ליאור מנור, אמן חושים, חושב שמפיק טוב הוא גם קצת קוסם

צילום: יח"צ
כמה עובדות על ליאור מנור: הוא נולד בחולון, נמשך תמיד לחידות מתמטיות, לפיסיקה ולקסמים אבל ויתר בגלל פחד קהל. הוא בעל תואר במתמטיקה ומדעי המחשב. אשתו הייתה האסיסטנטית הראשונה שלו. הייתה לו תכנית בערוץ הראשון, "קלף חזק", ופינה אצל רפי רשף. ב 2001 זכה בפרס מופע הטלפתיה הטוב בעולם מטעם איגוד הטלפתים הבינלאומי, כתב ספר, פיתח שתי אפליקציות וכיום הוא מופיע בארץ ובחו"ל, בכנסים שונים. ביום רביעי 3.9 הוא יופיע בערב למפיקים ומפיקות של אתר התעשייה. קום. מרב שקד שוחחה איתו לקראת האירוע.
ליאור מנור, יש לך כוחות?
אני מאלה שאומרים שאין אנשים עם כוחות. אשמח למצוא מישהו כזה, אבל עוד לא מצאתי ומי שאומר שיש לו כוחות הוא רמאי. אני לא יכול להגיד איפה לקדוח כדי למצוא נפט או אם החברה של מישהו בוגדת בו.. אני עושה דברים שקשורים לפסיכולוגיה, היפנוזה וסוגסציה. אומני חושים הם אומנים שעושים קריאת מחשבות לשם בידור. פעם קראו לזה מופע טלפתיה והיום עשו לזה ברנדינג וקוראים לזה "אמן חושים", קצת כמו שספרים הפכו למעצבי שיער.. אני מופיע בכל העולם, טס כל שבוע לחו"ל ומופיע מול חברות, בעיקר הי טק.
מה הקשר בין קריאת מחשבות וטלפתיה לבין הפקה?
כל מופע זה קהל אחר ומסרים אחרים. כל פעם אני צריך להוכיח את עצמי מחדש, קצת כמו מי שעובד בתחום הקולנוע והטלוויזיה. בעצם קוסם הוא קצת כמו מפיק, הוא צריך לדעת הרבה מאד על הקהל שלו ולהבין אותו כמו שאני צריך להבין את הקהל שלי. מפיק צריך לדעת איך להפעיל אנשים, בדיוק כמו שאני צריך להביא את הקהל שלי להיות הכי פתוח ומאפשר כדי שאוכל להוציא ממנו את מה שאני רוצה. כמוני, גם מפיק חייב להיות מתורגל ולהכיר את החומר לעומק, כך שאי אפשר יהיה להפתיע אותו. הוא צריך לחשוב על כל מה שיכול לקרות, שזה בדיוק מה שאני עושה לפני כל מופע. מפיק, כמו אומן חושים, צריך לשכנע אנשים לעשות משהו תוך הסחת דעתם מדברים מסוימים, כמו תקציב למשל. הוא צריך לגרום לאנשים שלו לעשות את מה שהוא רוצה גם אם הם מקבלים פחות כסף.. אני מכיר את עולם ההפקות, הייתה לי תכנית טלוויזיה בערוץ 1 לפני 20 שנה והייתה לי פינה קבועה אצל רפי רשף.
אז מה קורה בהופעות שלך?
בהופעות שלי יש הרבה בידור. אני מפעיל הרבה, הרבה קריאת מחשבות. דרך ההפעלה והפאן אני מלמד מנהלים טיפים איך לקרוא שפת גוף ומחשבות כפי שאני קורא אותן, איך אפשר להשפיע על אדם אחר שיעשה מה שאני רוצה. זה הרבה מאד תקשורת לא מילולית, אינטואיציה וניסיון חיים. הרבה מאד הכנה מראש, בדיוק כמו לפני הפקה. אני מדבר קצת על איך חושבים אחרת ויוצאים מהקופסה.
אבל מפיקים הם בדרך כלל אנשים יצירתיים
גם אצל אנשים יצירתיים כמו בהפקות טלוויזיה וקולנוע יש קופסה. הדרך לצאת ממנה היא לשוחח עם אנשים שהם מחוץ לקופסה שלך ולבקש את דעתם. אני מלמד במופע קסם או שניים ושמתי לב שדווקא אנשי הי טק, למשל, שתופסים את עצמם מאד אינטליגנטים, עליהם הכי קל לעבוד כי הם מסתכלים על דברים מתוך החשיבה המסוימת שלהם.
עד כמה אלו תכונות שהן נרכשות?
הרוב נרכש. אולי לא כולם יהיו ממש טובים בקריאת שפת גוף ותקשורת בלתי מילולית אבל אם מתאמנים, משתפרים. אני תמיד אומר שגם אם זה רק שיפור של 10%, אם כל אחד ישתפר רק ב 10% התוצאה הכללית תהיה הרבה יותר טובה ואז אפשר להשתפר בעוד 10%.
ממה אתה הכי נהנה בעבודתך?
אני הכי נהנה להיות מול אנשים, להדהים ולהצחיק, בייחוד אם הם לא יודעים מראש למה לצפות. הקהל הישראלי הוא לא פשוט, תמיד יותר מתוחכם ותמיד בלחץ, כי ככה אנחנו חיים פה. את הקהל הישראלי צריך קודם לשחרר קצת. יש לקהל הזה ציפיות נמוכות. אם בחו"ל באים להתבדר, בארץ התחושה היא שאתה במבחן, תמיד מטילים בך ספק. לטוב ולרע, זו דרך החשיבה של הישראלים - מצד אחד השחצנות הזו לא נעימה, מצד שני היא טובה ברמה היצירתית.
ממה אתה הכי פחות נהנה?
אני נהנה מהכל. צריך לטוס הרבה, אני אוהב לטוס. אני מלמד את עצמי לאהוב כל מה שאני עושה, זה גם טיפ חשוב.
ומה קרה לפחד הקהל?
היה לי שהייתי קטן, אבל זה עבר. נשארה התרגשות גדולה לפני כל מופע.





