מוכרים סודות עם נתן אלקנוביץ'

צילום: עדי אורני (בתמונה: רוסריו ניסטיקו, נתן אלקנוביץ' ורותי רודנר)

כבר שני עשורים שנתן אלקנוביץ' מעצב תלבושות לטלוויזיה ולקולנוע. הוא זה שקבע איך יראו, בין השאר, אבי הטחול, נעמי כפית ומירי פסקל.  בין עבודותיו הסדרות "טירונות", "בנות פסיה", "אחד העם 101", "הבורר", "הומלנד" שצולם בישראל ועוד. בקולנוע אחראי אלקנוביץ'  לתלבושות של " יוסי וג'אגר",  "הדקדוק הפנימי", "אהבה קולומביאנית" ועוד.  על המדף שלו מונחים, עד כה,  4 פרסי אקדמיה.
בשלוש השנים האחרונות מעצב אלקנוביץ' ביחד עם בן זוגו ושותפו ליצירה, רוסריו ניסטיקו ובקרוב ייצאו כמה פרויקטים משותפים שלהם, כמו סרט הקולנוע "איביזה" של שי כנות, סדרת הטלווזיה "נופלות על הרגליים" שכתבה רותי רודנר וביימה איילת מנחמי, וסרט הקולנוע "ילד טוב ירושלים" שמצטלם בימים אלה ומבויים ע"י רועי פלורנטין.
חשבנו לעצמנו שאין הזדמנות טובה יותר מפורים, כדי לשמוע מנתן אלקנוביץ' כמה סודות מקצועיים, ובחינם.

איך מתנהל תהליך עיצוב התלבושות בטלוויזיה/קולנוע?
אצלי התהליך מתחיל קודם כל בקריאת התסריט. לאחר קריאה ראשונה, אני סופג את ההתרחשויות, את הדמויות ואת הסיפור באופן כללי. בשלב השני, אני נפגש עם הבמאי ועובר על כל דמות ודמות וממקם אותה מבחינה סוציו אקונומית. אני שואל הרבה שאלות, כדי ללמוד כמה שיותר על הדמות ולהבין את האופי והפסיכולוגיה מאחוריה. בשלב השלישי אני קורא את התסריט שוב וכשכל המידע על הדמויות ספוג אצלי בראש, אני מדמיין, קצת כמו בשיטת סטניסלבסקי, שאני אותה הדמות. בתחושה הזאת, יחד עם כל המידע הרלוונטי, אני מדמיין את המלתחה של הדמות הספציפית, שכוללת את הצלליות של הבגדים, הצבעים, הבדים ואופי הבגדים באופן יותר מעמיק. בשלב הרביעי, אני עושה ברייקדאון מדוקדק של התסריט ונפגש שוב עם הבמאי על שאלות שצצו. בפגישה הזאת אני גם מחדד איתו את הדמות, כפי שדמיינתי אותה בשלב השלישי. בשלב החמישי אני נפגש עם השחקנים ומתחיל לגלף לאט לאט את מה שרואים בסוף על המסך. הבגדים נאספים מחנויות, ממחסני תלבושות וגם נתפרים, באם מתעורר הצורך. בסוף התהליך נערכת תצוגת תלבושות לכל הדמויות, בנוכחות הבמאי ושם סוגרים סופית את המראה של כל דמות.

מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום ואיך השגת אותה?
העבודה הראשונה שעשיתי בתחום, הייתה בסרט הקולנוע "קלרה הקדושה", שצולם ב1995 ובויים ע"י ארי פולמן ואורי סיוון. אחרי סיום לימודי עיצוב אופנה במכללת שנקר, עשיתי סטאז' מקצועי אצל גדעון אוברזון ואחרי זה עבדתי כשנה בתור אסיסטנט למעצב האגדי ג'רי מליץ. הייתי סטודנט טוב, קולקציית הגמר שעיצבתי בסוף הלימודים אפילו נבחרה להיות הפינאלה של תצוגת האופנה של סיום המחזור שלי באותה השנה בשנקר ולמרות זאת, הבנתי שלהיות מעצב אופנה לא ממש מעניין אותי.  כשסיימתי את העבודה אצל ג'רי מליץ, שאני מחשיב אותו למורי ורבי, הבנתי סופית שהתחום הזה, למרות שאני שוחה בו די טוב, ממש לא מתאים לאופי שלי. החלטתי לפרוש ומילצרתי שנה שלמה, בלי להיות קשור בשום אופן לעולם האופנה. ואז, יום אחד הלכתי ברחוב, ופגשתי את ציפי אנגלישר, שהייתה חברתי הקרובה לספסל הלימודים בשנקר. כשהיא שאלה מה אני עושה בימים אלו, סיפרתי לה שפרשתי מהתחום ושאני מחפש את הכיוון שלי בחיים. היא אמרה שהיא בדיוק קיבלה הצעה לעצב תלבושות לסרט הקולנוע "קלרה הקדושה" ושאלה אם בא לי להצטרף אליה ולעבוד איתה על הסרט. לא ידעתי במה מדובר, אבל כשהבנתי כמה עומק ויצירתיות יש בתחום הזה, נשביתי לגמרי והמשכתי מאז, בלי הפסקה, לעצב תלבושות לסרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה.

באיזו תלבושת שעיצבת אתה הכי גאה?
יש כל כך הרבה תלבושות שעיצבתי במשך עשרים שנות עבודתי בתחום, ואני גאה ברבות מהן, כך שקשה לי לבחור אחת. אני גאה במה שעיצבתי בארבע העונות של "הבורר", במיוחד לדמויות כמו נעמי כפית, קוקי, אבי הטחול והאחים קובלובה. כמו כן, במה שעיצבתי עבור מירי פסקל בסדרה "אחד העם 101", או במראה שיצרתי יחד  עם רוסריו לחבורת הדראגיסטיות בסרט הקולנוע "שושנה חלוץ מרכזי" וגם בעיצובים התקופתיים שעיצבתי לסרטים כמו "היה או לא היה" של לינה וסלבה צ'פלין ו"הדקדוק הפנימי" של ניר ברגמן.

באיזו עבודה שלך אתה הכי פחות גאה?
אין הרבה כאלה, כי במשך השנים שאני עובד בתעשיה, וגם מאז החיבור עם רוסריו, אנחנו מקפידים לקחת עבודות שאנחנו מתחברים אליהן רגשית ואמנותית. ואם יש הפקה שמריחה מחובבנות או מתסריט שאנחנו לא מתחברים אליו, אנחנו מעדיפים לוותר מראש. אם אני כן צריך לציין הפקה שהייתי מוותר עליה, הרי זו ההפקה המיותרת של הסדרה "כחול עמוק", שהייתה רימייק מקומי ל"משמר המפרץ", שלקחתי בה חלק בתחילת דרכי בתעשיה לפני 19 שנה וסבלתי בה כמעט מכל רגע.

מי/מה נותן לך השראה?
אני שואב השראה מכל דבר שאני רואה ועובר במשך היום. אני לא זקוק לז'ורנלים. אני מאוד סקרן ואוהב לראות סרטים ולקרוא כמה שיותר על כל דבר, ובסופו של דבר זה כנראה מעשיר אותי ואת הדמיון שלי. ואם כבר השראה אנושית, אז היא מגיעה ישירות מרוסריו, שחוץ מהיותו השותף שלי ליצירה, הוא גם המוזה שלי.

איזו עצה אתה מצטער שלא נתנו לך בתחילת הדרך?
אין לי משהו שאני מצטער עליו או מתחרט עליו. לפי אמונתי, הכל חלק משיעור אחד גדול שאני עובר בגלגול הזה, וכל דבר, טוב או רע, הוא משהו הכרחי שאי אפשר בלעדיו.

אם לא היו לך כל מגבלות, איזו תלבושת היית רוצה לעצב?
בתעשיה הישראלית זה ידוע שהכל דל תקציב, כך שאם אני רוצה לעצב בגדול כשהתקציב קטן אני חייב להפעיל את הדמיון ואת כוחות השכנוע שלי מול ספקים וחנויות, כדי להוציא לפועל רעיונות שנראים יקרים על המסך. במציאות שבה אנחנו חיים ועובדים צריכים להסתדר עם תקציבים כמעט בלתי אפשריים. הרבה פעמים יצא לי לעצב עיצובים שעל המסך נראים מאוד יקרים ויוקרתיים, אבל בגלל האילוצים הכלכליים היו חייבים להעשות בסכומים מגוחכים. היום אני יכול להגיד שאת מה שרציתי או חלמתי לעצב, כבר עיצבתי, בלי לתת למגבלות להשפיע יותר מדי.

מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי ומוצלח בארץ?
מצד אחד, לימוד עבודת העיצוב וההלבשה לעומק, על כל המשתמע מכך, כדי שהמעצבים והמלבישים יהיו מקצועיים ויעבדו ברמה גבוהה ככל האפשר. ומצד שני, תוספת תקציב, כדי שאפשר יהיה להביא עוד עוזרים לסט, וגם להיות יותר פנוי לעבודת העיצוב, במקום לעצב תוך כדי ריצה.

אם לא היית מעצב תלבושות באיזה מקצוע היית בוחר ולמה?
כבר בחרתי. בנוסף לקריירת עיצוב התלבושות אני מנהל קריירה  בתור צייר. מה שהתחיל כתחביב מהילדות, התפתח למזלי ולשמחתי לקריירה מקבילה, שלא משאירה לי הרבה זמן פנוי. שני התחומים הם כביכול תחומים יצירתיים ונמצאים על הסקאלה של "אמנות", אבל הם שונים בתכלית. בעוד בתחום הציור אני נמצא לבדי בסטודיו במשך שעות ארוכות, במיוחד לפני תערוכות אני נסגר בסטודיו במשך שבועות בלי לראות אנשים כמעט, הרי שבתחום התלבושות זה בדיוק ההיפך. אני כל הזמן מוקף אנשים, טלפונים ורץ ממקום למקום, בלי שאף יום דומה למשנהו. אני מאוד אוהב את הניגודיות הזאת ולדעתי זה מה שמאזן אותי בסופו של דבר. מצד אחד אני בבדידות והשקט של הסטודיו  ומצד שני בטירוף וההמולה של הסטים.

ולסיום  נשמח לקבל טיפ איך לשדרג תחפושת ולהפוך אותה לייחודית
אני המקרה הקלאסי של סנדלר הולך יחף.. עם כל העיסוק שלי בתלבושות, אני לא נוהג להתחפש וגם לא מתחבר לזה כל כך, כך שאני מומחה די קטן לכל מה שקשור לתחפושות.