אל תדבר עם הסוכנת שלי, היא מציירת

צילום: מתוך הפייסבוק של מיכל גבריאלוב

לפני שנתיים ואחרי מעל 20 שנות עבודה כסוכנת של אמנים, מיכל גבריאלוב הגיעה להחלטה. היא אמנם למדה אמנות וציירה כל השנים, אבל מעולם לא הציגה את עבודותיה. בעידוד מסיבי של חברה, היא קיימה תערוכה במקום קטן בעין הוד ומאז, בהדרגה, פרשה לחלוטין מהמשרד.
היום היא רק יוצרת. גבריאלוב הספיקה להציג בארץ ובחו"ל, לאחרונה הציגה את עבודותיה בתערוכה בפירנצה ובסתיו הזה תציג בארה"ב. שוחחנו עם מיכל גבריאלוב, שחיה ועבדה עם אמנים כל חייה, על המעבר ממיצגת  אמנים לאמנית בפני עצמה.

מתי הבשילה אצלך ההחלטה לעזוב את התחום ולמה?

"אבי נפטר ב2012. שלוש או ארבע שנים קודם לכן שני הורי חלו ומצאתי את עצמי מטפלת בהם לבדי. הסוף כידוע, הוא תמיד רע, אבל גם מעיר למחשבות. פתאום יש הבנה שהכל יכול להיגמר. במקביל חברה קרובה וטובה שלי, עליזה דטנר, שחיה בעין הוד שנים, התחילה לנדנד לי ובאיזו שלב לקחה אותי ביד לחברה אחרת, טינה ברקוביץ, שהיתה בעלת גלריה ואמרה: 'הנה תכירו'. חברה אחרת שלי, אמירה אמיתי,  בדיוק החלה ללמוד אוצרות וככה חברו כולם, וגם אני, לכדי הבנה שאפשר לנסות."

 עד כמה השתנו חייך?

"הכל השתנה. התנתקתי מהרבה אנשים, אני קמה בבוקר ואני רק מציירת. בעבודה הקודמת שלי העיקר היה מגע עם אנשים, קריאה, טלפונים, פגישות ולחץ. כל זה נעלם, אני רק יוצרת."

 איך את חווה את המעבר מלהיות מייצגת של אמנים לאמנית?
"אין את העניין הזה. אני חיה עם אמן ואמא לזמרת, כך שאת האספקט הזה הבנתי. כן יותר התרככתי, כי אין לי את המגע עם הריבים והוויכוחים על עבודה."

האם את הסוכנת של עצמך?
"כרגע כן. אני נעזרת, כמו בעבודה הקודמת שלי, בליטוות קשרי עבודה בתחום חדש. אני לא מתפוצצת מאמביציה, אבל כן עושה בשביל לקדם את עצמי. הלכתי ללמוד ולחדד את יכולות הניו מדיה והמדיות החברתיות שלי אצל בחורה נהדרת, טל נברו, וזה הביא אותי להציג בשתי תערוכות- זו בפירנצה, למשל"

 
איך קיבלו את השינוי בבית?
"האמת, בטבעיות מוחלטת, למרות שבגלל שהייתי מאוד עסוקה ולחוצה בעבודה הקודמת לא ממש האמינו שארפה, אבל זה קרה והכל עבר בשלום."
 
האם עולם האמנות שונה מאד מתעשיית הקולנוע והטלוויזיה?
"אני עדיין לא מספיק שוחה בו אבל כן, הוא שונה לגביי. אין לי את המתחים שהיו, אני לא בעמדה של לשפוט כי בעולם הזה אני טירונית ובעולם הקודם הייתי ותיקה. אולי כשאטפס למעלה זה יתחיל להיות דומה, אבל לא נראה לי."

האם השינוי גרר ירידה ברמת החיים?
"אני מרוויחה פחות אבל במשך חיי הרווחתי יפה, השקעתי יפה וירשתי יפה אז אין שינוי ברמת החיים שלי. נהפוך הוא ." 
 

למה את מתגעגעת?
"בעבודה- אולי לקריאת תסריטים והיכרות חדשה עם אנשים מוכשרים, אבל לא הרבה מעבר לזה. עם אנשים שעבדתי ואהבתי נשארתי בקשר ומי שלא אז לא. היו על הנייד שלי 2700 מספרי טלפון- נשארתי עם 500, חלקם חדשים."

ספרי על רגע משמעותי שהבנת שאת בדרך הנכונה
"אני חושבת שביום פתיחת התערוכה הראשונה שלי בעין הוד, אחרי שנמכרו ציורים, אנשים הלכו ונשארנו רק קומץ, אז הבנתי. ושמחתי והתרגשתי."

 במבט לאחור, כמי שהכירה את התעשייה מבפנים ומבחוץ, איזו עצה היית נותנת לחברי התעשייה שמתלבטים אם לעשות שינוי?
"בלי קשר לתעשיה, זו קלישאה אבל כל כך נכונה- החיים קצרים. תעשו ותשתדלו לעשות כמה שיותר דברים בנפשכם כי באמת הכל נגמר נורא מהר."

לדף האמן של מיכל גבריאלוב