצאת משאבים מוגברים על בסיס מינן, זה אך טבעי שנצפה לסולידריות בסיסית כלפי ה"פרולטריון". אחרת ניתן לטעות ולחשוב שהן מעוניינות לקדם את עצמן  כבמאיות ולא את עיקרון שוויון ההזדמנויות לכולם/ן."

אז מה עושים?
"ובכן, כפי שציינתי זה לא "מאבק", זו פעולה קהילתית רחבה ופשוטה. ראשית, מצטרפים – לדף הפייסבוק וזה פתוח לכולם. לא חייבים להיות אישה תאורנית או גבר מנהל תסריט כדי להצטרף, מותר ורצוי להצטרף כתומכים, זו רוח גבית חשובה. אנחנו כמובן מעט מאד אנשים שמתפעלים את המטה ובהתנדבות. אנחנו עובדים על יצירת בנק נתונים של נשים במקצועות שמיוחסים ל"גברים" ועל גברים במקצועות שמיוחסים ל"נשים". לא חייבים להיות חברי או חברות איגוד כלשהו כדי להצטרף למאגר הנתונים הזה אך צריך לעבור רף של מקצועיות.
המטה יערוך ימי הכשרה – יום ההכשרה הראשון הוא לצלמות אולפן. יום זה נעשה בשיתוף ובחסות חברת "ברודקאסט" והוא יתקיים לקראת סוף השנה.
המטה יעמוד בקשר עם טכנאים וטכנאיות ותיקים וותיקות וייצר שתפ"ים של התלמדויות, המטה יערב מפיקות ומפיקים ונקווה לשיתוף פעולה ככל האפשר בעניין הקפדה על מתן הזדמנויות שוות. בסופו של יום זה צריך להיות אינטרס כלל מערכתי שתהיה לנו תעשיה בריאה, שוויונית ופחות מאיימת מגדרית.
כל אחד ואחת לוקחים אחריות הן בשפה והן בפרקטיקה וכאשר מישהו מבקש על המלצה לבעל מקצוע מסויים ומסייג "אבל זה לא מתאים לנשים" – אפשר בהחלט להעיר ולתקן ולהמליץ על בעלות מקצוע.
כמו כן המטה זמין לפניות – לתלונות, הצעות ליעול, דיונים וכיו"ב.
באופן אישי אני זוכרת היטב את הגבות שהורמו כאשר הצעתי למנהל הפקה שעבד בהפקה המקצועית הראשונה שהובלתי לעבוד עם עוזרת הפקה ואת כמות ההסתייגויות שעלו עוד לפני שהכירו אותה. אחרי ההפקה הם המשיכו יחד לעוד פרויקטים ביחד. לכל תאורן שמגיע עם הצוות הקבוע שלו אני מקפידה לבקש שבימים בהם הוא צריך עוד ידיים או מחליפים שייקח בחשבון את עוזרות התאורה במידה והן מתאימות לו מקצועית. אני לא מכריחה ולא לוחצת רק מבקשת להיות מודעים ולפעול בכיוון. כשמדברים במשרד שלנו על בחירת צלמים, לעולם נעלה גם שמות של צלמות. זה המעט שהשותף שלי ואני יכולים לעשות באופן אישי בהפקות שלנו, מעבר לפעילות שלנו בפורום וכולי תקווה שמפיקים ומפיקות, במאים ובמאיות, שבידיהם הכוח לשנות – יפעלו להעלאת המודעות לטובת נשים וגברים כאחד."

לאחרונה פרסמנו באתר כתבה על מצב הנשים בתעשייה ההוליוודית, שם המצב לא פחות חמור ואף גרוע יותר (פחות במאיות ותסריטאיות). האם בתעשייתנו הקטנה יש סיכוי גדול יותר לשוויון מאשר בתעשייה ענקית כמו הוליווד?
"ראשית אנחנו לא מסתכלים לצדדים אלא ישר, למה שקורה כאן. שנית הוליווד אינה דוגמה ייצוגית טובה לתעשייה ישראלית, המודל הוא שונה לחלוטין. אם כבר להשוות, ניתן להסתכל לכיוון גרמניה שם יש תאורניות, צלמות וסאונדמניות במספרים גבוהים הרבה יותר מאשר בישראל. אך כאמור, זה לא רלוונטי. לא יוצרים חברה צודקת ביחס לחברה אחרת אלא ביחס לעצמנו וכיום המצב דורש תיקון."

אתם מקדמים גם גברים לתפקידים "נשיים" יותר, כמו נער מים. האם גם שם יש אפליה או שזה למען הפוליטיקלי קורקט?
"חד משמעית לא. זאת לא גחמה או ציניות. החלוקה המגדרית משפיעה ולעיתים מכאיבה גם לגברים. לא הגיוני שבאיגוד העובדים לא רשום ולו מנהל תסריט אחד. מספיק לבלות כמה שעות בגן שעשועים ולהתבונן בחינוך המגדרי הדיכוטומי שאנחנו עוברים מגיל צעיר. על פי רוב יעודדו בנים לפיזיות ובנות להתכנסות. בנים לא יורשו להראות כאב ואם הם יבקשו ללכת לחוג ריקוד 90% אחוז מההורים ינסו להניא אותם מזה. החלוקה לתבניות או לכלובים משפיעה לרעה על כולם. שוויון הזדמנויות ישחרר, בטווח הארוך, את כולם. ולא הזכרנו את השחקנים והשחקניות, המגישים והמגישות שלעיתים מרגישים ומרגישות מאוימים מהמצב."

"המטה לשיוויון הזדמנויות כשמו כן הוא, יש כאן משנה מאד סדורה והיא אינה אפליה מתקנת בכוח. העקרונות פשוטים; לשכלל את השפה, את הפרקטיקה. לעודד את אלה, הן נשים והן גברים, שמערערים על הסדר הקיים בעצם רצונם לעבוד במקצוע אותו הם אוהבים ובו הם טובים, למרות שאינו מה שמצופה מהם בגלל מינם. אין צורך לציין שהרחם של אשת צוות הוא לא עניינם של אף אחד או אחת והנטיה המינית של איש צוות היא לא נושא לצחוקים בארוחת צהריים. הדברים קשורים קשר הדוק זה בזה. עבודה צריכה להתבסס על מקצוענות ועל דרך ארץ ללא הבדל דת, מין, נטיה מינית, צבע עור, או רמת דתיות. ובמילים אחרות – שוויון הזדמנויות."

לדף הפייסבוק של המטה לשיוויון הזדמנויות בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה