מתי צפיתם באנימציה ישראלית לאחרונה?
צילום: לוגו- מונפש
איפה ניתן לפרסם קליפים וסרטי אנימציה ישראלים? למה כמעט שאין בארץ סרטים מונפשים באורך מלא ולמה האנימטור הישראלי מרגיש לבד בשטח? שוחחנו עם שניים ממייסדי אתר האנימציה הישראלית "מונפש", יוני שלמון, במאי אנימציה ומאייר, בוגר בצאלאל וראש המחלקה לאנימציה ב"מנשר" ודניאלה קופלר, בימאית אנימציה ומאיירת, גם היא בוגרת בצלאל ומלמדת אנימציה. את האתר הקימו השניים ביחד עם חן חייפץ, אנימטורית, גם היא בוגרת בצלאל.
מהו הרעיון של האתר ועל איזה צורך הוא בא לענות?
"האתר הוקם כי זיהינו חוסר בחשיפה לאנימציה ישראלית. אין כיום כתובת אחת שבה ניתן לראות מה נעשה בתחום. המחשבה הייתה ליצור קהילה בארץ שחורגת מתחומם של אנימטורים פעילים אל קהלים חדשים ובהמשך גם להגיע לקהל דובר אנגלית שיוכל לזכות במנת אנימציה ישראלית קבועה."
מעניין לראות שהמיזם לא הגיע "מלמטה" אלא מאנשים מובילים בתחום, כאלה שמלמדים. למה זה לדעתכם?
"המיזם לא הגיע "מלמעלה". האהבה שלנו לאנימציה היא שמניעה אותנו ולא העובדה שאנו מתפרנסים ממנה או מלמדים אותה. במובן הזה דווקא אנחנו שמכירים את העשיה בתחום מצרים על כך שעד עכשיו לא הייתה כתובת ראויה לראות אנימציה ישראלית."
דניאלה: "דווקא אולי בגלל שאנחנו גם מלמדים אותה, יש לנו רצון עז לחלוק את המידע עם כמה שיותר אנשים. יש לנו תחושה שהאנימציה בארץ מפספסת את קהל היעד הישראלי דווקא, ואנחנו רוצים שגם מי שלא ידעו שהם אוהבים אנימציה ישראלית ידעו ושיהיה להם בית."
למה בעצם אין הרבה סרטי אנימציה ישראלים באורך מלא?
יוני: "סרטי אנימציה ארוכים צריכים לרוב תקציב גדול מאוד. המשמעות היא שצריך סטודיו שיוכל לנהל פרויקט של עשרות ומליוני דולרים בשיתוף פעולה עם מדינות אחרות. כבר נעשו מספר נסיונות בארץ שכשלו, אבל יכול להיות שהקרן לקולנוע בירושלים תצליח הפעם עם שלושה סרטים ארוכים שמתחילים הפקה בקרוב."
דניאלה: "היתה לפחות הצלחה אחת ענקית בעיני - 2008, ואלס עם באשיר. מאז ולפני היו עוד ניסיונות, כולם באמת לא במסגרת סטודיו אנימציה דווקא. במקרה של "ואלס עם באשיר" זו קבוצה שאוחדה סביב בימאי קולנוע מוערך, ארי פולמן. אני מאמינה שיגיעו עוד ניסיונות ויהיו עוד הצלחות. זו רק שאלה של זמן."
מהן הבעיות העיקריות שעומדות בפני אנימטורים ישראלים?
יוני: "הבעיות העיקריות בפני אנימטורים הן שונות ורבות. יש את עניין התעשיה שמכילה פרויקטים קצרי טווח לרוב ויש את עניין ההצפה של השוק על ידי אנימטורים חדשים כל שנה. חוץ מזה תודעת האיגוד והצורך בדאגה לתחום ולזכויות האנימטורים היא עדיין בראשיתה ולכן יש לאנימטור הרגיל תחושה שהוא לבד בשטח. אפשר למנות עוד אתגרים רבים, אבל אולי אחד הקשים הוא שאנימטורים מאוד אוהבים את העבודה שלהם, מה שמהווה יתרון גדול עבורם וגם את חולשתם הגדולה.
עניין העבודה בארץ הוא מורכב ודינמי. ישנם סטודיואים גדולים וקטנים אך בעיקר יש הרבה אנימטורים פרילנסרים שעובדים לפי פרויקט או לפי משמרות. אנימציה היא עסק לא זול אך כזה שמביא ייחודיות וויזואלית ובידורית. הפקת סרטי אנימציה עצמאיים דורשת מימון שהוא לרוב דרך קרנות ורבות מהן לא נועדו לאנימציה. איגוד האנימטורים, כמו האתר שלנו, פועל רבות כדי לעורר מודעות לצורך בהפניית משאבים גם לקידום האנימציה בארץ הן מטעמים אמנותיים והן מסחריים."
פרוייקט דראפט/סקיצה, למשל, שם לו למטרה לעודד תסריטאים לכתוב עבור אנימציה, להכניס לתודעה אלה את אלה.
יוני: "פרויקט 'דראפט סקיצה' נועד לעודד שיתופי פעולה. כשם שתסריטאים אינם רגילים לכתוב לאנימציה כך אנימטורים רבים לא נוהגים להשתמש בתסריטאים וחבל. אנימטורים גדלים במוסדות הלימודים ככאלו שאחראים לתחומי ההפקה השונים מתסריט ועד פוסט-פרודקשן מה שגורם לפעמים לצמצום יכולות היוצר להפנות חלקים בתהליך לאנשים המוכשרים לכך."
איך הייתם רואים את הפלטפורמה הזו של מונפש בעתיד?
אנחנו מקווים כי בהמשך הדרך האתר ישמש הן כמגזין פעיל והן כארכיון אנימציה ישראלית שיאפשר גיבוש קהילה של מקצוענים ואוהדי אנימציה להתעדכן ולקדם את התחום בארץ. הדבר כמובן נועד להשפיע גם על הצד המקצועי של התחום ולעודד יוזמות, הפקות ושיתופי פעולה כמו גם הרמת הסטנדרטים המקצועיים בתחום, דבר שהוא תמיד מבורך על אף שהרמה כבר עכשיו בארץ היא בסטנדרטים בינלאומיים.
יוני שלמון הוא גם חבר בקבוצת היוצרים "ארמדיל" ומנהל בלוג "שוליית הקוסם" העוסק בסרטים, בתוכן ובטכניקה של האנימציה הישראלית והעולמית.
דניאלה קופלר עובדת בימים אלה על קופרודוקציית אנימציה ישראלית-גרמנית, ושני ספרי ילדים.