מחוץ לביצה - המפיקה ליאת דנציגר פתחה גן ילדים

צילום: תומר פולטין

ליאת דנציגר הייתה ממוקמת עמוק בתעשייה. היא הייתה מפיקה בכירה ב"קופרמן הפקות", בין השאר הפיקה שם את ה"אח הגדול".  מחוץ לקופרמן דנציגר הפיקה גם את "מצב האומה", "הדור הבא" ועוד. היא הייתה עסוקה והרוויחה יפה, כפי שרבים בתעשייה מאחלים לעצמם להיות. בשלוש שנים האחרונות פחות סביר שתפגשו בה במסדרונות חדרי ההפקה. כנראה שתמצאו אותה מוקפת בילדים קטנים בגן הילדים "פרפרים", שפתחה עם אחותה, שני, ברמת חן. שאלנו את ליאת דנציגר איך ולמה עושים שינוי כזה ומה מפלס הגעגועים לביצה.

היית מפיקה בכירה ועסוקה. מה גרם לך לעזוב את התחום?
"שחיקה, מיצוי והמחשבה על מה אעשה בעוד 10-20 שנים. במשך 18 שנות עבודתי כמפיקה נגעתי כמעט בכל סוגי ההפקות-  הפקת טלויזיה מכל הסוגים כמעט, הפקת פוסט, הצגות ומופעי מוסיקה, הפקת ספיישלים ומופעי מולטימדיה. בשלב מסוים שאלתי את עצמי איזה יעד נשאר לי לכבוש, כמה אעשה עוד מאותו דבר? כמה עוד אוכל לחיות עם הלחץ, "הטירוף", עם זה שהכל תמיד דחוף?  ידעתי שאני לא רוצה לפתוח משרד הפקות משלי והיה ברור לי שאני צריכה שינוי."

איך הגיע הרעיון של גן ילדים ולמה דווקא עבודה עם ילדים?
"מהרגע שהחלטתי שאני רוצה לשנות משהו ניסיתי להגדיר לעצמי מה הכי מפריע לי איפה שאני נמצאת ומה הכי חסר לי.  התשובה העיקרית היתה ניקיון, תמימות, כנות ובאופן אינטואיטיבי יצא לי להגיד – משהו עם ילדים. משם זה התגלגל מאוד במהירות. אחותי עבדה אז כגננת. הצעתי לה שנפתח גן ילדים, כל אחת תעשה את מה שהיא הכי טובה בו וככה נעבוד בעסק שהוא שלנו ולא "בשביל אחרים". מהרגע שהיא הסכימה תוך חודשיים הגן נפתח. "

איך עושים כזה סוויץ' בראש והופכים לגננת?
"אז אני לא באמת גננת. זה נכון שמאז שפתחתי את הגן צברתי המון ידע וניסיון בגידול וחינוך ילדים מכל מיני סוגים, אבל אני הרבה יותר יזמית ובעלת עסק מאשר גננת. את החלק המקצועי, אחותי, שהיא גננת במקצועה, מובילה. הסוויץ' הגיע הרבה הרבה אחרי שפתחנו את הגן. כשהצגתי את זה לאחותי אמרתי לה- נפתח גן, אני אנהל את התקציב, את ההתנהלות האדמיניסטרטיבית ואמשיך במקביל בהפקות, אבל אוכל להוריד קצת לחץ ולבחור את ההפקות בלי הלחץ של הפרנסה, כי תהיה לי הכנסה נוספת.
בפועל, מהרגע שהגן נפתח וגיליתי שאפשר לסיים לעבוד כל יום ב- 16:30 ואין דד ליין ואין טלפונים בערב, בלילה ובסופי שבוע, לא הייתי מסוגלת לחזור להפיק."

מה הפתיע אותך בעבודה עם ילדים?
"זאת שאלה גדולה. אין לי ילדים ולא באתי מעולם של עבודה עם ילדים אז הרבה מאוד דברים הפתיעו אותי.
אמנם מצפיה בסופר נני תמיד מצאתי הגיון במה שמיכל דליות אומרת אבל מה שהפתיע, ועדיין מפתיע אותי, גם אחרי 3 שנים, זה לראות את זה במציאות ועד כמה הבסיס לחינוך וגידול הוא אהבה וגבולות באותה מידה.
הדהים אותי עד כמה רואים מגיל אפס את האופי של הבן אדם, עד כמה רואים מגיל אפס את ההבדלים בין בנים לבנות ועד כמה הם מתוחכמים ובכלל, מאז שאני מבלה כל יום בחברת ילדים והורים אני מבינה טוב יותר עד כמה חשוב באיזה מסגרת חינוכית ילד גדל, איזה כוח והשפעה יש לגורם החינוכי על הילד.
והכי כיף,  אם כי לא מפתיע בהכרח,  עד כמה אהבה ילדים מחזירים למי שאוהב אותם. הרגע שבו אני מגיעה בבוקר לגן נותן אנרגיה להתמודד עם האתגרים והקשיים של העבודה."

במה זה דומה לעבודת המפיקה, אם בכלל?
"כל יזמות או הקמת עסק הם הפקה.  להכין תקציב, למצוא לוקיישן,  לשפץ,  לאבזר,  למצוא צוות וכו'
החלק השוטף פחות מקביל להפקה במובן הקלאסי, אבל גם כאן הניסיון והידע מאוד מאוד עוזרים,  במשא ומתן עם ספקים, ניהול צוות ניהול תקציב… "

מה הכי מאתגר בעבודה בגן?
"..אז מסתבר שהעבודה עם הילדים היא החלק הקל והמהנה.  הפרידה מהילדים בסוף שנה אחרי שנקשרים אליהם ומתאהבים בהם זה לא פשוט,  ניהול ושימור הצוות, יש לנו ארבעה אנשי צוות קבועים, הוא אתגר לא קטן."

איך השתנו חייך בעקבות ההחלטה הזו?
"וואו. מאיפה להתחיל? הדבר הראשון והמשמעותי  הוא שיש לי המון חיים אישיים מעבר לעבודה, נושאי העניין והשיחה במרחב החיים שלי השתנו לדמרי,  אני לא רואה טלויזיה,  גם לא של ילדים (אין לנו טלויזיה בגן), והחלק הפחות אידיאלי חשבון הבנק שלי שהשתנה."

האם באמת ניתן להתפרנס מזה כפי שהתפרנסת בעבר?
"זה מאוד תלוי מה עושים ואיך עושים.  אפשר להתפרנס טוב מאוד,  לפחות מעסק פרטי מצליח.  העניין בעסק עצמאי, קצת כמו בתעשיית ההפקות, שיש תקופות טובות יותר ויש פחות.  כשהכל טוב אז חוץ מתשלום מיסים מופרך הכל בסדר.  יש כל מיני אפשרויות להתפרנס מחינוך וברור שלא כולן מתגמלות באותה מידה. מצד שני גם השכר בתעשייה כבר לא מה שהיה פעם וגם תלוי מאוד מאיזה תפקיד אתה בא.
בכל אופן,  לעשות שינוי ועוד כזה קיצוני, באמצע החיים, זאת באמת בחירה לא פשוטה, אבל כשאני מגיעה לנקודת האל חזור שלי אני כבר לא יכולה להישאר באותו מקום, משהו חייב להשתנות."

האם את מתגעגעת לפעמים?
"מפתיע אותי עד כמה לא.  כשעשיתי שינוי היו לא מעט שאמרו שהפקה זה בדם ותוך שניה אני חוזרת. אז נכון,  הפקה זה בדם, אבל כשאתה שלם ועושה דברים מהבטן, זה מרגיש נכון גם אם יש קשיים בדרך , ותמיד יש."
 
ספרי על רגע שמילא אותך בעבודתך, רגע שאמרת לעצמך שזה היה שווה
"כשפתחנו את הגן באפריל 2012 , שזה בעצם אמצע השנה,  הגיעו אלינו תינוקות בני חצי שנה עד שנה.  בחודשים הראשונים היו מעט ילדים ורק אחותי ואני עבדנו בגן כל יום ועשינו הכל.  היתה תינוקת אחת עם עיניים גדולות וסקרניות, מלאת שמחת חיים וטמפרמנט סוער (כאמור, אופי רואים מהרגע הראשון) ומיד התאהבתי בה.  היום היא כמעט בת 4 ואנחנו חברות טובות. אני בקשר מצוין עם ההורים שלה ואנחנו נפגשות באופן קבוע פעם בשבוע.  היא ילדה חכמה ומיוחדת בצורה יוצאת דופן וזה אחד מהדברים המדהימים שהרווחתי לחיים בזכות בעבודה הזאת. "

לפייסבוק של גן פרפרים