אפס ביחסי מגדר – מיעוט הנשים בתעשיית הקולנוע בארה"ב

צילום:

לאחרונה יש תחושה שסוף סוף נפרץ המחסום והנשים כובשות את עולם הקולנוע בארץ. בפסטיבל קאן יצגו אותנו ארבע בימאיות: שירה גפן (בורג), רונית אלקבץ (גט, ביחד עם אחיה שלומי אלקבץ), קרן ידעיה (הרחק מהעדרו) והילה מדליה (גו גו ביוז, סרט תיעודי). הסרט את לי לילה" של אסף קורמן, שהוקרן גם הוא בקאן, נכתב ע"י לירון בן שלוש. הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בירושלים חולק בין שני סרטים שונים "גט: משפטה של ויויאן אמסלם" של רונית ושלומי אלקבץ ו"פרינסס" של טלי שלם עזר.  הבימאית טליה לביא היא הזוכה הגדולה בפסטיבל הקולנוע של טרייבקה עם הסרט "אפס ביחסי אנוש" שמצליח מאד בקרב צופי הקולנוע בארץ. הסרט "מיתה טובה" של טל גרניט ושרון מיימון התקבל לאחרונה לפסטיבל ונציה.  גם בדוקומנטרי יש פריחה, הזוכה הגדולה של פסטיבל דוקאביב היא אביגיל שפרבר (תקופת מבחן).

בארה"ב לא רואים את האור בקצה המנהרה. סטפן פולוז הוא תסריטאי,מפיק וגם מלמד בבית הספר לקולנוע בנאשוויל. פולוז מפרסם מידי שבוע בלוג בנושא קולנוע, לאחרונה פרסם מחקר בנושא נשים המועסקות בתעשיית הקולנוע בארה"ב.

פולוז בדק את  2000 הסרטים הרווחיים ביותר משנת 1994 ועד 2013 ומצא שאחוז הנשים המועסקות בסרטים בקושי עלה בשני העשורים האחרונים.
ב 1994 הממוצע עמד על 22.7% נשים בצוות וב 2013 הוא ירד קצת ל 21.8%
פולוז גם בדק את הפילוג בין נשים וגברים בתפקידים השונים בהפקת הסרטים. בתחום האיפור, תלבושות וצוות ליהוק קיים רוב לנשים, אולם בתפקידי תוכן מרכזיים כמו תסריט, הפקה ובימוי יש רוב מוחץ לגברים. המצב גרוע במיוחד בתחום הבימוי והצילום.  מתוך 2000 הסרטים הרווחיים ביותר מאז 1994 ועד היום 5% בלבד בויימו ע"י במאיות, ופחות מ 2% צולמו ע"י נשים.
ב 2013 ,מתוך 100 הסרטים הרווחיים ביותר, 1.9% בוימו ע"י במאיות ו2.1% צולמו ע"י נשים.

בזמן שאחוז הנשים המעורבות בסרטים לא ירד בעשרים  שנים האחרונות, תפקידי הנשים בסרטים השתנו: יותר נשים עוסקות באיפור, ארט, והלבשה לעומת ירידה בתחומים הטכניים יותר כמו עריכה ואנימציה.
בשלושת תפקידי התוכן המרכזיים: תסריטאי/ת, מפיק/ה ובמאי/ת ירד אחוז הנשים בעשרים השנה האחרונות.
מ 11.3% תסריטאיות במאה הסרטים הרוחיים  ב 1994 ל 7.2% תסריטאיות ב 2013 ,  מ 28.5%  עורכות סרטים ל 21.4%  ב 2013 ומ 3.9%  במאיות ב1994 ל 1.9%.

(הגברים בורוד הנשים בכחול)

הסרט הכי "נשי", מבחינת חלקן של הנשים ביצירתו, הוא הסרט "ילדות רעות" של טינה פיי, קומיקאית ותסריטאית המוכרת כדמות נשית חזקה בתעשיית הטלוויזיה בארה"ב. לעומת זאת, הסרט "הגברי" ביותר הוא "על קרקע בוערת" של סטיבל סיגל. סטיבן סיגל גם מככב בשלושה מהסרטים ברשימת הסרטים בהם הועסקו הכי פחות נשים בצוות. פולוז מזכיר שבכמה הזדמנויות בקריירה של סיגל הועלו נגדו חשדות בגין הטרדה מינית..
בסרט "ילדות רעות" היו 42% נשים שהועסקו ביצירת והפקת הסרט. בסרט "על קרקע בוערת" רק 10% מהצוות היו נשים. הז'אנר בו אחוז הנשים המועסקות הוא הגבוה ביותר הינו- מחזות זמר וסרטים מוסיקליים ואילו הז'אנר בו הכי פחות נשים מועסקות הוא אקשן ומדע בידיוני.

לפי פולוז, הבעייתיות בייצוג הנמוך של נשים בתעשיית הסרטים בארה"ב היא בכמה מישורים - קודם כל שיוויון הזדמנויות -  לנשים יותר קשה למצוא עבודה בסרטים. מאגרי העובדים הם מצומצמים וגבריים בעיקרם ויש מעט מידי מודלים נשיים לחיקוי.   כמו כן, מוסיף פולוז, חסרה נקודת המבט הנשית בסיפורים או בדמויות הקולנועיות. פולוז החליט לבדוק האם נשים מעדיפות סרטים שעשויים ע"י נשים ומצא שכל הסרטים שהיו פופולארים בקרב הצופים הגבריים נכתבו ובויימו ע"י גברים וכי 83% מהמועסקים בסרטים האלה היו גברים. לעומת זאת, 42% מהסרטים שהיו הפופולאריים ביותר בקרב הצופות נכתבו ע"י נשים. עדיין, גם בסרטים האלה קיים רוב לגברים המועסקים בסרט (54%). כמו כן, וזה היה צפוי, נמצא שגברים מעדיפים לצפות בסרטי פעולה, מותחנים או מדע בידיוני ואילו נשים מעדיפות דרמות, קומדיות ורומנטיקה.

 מתוך הבלוג של סטפן פולוז