מסתערבים בתחומי הקו הירוק

צילום: חיים יפים ברבלאט

בשבוע שעבר שודר ב"יס" הפרק האחרון בסדרה "פאודה", שהמסתערבים שלה פרצו לנו לסלון ועוררו ויכוחים ומחשבות וגם הותירו אחריהם לא מעט צופים מכורים. על ההפקה המאתגרת של פאודה אחראיות מריה פלדמן וליאת בנאסולי מ TENDER הפקות, שבין הפרוייקטים שלהן תמצאו גם את "הפרלמנט", "חטופים", "כפולים" ו"מה זה השטויות האלה" של עדי אשכנזי. עכשיו, אחרי שהעונה הסתיימה, תפסנו את מריה פלדמן לשיחה על האתגרים, התחושות שאחרי והתכניות לעתיד.

איך את מרגישה עכשיו, כשהעונה הראשונה של פאודה מאחוריכם?
מרגש ומספק מאד לזכות להצלחה כזאת, במיוחד כשלא מצפים לה. כשעבדנו על פאודה לרגע לא ציפינו שיהיה לסדרה כזה הד. זו סדרה על נושא קשה, בלי יותר מדי כוכבים, שמשודרת ב"יס" ולא בפריים טיים של ערוץ 2, חשבנו שאין לסדרה כזאת סיכוי להפוך לדבר הכי מדובר על המסך. עכשיו, שזה קרה, יקח לנו זמן לעכל ולהבין כדי ללמוד להבא, מהם הגורמים שהביאו להצלחה הזאת.

מה היו האתגרים בהפקת הסדרה?
לא יודעת אפילו איפה להתחיל, היו כל כך הרבה. החל ממורכבות של עבודה מול צוות תסריטאים ויוצרים גדול (6 תסריטאים ויוצרים, מצב נדיר בתעשייה הישראלית) ועד לצילומים בכפרים ערביים עם צוות ושחקנים יהודים וערבים במהלך מבצע צוק איתן. עם זאת, האתגר הגדול ביותר היה לשמור על האותנטיות של הסדרה בכל המובנים: החל מהתסריט והדמויות, דרך הליהוק, הכנת השחקנים, בחירת הלוקיישנים, ארט, הלבשה, איפור ועוד. היה לנו חשוב מאד שהצופה לא ירגיש לרגע בזיוף -  שלא ידע שחלק מ"המסתערבים" שלנו לא החזיקו אקדח מימיהם, או לא דיברו מילה ערבית עד לפני כמה חודשים, שלא ירגיש שצילמנו סדרה, שמתרחשת ברובה ברשות הפלסטינית, בלי לצאת מגבולות הקו הירוק, שלא ישים לב שכמעט כל היריות והפיצוצים בסדרה בכלל לא קרו והם בעצם עבודת פוסט. כל זאת, כמובן,  במסגרת התקציבים הבאמת לא פשוטים של הטלוויזיה הישראלית.

רוב הפרויקטים שלכם הפכו לבינלאומיים. האם אתן בוחרות מראש פרויקטים לפי הקריטריון אם יתאימו לחו"ל?
ממש ממש לא. אנחנו בוחרות פרויקטים שמעניינים אותנו, שמצחיקים אותנו, שיש להם סיפור טוב, דמויות מעניינות ומורכבות. ההצלחה של הפרויקטים שלנו בעולם רק מוכיחה שסיפור טוב, סיטואציה מצחיקה או דמות מעניינת הם דברים אוניברסליים.

איך הגעת לתחום ההפקה?
למדתי קולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת ת"א וכבר בסוף שנה א', כשכל אחד היה צריך לעשות סרט סוף השנה, הבנתי שאני הכי נהנית מהצדדים ההפקתיים  – מלמצוא את הרעיון לסרט, לבנות צוות, להחליט איפה מצלמים מה ובגדול – לגרום לזה לקרות. החלק של לשבת מול המוניטור ולגרום לשחקנים לחזור שוב ושוב על אותה שורה רק כדי לשמוע אותה שוב מיליון פעם בחדר עריכה – זה לא בשבילי. בלימודים כולם רצו להיות במאים או תסריטאים והיה לי קל למקם את עצמי כ"מפיקה" של החוג. צברתי הרבה ניסיון בזמן הלימודים וכשסיימתי התחלתי לעבוד בחברת הפקות "פרלייט" של אורי סבג המנוח. שם גם פגשתי את ליאת בנאסולי, שיחד איתה הקמתי, יותר מעשור מאוחר יותר, את חברת ההפקות שלנו – TENDER

אילו פרויקטים מדליקים אותך?
קומדיות וסרטי/סדרות מתח. זה מה שאני אוהבת לראות ולכן גם הכי נהנית להפיק.

מה את הכי אוהבת בעבודתך?
לצור יש מאין, לגרום לדברים לקרות. לראות משהו, שעד לפני כמה שנים היה רעיון מופשט, כמה דפים כתובים או גג תסריט, הופך לסרט או סדרה שכולם מדברים עליה.

מה את פחות אוהבת?
יש יותר מדי קונפליקטים לא עניניים. זהו תחום שליותר מדי אנשים שעוסקים בו יש יותר מדי אגו. זה מעייף ומתסכל לעיתים להבין שכל כך הרבה אנרגיה הולכת למקומות האלה במקום לעשייה עצמה. אני מאמינה שאם יהיו יותר נשים בתעשייה, המצב ישתפר...

מה היעד הבא?
פיצ'ר. גם אני וגם ליאת באות מהפקת סרטים ויש בנו אהבה גדולה לקולנוע. למרות שהסדרות שאנחנו עושות מאד דומות לקולנוע בכל רמות העשייה, עדיין היינו שמחות להפיק גם סרטים. יש לנו כמו תסריטים בשלבים שונים של פיתוח ואני מקווה שבשנה הקרובה נצלם את הפיצ'ר הראשון של TENDER.

לצפייה בסדרה