האשה המוכשרת שאתם פשוט לא יודעים שאתם מכירים

צילום: עם ליבי , מאתר החינוכית

יש משהו ייחודי ומרתק בעבודתו של הבובונאי. מצד אחד, מדובר במשחק לכל דבר, תנועותיך וקולך מופיעים בטלויזיה או על הבמה, אך הפנים הם פני הבובה.  המיומנויות הנדרשות הן עצומות- יכולת משחק, קואורדינציה מושלמת והבנה מלאה כיצד הבובה הופכת מערימת בד דוממת ליצור חי, בעל רגשות ונשמה, שמעורר אהבה והזדהות.

אני שמחה ומתרגשת לראיין את אחת הבובנאיות המובילות בישראל, איקי גלעד . כולנו מכירים אותה בתור צילה (האמא) וצפי (הבת) מהקונצונים, ציפה, הציפור מגינת ההפתעות עם מיכל ינאי, הילדונת ליבי מהחצר של פופיק, אלה מהביגבגים,  ודמויות נוספות רבות ואהובות.

איקי היא אחת המרצות בבית הספר "הדרך שלי" לאמני ילדים שפותח בימים אלה את המחזור השני שלו.

אז איך הגעת לתחום הבובנאות?
ממש במקרה... הייתי משוכנעת שאלמד משחק באוניברסיטת תל אביב, זה היה באמת לפני לא מעט זמן... נרשמתי ללימודי משחק, אבל לקח זמן עד שקיבלתי תשובה מובהקת. בזמן שחיכיתי לתשובות עברתי יום אחד ליד דלת שהייתה חצי פתוחה, שמעתי מוזיקה, הצצתי פנימה ראיתי בפנים שורת ברווזים מזמרים במקהלה- מריונטות, ופשוט נשביתי בקסמן. מאז אותו היום התחלתי לקחת יותר ויותר שיעורים של תיאטרון בובות, הבנתי שזה תחום מגוון, שמשלב גם משחק, גם ציור, בימוי, וקול ופיסול... הרבה יותר מרק משחק נטו.
בשנה א' התחלתי ללמוד תיאטרון וקולנוע, ובשנים ב' ג' ו-ד'  - תכנית מיוחדת לתיאטרון בובות, אותה הרכבתי לעצמי מדי שנה, באישורו של פרופ' יעקב רז, שהיה אז ראש החוג והמנחה האישי שלי.  לקחתי כל מה שאפשר היה בנושאים של תיאטרון בובות ומה שנראה לי קשור: פנטומימה, ריקוד, ציור, משחק, קול, תיאטרון רחוב וכדומה.

האם זה מיועד רק לתכנים לילדים? ראיתי שהופעת גם ב"חרצופים". מה ההבדלים המהותיים בין תכני בובות לילדים ולמבוגרים?
הבובה מתאימה מאד למבוגרים, ממש לא רק לילדים. זה ממש מפעים מה הבובות יכולות לעשות, גם מבוגרים מתפעלים מזה. תראי לדוגמא את רד, מרד בנד, הוא כזה סלב, הוא אהוב מאד, אבל אם הוא היה בנאדם אמיתי והיה מתנהג ומתבטא ככה, זה פשוט לא היה עובר.  גם הדמויות של החרצופים היו אהובות מאד והיו מיועדות למבוגרים. כולנו עשינו שם את כולם, אבל אני אהבתי במיוחד את הבובה של יאסר עראפאת, פשוט משום שהיא הייתה קלה יותר מכל שאר הבובות, דבר שהוא מאד משמעותי בימי צילום ארוכים...

מה הייחוד של הבובה על פני שחקן אנושי-
בצפייה בבובות יש ממש קסם. לנגד עינינו חומר הופך למשהו חי, זה כמו קסם, אנחנו יודעים שעובדים עלינו, אבל אנחנו הולכים עם זה עד הסוף... "כיף" לנו שעובדים עלינו, אנחנו ממש משוכנעים שזה חי.
בובה יכולה לעשות הרבה יותר משחקן חי, יכולה לרחף, יכולה למות ולחזור לחיות, להתפרק, היא יכולה לעשות דברים ששחקן חי לא היה מרשה לעצמו.  לבובה "מותר" לעשות דברים שלשחקנים אסור לעשות. לדוגמא בתכנים חינוכיים, הבובות יכולות לעשות דברים לא מקובלים, להגיד דברים שאסור, להרביץ. אם שחקנים אנושיים בהצגת ילדים ירביצו זה לזה, זה יהיה לא הגיוני. הבובות יכולות ללכת מכות ולהראות דרך זה שזה משהו שאסור לעשות.

האם יש לך בובה או דמות שאת אוהבת במיוחד? ואם כן מי?
יש שתי בובות שהן הכי קרובות למי שאני באמת ומי שאני רוצה להיות, ליבי בחצר של פופיק, ליבי היא אחותו בת הארבע של פופיק, היא תמימה וחכמה, אני לא צריכה להתרחק הרבה מעצמי כדי לעשות אותה. הכי קרוב לאני האמיתי. אני לא מתאמצת בכלל. התכנית כתובה נפלא והבובה נראית מאד יפה בעיני. זו אני הילדותית.

דמות אחרת זה מי שהייתי רוצה להיות: צ'ילי פטרוצ'ילי , בתכנית "אפצ'י וסיפור". גורת מכשפות שהקריאו לה סיפורים. היא אמרה דברים נורא מעצבנים וערמומייים אבל הייתה בה גם תמימות.
פעם ראשונה שעשיתי קול מחוספס ונהניתי. נהניתי סוף סוף להיות משהו אחר מילדה קטנה תמימה. צ'ילי הייתה ילדה עם חוכמה של זקנה, עם ערמומיות תמימות ורשעות גם יחד.  זה הוקרן בערוץ 1 שנים רבות.

הנה פה צ'ילי פטרוצ'ילי

האם הייתה הפקה שממש התחרטת שעשית? ואם כן, למה?

למדתי המון מכל הפקה, היו הפקות שפחות נהניתי, וכאלה שממש לא נהניתי אבל מכל הפקה למדתי. לדוגמא בחרצופים היו ימי צילום ארוכים מאד, פעם עבדתי 16 שעות ברצף. זה היה קשה בטירוף אבל למדתי. כמו טירונות כסחיסטית.

אם לא היית בובנאית, איזה קריירה אחרת הייתה לך?
אם לא הייתי בובנאית הייתי סופיה לורן. נורא רציתי להיות שחקנית קולנוע. זה כנראה מה שהייתי עושה.

עשית פעם תפקיד לא עם בובה?
"כתמתמים" בערוץ הופ הייתה תכנית שבה אמנים הדגימו דברים שאפשר לעשות עם הידיים.  זו הייתה התכנית היחידה שבה ראו אותי, היו 35 – 40 פרקים.

את עדיין מחפשת מדי פעם תפקידים במשחק?
ויתרתי על זה, יש כיף בלהיות בובנאית, אני יכולה להראות איך שמתחשק לי, לא צריך איפור ותסרוקת, אפשר לצאת איך שרוצים. אחת ההפקות הכי קדומות שהשתתפתי בה היתה עם מיכל ינאי, ומשרד ההפקות היה מול בית ספר.  יום אחד יצאתי מחזרה והיו ברחוב המון ילדים שחיכו למיכל, עמדו וצרחו... ואני אמרתי, איזה כיף לי שאני יכולה פשוט ללכת לי.
 

איזה עצה את מצטערת שלא עצו לך כשהיית בתחילת הדרך?
הייתי שמחה אם מישהו היה מלמד אותי להיות פחות ביישנית, ולהתיידד גם עם אנשים שנראים מאיימים וחשובים. אני עדיין ככה, אני עובדת על זה.

מי בונה את הבובות? האם את שותפה גם בעיצוב שלהן מבחינת מראה, אופי וכיוצא בזה?
בהצגות שעשיתי אני עשיתי הכל. בימוי, כתיבה, תפירה, יצירת הבובה ומשחק.
בטלויזיה זה משהו אחר. לכל אחד יש תפקיד מאד מוגדר וספציפי. אני מפעילה, יש כותבים, מביימים, עורכים, ומי שעושה את הבובות היא מריה גורביץ' , היא גאון והבנאדם הכי מקצועי שאני מכירה.

נשמח אם תוכלי לתת כמה טיפים לצעירים המעוניינים להתחיל ולהשתלב בתחום הבובנאות
ללמוד. חשוב מאד ללמוד, באמת- לא לסמוך על האינטואיציה ועל זה שיודעים הכל "לבד", יש המון דברים שאי אפשר להבין אותם בלי ללמוד.
ובנוסף, אם מוצאים מורה טוב שמעניק לכם השראה ומצליח לפתוח אצלם את הדלת הנכונה, ללכת אחריו באש ובמים.