מוכרים סודות עם שונית אהרוני

צילום: מייקל קליק

האווירה של הודו בסדרה "אננדה", המופרכות של "אחד העם 101" או עיצוב הסלון כך שיתאים לאופי לכל דמות ודמות מתוך ב"רביעיית רן", כולם פרי עבודתה של הארט דיירקטורית שונית אהרוני, שאת עבודתה ניתן לראות  גם בסדרות נוספות כמו "קטמדנו", "אופוריה" ועוד וברשימת הסרטים שלקחה בהם חלק תמצאו גם את "קירות" של דני לרנר, "הרמוניה" של אורי סיון, "זרה" של טובה אשר ו"ההיא שחוזרת הביתה" של מאיה דרייפוס. שונית למדה קולנוע באוניברסיטת תל אביב, דווקא במגמת הפקה, אך כבר בזמן הלימודים נמשכה לחלק העיצובי של עשיית הסרטים.

מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום ואיך השגת אותה?
העבודה הראשונה שלי בתחום הייתה במהלך שנתי האחרונה באוניברסיטה, עוזרת במאי שנייה בדרמה של דני סירקין. במהלך הצילומים הבנתי שאני לא רוצה להיות עוזרת במאי. מיד לאחר מכן, בעודי מחפשת עבודה בתור מלצרית כדי לכסות חובות שהצטברו אחרי סרט הגמר שלי, התקשרה חברה שעזרה בארט בסרטיי באוניברסיטה והציעה לי להיות עוזרת ארט ב"כלה הסורית"- סרטו של ערן ריקליס. היא הייתה אמורה לעבוד בזה, אולם לא הייתה פנויה. מיד הסכמתי, ומאז אני עובדת בתחום.

מה בעצם עושה ארט דירקטור?
ארט דיירקטור אחראי על הקונספט העיצובי של הסרט.  בונים את הסגנון הויזואלי, האוירה האסתטית שמתאימה לסיפור ולמה שהבמאי רוצה להעביר. זה קורה בשיתוף עם הצלם ומעצב התלבושות. אני רואה את עבודתי כ"עיצוב אוירה". באמצעות צבעוניות, עיצוב הסטים, תאורה וקומפוזיציה נבנה "הלך הרוח" שמשרת את הסיפור.
דוגמא טובה לכך הייתה בעיצוב הסטים ב"אחד העם 101". זהו סיפורה של מירי פסקל, שבדרכים מפוקפקות קיבלה פיצוי כספי גדול מגרמניה. פתאום היא הפכה מפקחית של העירייה שגרה בשיכון עממי, למליונרית שחייה במגדל יוקרה. נקודת המוצא בבניית הקונספט הייתה שזו קומדיה ושמירי פסקל דמות קיצונית והזויה שלא בהכרח מחוברת למציאות, או מתנהלת בתוך קונצנזוסים חברתיים - ביום אחד היא התעשרה והחלה לבזבז את הכסף בצורה לא מבוקרת ופזרנית. כל זה כדי להרשים את הסביבה.
הקצנה ומופרכות היו נקודות המוצא בעיצוב המראה של הסדרה- תלבושות ססגוניות כמו בקרנבל בברזיל ועיצוב בית יוקרה עם עבודות אומנות מודרנית, שלעיתים לא היה ברור, אם זה באמת אומנות שאפשר לקחת ברצינות, או איזו בדיחה על חשבונה של מירי, שלא מבינה דבר או חצי דבר בתחום.
כך לדוגמא, בנינו פסל שלמראית עין נראה כמו עבודה של האמן דימיין הירסט, אבל כשהסתכלת מקרוב על הפרטים, ראית שזה בעצם שלושה עופות קפואים צפים בתוך אקווריום.

באיזו עבודה שלך את הכי גאה?
אני רואה את העבודה שלי כחלק בלתי נפרד מהסרט. כשסרט מעניין ומעורר מחשבה, אני גאה בעבודתי. פעמים רבות אני גאה בעבודה שלי דווקא כשאינה מורגשת בפני עצמה, אלא נטמעת בתוך האוירה הכללית של הסרט.

באיזו עבודה שלך את הכי מתביישת?
ישנן עבודות שאני פחות גאה בהן. אעדיף לא להתייחס אליהן...

מי נותן לך השראה?
השראה אני מקבלת ממוקורות שונים וזה לא דבר קבוע. החוכמה היא לדעת לזהות את מה שיעורר בך השראה. ההשראה שלי מתחילה בתסריט טוב, כזה שמעורר מחשבה ודמיון. הרבה השראה אני גם שואבת מבמאי שאני עובדת איתו. דיאלוג טוב מעורר את המיצים היצירתיים שלי. באופן כללי, השראה יכולה להגיע אלי מסרט טוב שראיתי, ספר שקראתי, תערוכה, או אפילו איזו סיטואציה בחיי היום יום, כשפתאום יש רגע שבו אלמנטים מתחברים בצורה מושלמת. סיטואציה כזו מתרחשת ברגע מסוים וסביבה מסויימת, כשנוצרת סצנה חזקה, משום שגם התוכן וגם הפרמטרים הויזואלים מתאחדים לכדי משהו הומוגני וברור.

איזו עצה את מצטערת שלא נתנו לך בתחילת הדרך?
אני לא מצטערת על עצות שלא קיבלתי. הכי חשוב זה לא לקחת ללב כשמשהו לא יוצא ולהבין שיש אינסוף דרכים להביע רעיון. אם רעיון מסוים לא עובד, בגלל סיבות טכניות או כל סיבה אחרת, חשוב לחשוב על הרעיון הבא  ולא "להתקע" מתוסכלים על רעיון שלא צלח.

עם מי היית רוצה לעבוד ולמה?
הייתי רוצה לעבוד עם במאים שכבר עבדתי איתם, כמו מיה דרייפוס, מתן גוגנהיים ושלומי אלקבץ. אלה אנשים שהדיאלוג איתם היה יצירתי ופורה. ישנם בימאים זרים, שאני מאוד אוהבת את עבודתם והייתי שמחה לשתף איתם פעולה, כמו דיוויד פינצ'ר, באז לרמן וווס אנדרסון.

מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי ומוצלח בארץ?
ללא ספק, תקציבים גדולים יותר. התקציב משפיע על הכל, אבל בעיקר על זמן הכנה מראש ועל כוח האדם. מחסור בשני המישורים האלה גורם לעבודה מאוד מהירה, בלחצי זמן ולא תמיד מאפשר את הפנאי הדרוש לבנות רעיון, להתחבט לגביו, לפתח אותו ובסוף לבצע אותו. התקציב משפיע, כמובן,  גם על האפשרות לחשוב על רעיון מורכב יותר, משהו שאני אוהבת אבל יודעת שכנראה לא יהיה מספיק כסף להוציא אותו לפועל.

לו יכולת להחזיר את הזמן לאחור מה היית עושה אחרת?
אין לי הרבה חרטות לגבי דברים שעשיתי. מתחילת הדרך שלי, השתדלתי להיות חלק מפרוייקטים שמעניינים אותי- בעיקר פיצ'רים ודרמות טלוויזיה, ופחות פרסומות או תוכניות אולפן, למשל.

אם לא היית ארט דירקטורית, באיזה מקצוע היית בוחרת?
אם לא הייתי ארט דיירקטורית, סביר להניח שהייתי עוסקת בתחום העיצוב. כשהתלבטתי מה ללמוד באוניברסיטה, שתי האפשרויות היו ארכיטקטורה או קולנוע.  החלטתי ללמוד קולנוע, משום שזו אהבתי הגדולה ולבסוף מצאתי עצמי עוסקת בתחום שמשלב את שני תחומי העניין שלי.

ולסיום עשה ואל תעשיה בתעשייה הישראלית

תמיד לתת לדמיון שלכם חופש, גם כשאתם יודעים שישנן מגבלות שתאלצו להתמודד איתן ולא לוותר על הרעיונות בקלות רבה מידי. תתעקשו לקבל מהמפיקים את מה שאתם צריכים, כדי שתוכלו לממש את החזון הויזואלי שלכם, ובעיקר כדי שהעבודה תהיה מהנה!
אם נסבול, לא נצליח לייצר באהבה והתוצאה תהיה פחות טובה.