על קו תל אביב ברלין: הצלם עומר אלוני אחד על אחד

צילום: עמרי אלוני

"אמריקה" סרטו החדש של הבמאי זוכה פרסי אופיר, אופיר ראול גרייצר, יגיע לבתי הקולנוע בחמישה בינואר.
הסרט בכיכובם מיכאל מושונוב, אשרת אינגדשט, עופרי ביטרמן ומוני מושונוב. הוא דרמה קאמרית מרגשת.
אלי חוזר לארץ מארה״ב לאחר עשר שנות היעדרות. המפגש עם יותם, חבר ילדות ואיריס ארוסתו, מוביל לסדרת אירועים המשנה את חיי כולם.

"אמריקה״, סרט על משברים והתחדשות, על סודות אפלים והכרעות גורליות ועל חברות גדולה מהחיים, מתרחש בין חנות פרחים למנזר עתיק, בין בריכת שחייה לחופי הים התיכון, בין החיים למוות – ואיפשהו באמצע.

הסרט הוקרן בבכורה עולמית בתחרות הרשמית בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקרלובי וארי. ובתחרות הקולנוע הישראלי בפסטיבל הקולנוע בירושלים. שם זכתה השחקנית אושרת אינגדשט בפרס המשחק , הוא הוצג בפסטיבלי קולנוע רבים ונמכר להפצה ברחבי העולם.

מעבר לסיפור המרגש, אחד הדברים הבולטים בסרט הוא הצילום המיוחד של הצלם עמרי אלוני: הנופים המדהימים, חנות הפרחים ואתרים נוספים זוכים ליחס מיוחד במצלמתו של עמרי, הצבעוניות של הסרט והצילום המרהיב הן חלק גדול מן הרושם העז שהסרט משאיר.

עמרי אלוני הוא צלם קולנוע, טלוויזיה, פרסומות וסרטים תיעודיים החי על הקו בין תל אביב לברלין.  הקשר עם הבמאי אופיר ראול גרייצר החל בעת לימודי הקולנוע של שניהם במכללת ספיר.  אלוני  צילם את ״דור״, סרט הגמר של אופיר שהוקרן בעשרות פסטיבלים בעולם וזכה בפרסים רבים, בין השאר בפרס הצילום הטוב ביותר של פסטיבל קולנוע דרום.

לאחרי שסיים את לימודיו, התקבל אלוני  ל“Berlinale Talent Campus“ ומעט לאחר מכן עבר לברלין ללימודי צילום מתקדמים בHFF Potsdam, שם סיים תואר B.A וM.A בצילום קולנוע. במהלך לימודיו, צילם בין השאר את הסרט העלילתי "האופה מברלין“, שהיה להצלחה גדולה בישראל, הוצג במעל ל70- פסטיבלים בעולם וזכה בשלל פרסים, בהם גם בפרס "אופיר" לסרט הטוב ביותר והיה מועמד לפרס הצילום הטוב ביותר.
בין הסרטים התיעודיים שצילם, הסרט "בעקבות אדאי", זכה בדוק אביב בפרס הסרט הקצר הטוב ביותר, השתתף בעשרות פסטיבלים בעולם, זכה בפרסים רבים ונבחר לשלישיית הפיינאליסטים לאוסקר האמריקאי 2018 עבור סרט הסטודנטים התיעודי הקצר הטוב ביותר.

בין הפרויקטים שעבד עליהם בגרמניה, הסדרות ״WIR״ ו״SOKO Hamburg״ לערוץ המרכזי ZDF.
בישראל, צילם עוד  2 סרטי קולנוע נוספים שיצאו לקולנוע במהלך 2023:
״ברווזים - אגדה אורבנית״ של שחר רוזן שזכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל PÖFF, ״נדל״ן״ של ענת מלץ שזכה במענק הפוסט פרודקשן של פסטיבל ירושלים ונמצא בשלבי עריכה.

לקראת יציאת "אמריקה"   לבתי הקולנוע שוחחנו עם עמרי אלוני על הסרט , ועל עבודות הצילום:

זה לא הפרויקט הראשון שעשית עם הבמאי. האם תוכל לתאר כיצד נוצר הקשר שלך לאופיר ראול גרייצר ואת תהליך העבודה שלכם? האם ישנו משהו ספציפי שמאפיין את העבודה איתו?
 
כששנינו למדנו במכללת ספיר לפני הרבה מאוד זמן, חבר משותף הפגיש בינינו והמליץ לאופיר לעבוד איתי על ״דור״ סרט הגמר שלו. בצילומים, היתה לי הרגשה שאנחנו מבינים אחד את השני ברמה נדירה, ושאנחנו פשוט נהנים לחפש את השפה הויזואלית שתוציא לאור את החזון הקולנועי של אופיר ביחד. העבודה על ״האופה מברלין״ וגם ״אמריקה״ הן מבחינתי המשך ישיר של החיפוש הזה. העבודה עם אופיר היא מאוד מדוייקת ומתבססת על הכנה מפורטת וביצוע מדוקדק של כל שוט, על מנת לאפשר לנו כמה שיותר זמן של עבודה מרוכזת עם שחקנים בצילומים. אני חושב שאחד הדברים שמאפיינים את אופיר הוא שהוא מגיע גם מעריכה, ויש לו יכולת להבין ולהביט בסרט השלם ובקשת הרגשית המלאה שהקולנוע יכול להציע, ולא להתרכז רק בסצנה שאנחנו מצלמים ברגע נתון. 

הצילום ב״אמריקה״ מאוד מיוחד, מה שמתבטא במיוחד בצבעים חזקים וצילומי טבע. שמוליק דובדבני בוי נט כתב: ״שבחים מגיעים גם לצלם עומרי אלוני שקולט במצלמתו כמה נופים ארץ-ישראלים שטרם נראו בקולנוע המקומי.״ האם תוכל להתייחס אל החזון הצילומי לסרט?
 
בהכנה על הסרט, דיברנו ועשינו טסטים שונים לצבעוניות שתהיה בסרט והתפקיד שלה. היה לנו ברור שהגודש הרגשי שמציף את הדמויות והסיפור שלנו חייב גם להתפרץ על המסך בצבעים עזים ורווים, שמש חזקה ונופים שטופי אור. הצבעוניות מבחינתנו היא כמעט דמות נוספת בסרט שמלווה את הדמויות שלנו, ומשפיעה עליהן ומשתנה ביחד איתן. הטבע והנופים הארץ ישראליים, בדיוק כמו הלוקיישנים והדירות שבהם צילמנו צבועים בפלטת צבעי יסוד עזים, בניגוד לצבעים פסטליים ודהויים לדוגמא, גם בהשראת מלודרמות טכניקולור של שנות ה50.  

״אמריקה״ הוא סיפור עשיר ומורכב שמכיל כמה עולמות שונים מאוד מבחינה סגנונית המתנקזים לכדי אחד. מה הכי משך אותך בתסריט של ״אמריקה״, ומה היו הרגעים הכי משמעותיים עבורך?
 
קשה מאוד לפרק את הסרט למרכיביו כי הם מאוד שזורים אחד בשני מתחילתו ועד סופו. אבל הסיפור של אלי, שחוזר לארץ לאחר תקופה מאוד ארוכה בחו״ל ונוחת לתוך מציאות מוכרת וזרה בו זמנית, מאוד קרוב אלי ומלווה אותי רגשית כמי שגר בברלין בימים אלה וחוזר להסתכל על הארץ כמעט כזר. ומה שמשך אותי בתסריט יותר מאשר רגעים ודימויים מרגשים ככל שהם יהיו, היא ההרגשה שהתסריט אפוף בה. הרגשה עמוקה של געגוע ואהבה, למקום ובעיקר לזמן שאולי לא יוכלו לשוב יותר, אבל אולי גם כן.

מה היו האתגרים המשמעותיים בעשיית הסרט ״אמריקה״? 
 
״אמריקה״ הוא סרט רחב יריעה, ומתפרש על פני מספר שנים והרבה מאוד לוקיישנים, מה שתמיד מקשה ומאתגר בתקציבים שעומדים לרשות הקולנוע הישראלי. חוץ מזה, העבודה בין סגרים ועם חשש של קורונה העלתה את מפלס החרדה וגרמה לנו לחשוש תמידית שכל יום יוכלו להיפסק הצילומים, מה שהיה יכול להיות הרסני לסרט. 

אתה עובד שנים בין ישראל לגרמניה. האם תוכל לתאר את דרך העבודה בתעשייה הגרמנית מנקודת מבטך? מהם היתרונות והחסרונות של כל תעשייה?
 
באופן כללי ומאוד מכליל בצורה לא הוגנת, בגרמניה יש לרוב תקציבים מכובדים, צוות גדול ובעיקר יותר זמן לעבוד, ואפשרות לתכנן ולבצע דברים מורכבים יותר. מצד שני, לרוב התוכן פשוט פחות מרגש. יש יותר מקצוענות ויעילות, אבל פחות תשוקה ובערה, ואפילו חדוות יצירה ואהבת אמנות ואהבת אדם שבקולנוע הישראלי יש בשפע.

האם לעובדה שצילמתם בזמן הקורונה בתקופה של מגבלות הקפסולות , היתה השפעה על מהלך העבודה ואיזו השפעה. ואיך פתרת את הבעיות שנוצרו אם נוצרו 
 
כשהגעתי עם אופיר לארץ לצורך ההכנות והצילומים של ״אמריקה״, עשינו בידוד של שבועיים ביחד בדירה בפלורנטין. בשבועיים האלה בקפסולה, פיתחנו למעשה את השפה הקולנועית של הסרט. דיברנו ופירקנו את התסריט, עשינו שוטינג כשאנחנו משחקים את התפקידים של כל הדמויות, והתחלנו ממש
לדמיין את ״אמריקה״.

על מה אתה עובד כרגע ומה נמצא באופק עבורך? 
כרגע אני בארץ בתחילת עבודה על סרט קולנוע שיצטלם במרץ-אפריל 2023, ולאחר מכן אני אצלם סדרת דרמה לטלוויזיה הגרמנית.
 

"אמריקה" מ- 5 בינואר בקולנוע בכל רחבי הארץ