מוכרים סודות עם נתי אדלר
צילום: עצמי
נתי אדלר הוא בוגר החוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, יוצר ובמאי של קולנוע תיעודי. בשנים האחרונות עסק בבחינה של התפוררות המשפחה בימינו ויצר, ביים וערך שלוש סדרות תעודה שודרו בערוץ 10: "הבטחנו זה לזו", "בטבעת זו" עם גלית גוטמן ו"אחים לכל החיים". אדלר ביים, בין השאר, גם את הפרק הראשון בסדרה התיעודית "בולדוג" עם מיקי רוזנטל, את הסרט התיעודי "הכובעים של ירושלים" וגם את הסרטים העלילתיים: "בוצ'אצ'י" ו"ספסיבה קינג ג'ורג'". בימים אלו עובד נתי אדלר על מספר פרויקטים תיעודיים לטלוויזיה, ביניהם סרט על יחידת המז"פ של משטרת ישראל. הוא גם מעביר סדנאות והרצאות על יצירת סרטים דוקומנטרים ואנחנו תפסנו אותו מוכר כמה סודות מקצועיים לאתר התעשייה (ובחינם).
מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום ואיך השגת אותה?
כשסיימתי את הלימודים באוניברסיטה, עבדתי כעורך וידיאו של כתבות בתוכנית של גיא פינס (החלום היה לעשות פיצ'ר או לעבוד על סט, אבל אז צולמו רק 2-3 פיצ'רים בשנה). חבר טוב שלי שירת בגל"צ עם גיא פינס וביקשתי ממנו לחבר בינינו. זומנתי למשמרת ניסיון באמצע השבוע - באותם ימים העורך עבד לבד ובנה את הכתבה פחות או יותר על דעת עצמו. עבדתי כמו מטורף במשמרת הראשונה ובקושי סיימתי כתבה אחת לשידור באותו ערב. רק כשסיימתי הבנתי שבארגז שהביאו יש חומרים לעוד שתי כתבות שהייתי אמור לסיים באותו זמן. המפיקה הביטה בי במבט מלא רחמים ואמרה - טוב, אולי תעשה משמרות שבת - כך תוכל להשתפשף בזמן שאין לחץ לשידור. וכך היה, למדתי מהג'וב הזה המון: הגבלה ל 2-3 דק' בהן אתה חייב לספר סיפור מדויק עם התחלה אמצע וסוף, לקבל החלטות לבד כל הזמן . זה היה בית ספר לתוכן טלוויזיוני. עד היום יש מספר כללים שאני שומר מאותה תקופה, כמו למשל: לעולם לא לחשוב שיש לי מעט מדי חומר מצולם. לאחר שלמדתי לגרד כל פריים מהחומרים שצולמו עבור הכתבות, אני יודע כמה חשוב למצות כל פריים שצולם בשטח, כשמגיעים לחדר העריכה.
באיזו עבודה שלך אתה הכי גאה?
אני חייב לציין שני סרטים. אחד עלילתי ואחד תיעודי. "בוצ'אצ'י" זה סרט עלילתי בן 50 דק' שכתבתי יחד עם שלומי פרי. הוא נעשה במסגרת פרויקט שיזם ויצר רנן שור. הסיפור מבוסס על החוויות שלי מחייל האוויר ובתסריט התמקדנו ב"אנדר דוגז" האולטימטיביים, הטבחים. זה סרט שהוא קומדיה, אבל עם אמירה מאוד ביקורתית על הצבא, שעוברת בין השורות. את המוסיקה לסרט כתב דודו טסה, עוד לפני שהוא הוציא את הסינגל הראשון לרדיו. הסרט נעשה בשנת 2000 ועד היום מקרינים אותו בתיכונים.
הסרט השני הוא סרט תיעודי קצר שעשיתי ב 2001 במסגרת התוכנית "זום" (שנערכה והופקה על ידי עדו צוקרמן וגלית בנגלס שני אנשים מוכשרים ויקרים), "ילדים בעיר זרה". זה היה הסרט הראשון על ילדי העובדים הזרים שחיים בתל אביב, אז היו אלו בני מהגרי עבודה מדרום אמריקה והסרט כמעט כולו מורכב מסיפורים ושירים שהילדים כתבו. זו הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי כיצד קולנוע דוקומנטרי הופך קסום ופיוטי יותר מקולנוע עלילתי (את שני הסרטים אגב צילום בועז יהונתן יעקוב). לאחר שידור הסרט שר החינוך דאז, יוסי שריד, התקשר למנהלת בית הספר בו למדו הילדים כדי לבדוק אם היא זקוקה לסיוע. הבנתי שקולנוע תיעודי יכול להשפיע (קצת) על המציאות.
באיזו עבודה שלך את הכי פחות גאה ?
אם יש פרויקט שאני מרגיש שהוא לא מתאים אני משתדל לא להיכנס אליו. קרה לי פעם אחד שסירבתי לביים סרט כי הגישה בו נראתה לי לא מוסרית ומניפולטיבית מדי. במחשבה שנייה, כשהייתי ע.הפקה בפרסומות (החזקתי מעמד בדיוק בשתי פרסומות) מאוד לא נהניתי, היות ועוזרת הבמאי ביקשה ממני לרוץ כל היום עם כיסא אחרי הבמאי "כי נורא כואב לו הגב". זה היה מביך במיוחד כי אותו במאי היה מורה שלי בלימודי הקולנוע...
מי/מה נותן לך השראה?
מוסיקה. מוסיקה. מוסיקה. הסרט הראשון שלי היה מחווה לנושאי המגבעת שעיצבו את פסקול הנעורים שלי. הפסקול בסרטים שלי הוא אחד הדברים שאני הכי אוהב לעסוק בו. הבמאי העלילתי שאני הכי מעריך היום, פאטי אקין (במאי ממוצא טורקי שגדל בגרמניה) הוא גם D.J והפסקולים מדהימים. אגב, אני ממליץ על הסרט התיעודי שלו "לחצות את הגשר". יצא לי לעבוד עם 2 יוצרים ענקיים בפסקול הראשון שכתבו: יוני בלוך ל"כובעים של ירושלים" ו"דודו טסה" לבוצ'אצ'י - גם חיים פראנק אילפמן, שהיום עובד בהוליווד, כתב לי מוסיקה לאחד הסרטים הראשונים באוניברסיטה. עוד השראה אני מקבל מאנשים נדיבים. יוצרים נדיבים שמשתפים מניסיונם. יוצרים שלוקחים את האמנות שלהם למקומות שהיא לא הייתה בהם עדיין. אנשים שלא חוששים לפרוץ גבולות, כל אחד בזמנו: מייקל מור שהמציא ז'אנר דקומנטארי, או סרטים תיעודיים כמו "המתחזה" שמערבבים בין תיעודי לעלילתי ושוברים חוקים.
איזו עצה אתה מצטער שלא נתנו לך בתחילת הדרך?
1. להנות כשאתה על הסט.
2. כדי להגשים את החזון שלך, אתה צריך אנשים טובים שתסמוך עליהם ותהנה איתם במהלך העבודה. בתחילת הדרך נדמה לך לפעמים שהיצירה היא הדבר הכי חשוב ואני לפחות לא מספיק הבנתי כמה חשוב שיהיו אנשים שאתה סומך עליהם סביבך. עם הזמן אתה מבין שכדי להגיע לשם - אתה חייב שותפים טובים שיעזרו לך להגשים את החזון.
3. יש לך רעיון טוב - תבדוק אותו לעומק - ואם אתה בטוח בו - אל תתלבט, אל תקשיב למי שלא מאמין בו - פשוט תעשה.
עם מי היית רוצה לעבוד ולמה?
את הסרטים התיעודיים הראשונים שלי, ואת בוצ'אצ'י צילם הצלם המחונן בועז יהונתן יעקוב, שמאז הפך לאחד הצלמים הכי מיוחדים וטובים בארץ, אני מחכה לפרויקט המתאים כדי לחזור לעבוד איתו. לבועז יש נשמה בצילום והוא מצלם כמו רנטגן של רגשות, שעבור צלם דוקומנטרי זו תכונה נדירה ומדהימה.
הייתי שמח לעבוד עם מפיקים שותפים כמו לירן עצמור והילה מדליה, הם נראים לי שותפים מדהימים ואנשים שנותנים ערך גדול לפרויקטים שלהם. ויש עוד רבים שאשמח לעבוד איתם בארץ. התסריטאית שירלי מושיוף שהיא יוצרת מחוננת. בזמן האחרון אני פוזל שוב אל התחום העלילתי והייתי מת להכיר את התסריטאי/ת שאני והוא/היא נהייה כמו סקורסזה ופול שרדר ב"נהג מונית" ו"השור הזועם".
מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי ומוצלח בארץ?
תחום הדוקו הישראלי הוא אחד מענפי הקולנוע המצליחים בעולם. יש לא מעט סרטי דוקו ישראלים שזכו להצלחה בינלאומית. כדי לשפר את המצב צריך תקציבים גדולים יותר לסרטי תעודה, כך אפשר היה לעשות יותר סרטים וגם אפשר יהיה להשקיע יותר בתחקיר, בהפקה ובצילום איכותיים.
לו יכולת להחזיר את הזמן לאחור מה היית עושה אחרת?
1. הייתי אומר לעצמי שאין צורך לחשוש מלעמוד על שלך מול מפיקים ודורש את מה שמגיע לי כלכלית בצורה יותר ברורה.
2. הייתי לומד מקצוע נוסף - נניח פסיכולוגיה - ו 3 ימים בשבוע הייתי במאי ו3 ימים הייתי משהו אחר. לפעמים יש צורך לעשות משהו שלא רק מתבונן על אנשים דרך עדשת המצלמה, אלא מעורב יותר בחייהם.
אם לא היית במאי דוקומנטרי באיזה מקצוע היית בוחר ולמה?
יזם אינטרנט (אבל רק אם זה כולל אקזיט בסוף...). בין יזם לבמאי יש הרבה מן המשותף: צריך יצירתיות, יוזמה, החלטיות, יכולת ניהול עצמי, נחישות והרצון של שניהם, בסופו של דבר, הוא לשנות משהו בעולם, או לפחות להעניק לעולם משהו שלא היה בו קודם.
ולסיום עשה ואל תעשיה בתעשייה הישראלית.
עשה:
1. צור לעצמך רשת של חברים/עמיתים איתם אתה עובד מתייעץ, אתם עוזרים זה לזה וכשאתם שומעים על עבודה, מעבירים את המידע ביניכם.
2. פרגן לאנשים שאתה עובד איתם - אדם שנהנה לעבוד איתך יספר זאת לשלושה אנשים, שירצו לעבוד איתך.
3. אם החלטת שאתה במאי שלא מתפשר על אמנותו - מצא לעצמך מקור פרנסה אחר במקביל, אחרת לא תוכל להתפרנס.
4. קודם כל תהייה מקצועי. אנשים מעריכים מקצוענות.
5. בתחילת הדרך קח כל עבודה בתחום שיציעו לך - תמיד תוכל ללמוד מזה משהו ולך תדע את מי תכיר שם.
6. כיוצר - אל תנסה לרצות את טעם הקהל - אנשים מרגישים בזה לא נהנים לראות סרט שמתחנף אליהם. אנשים רוצים שיאתגרו אותם.
אל תעשה:
1. אל תריב סתם. חבל.
2. אל תקח על עצמך פרויקט גדול מדי כשאתה חסר ניסיון. זה לא נעים להיכשל בפרויקט גדול בהתחלה. תתחיל לאט לאט, ותצמח בצורה נכונה.
3. אל תחשוש להתייעץ עם אנשים. אם אתה לא יודע משהו - יש הרבה אנשים שישמחו ללמד אותך, גם בחינם - זה נעים להם לדעת שעזרו למישהו.
4. אם יצרת סרט, תחקרת, כתבת הצעה, ויש לך דמויות - אתה מגיע למפיק - ואתם מגישים יחד - אל תסכים על פחות מ 50% מרווחי הסרט. אתה היזם שהביא את הפרויקט - מגיע לך.