הפקת סרטים - מקצוע מרתק, מהנה, מתסכל ולא כלכלי

צילום: מתוך אתר טרנספקס

מרק רוזנבאום מפיק סרטים עלילתיים, דוקומנטריים וסדרות טלוויזיה כבר כמעט שלושה עשורים. הוא עלה לארץ מפולין בגיל 16, למד עבודה סוציאלית וקולנוע באוניברסיטת תל אביב והקים את חברת טרנספקס הפקות ב 1988. רוזנבאום גם ביים שני סרטים -  "הבולשת חוקרת" (2000) ו"לרקוד" (2005). בין עשרות הסרטים שהפיק: "אור" של קרן ידעיה, "ולקחת לך אשה" של רונית ושלומי אלקבץ, "חתונה מאוחרת" של דובר קוסשבילי ו"קלרה הקדושה" של אורי סיון וארי פולמן. על המדף של מרק רוזנבאום ישנם לא מעט פרסי אוסקר ישראלים ופרסים מפסטיבלים בארץ ובעולם. מלבד הפקת הסרטים עומד היום  מרק רוזנבאום בחזית המאבק של איגוד המפיקים על פניו של השידור הציבורי החדש ועל פניה של המדיה המשודרת בכלל, על החקיקה החדשה והתקציבים לתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.

במהלך שנות הקריירה שלך התעשייה עברה שינויים גדולים. במה שונה היום עבודת המפיק מבעבר?
התעשייה גדלה מאד. בשנות ה 80' וה 90' הייתה תעשייה קטנה. היום יש המון פרויקטים, צמחו חברות הפקה רבות והשוק יותר גדול ותחרותי. השוני המהותי בעבודת המפיק הוא לחצי תקציב. אם לפני עשרים שנה היה מקובל לצלם סרט ב 30 יום, היום מדובר על 22 ימים בלבד. הקצב עולה והתקציבים יורדים. בשנת 1999 הקרנות נתנו 600,000$ לסרט. היום מקבלים, במקרה הטוב, מחצית מזה. היום יש יותר עשייה במחירים יותר נמוכים וזה משליך על כולם: צוותים קטנים יותר, פרויקטים קטנים יותר, פחות ימי צילום, תנאי עבודה פחות טובים.

למה אתה מתגעגע בעשייה הקולנועית של פעם?
אני לא מתגעגע, אני עושה. אם מסתכלים אחורה, בגלל הכמות המצומצמת של העובדים בתעשיית הטלוויזיה והקולנוע (אולי 200 או 300 איש) הייתה אוירה יותר משפחתית. היו 3-4 צלמים, 3-4 גריפים וכו'. היום יש אלפי אנשים שעובדים בתעשייה, זה פחות פמיליארי ויותר תעשייתי. יש לזה יתרונות וחסרונות כמובן.

במה אתה הכי גאה?
אוי אל תכניסי אותי לפינה הזו.. אני גאה בהרבה דברים ויש כמה פרויקטים שאני לא גאה בהם ואני לא מתכוון לפרט. אני יכול להגיד שאני גאה ברובם.

מה היית עושה אחרת?
זו שאלה קשה. אולי לא הייתי נכנס לתחום הזה בכלל. מצד אחד זה מקצוע מרתק ואני מאד נהנה ממנו, אבל מצד שני זה מקצוע עם הרבה קשיים ותסכולים וכלכלית זה לא ממש מקצוע שאפשר להתעשר ממנו. עשיתי טעויות, וגם כמות לא מועטה,  אבל גם לטעות זה חלק מהמקצוע.

איך אתה בוחר את הפרויקטים שלך?
שני קריטריונים: במאי ותסריט. במאי לא חייב להיות מוכר. אני חתום על הרבה מאד בימאים שהיו לא מוכרים. אני בודק את העבודות שלהם, אם יש להם עבודות טלוויזיה או סרט קצר. לפעמים כל מה שצריך זה סרט קצר מצוין.
לגבי התסריט- אם זה טוב, זה טוב. אני מפיק סרטים קטנים, בדרך כלל קומדיה או דרמה. אני לא מפיק סרטים גדולים, אם אני רואה תסריט "יקר" אני מוותר מראש, אלא אם יש לי שותף.

אתה מעדיף תסריטים מלאים או רעיונות פחות מגובשים?
זה משתנה, אין כללים. יש כאלה שאני מתחיל איתם משלב הרעיון ויש כאלה שבאים עם תסריט גמור, או לפחות חושבים שהוא גמור. אין לי העדפה. אנשים שאני לא מכיר אני לא הולך איתם לפיתוח רעיונות כי זה מצריך השקעה של הרבה אנרגיה.
אני מאד מעורב בתסריט מהשלב הראשון. אני קורא את כל הגירסאות ומעיר את הערותיי. אני לא מכתיב אבל אני בהחלט מודיע את דעתי.

איזה היבט בעבודת המפיק אתה הכי אוהב?
אני מאד אוהב פוסט. שלב העריכה הוא השלב המכריע ביותר בסרטים. אני יושב הרבה בחדרי עריכה ואני מרגיש שם טוב מאד ובטוח. אני לא מכתיב מי העורך,  זו בחירה של הבמאי, אבל אני בהחלט יכול להמליץ.

אם לא היית מפיק מה היית רוצה לעשות?
אם הייתי הולך ארבעים שנה אחורה.. לא יודע, התקבלתי ללימודי מתמטיקה. אולי הייתי יכול להיות איש מחשבים היום.

זה לא היה משעמם אותך?
יכול להיות שהייתי משתעמם, אני קצת היפראקטיבי..

מה תהיה הגשמת חלום עבורך?
אם הייתי צריך לבחור בין זכייה באוסקר ההוליוודי או בדקל הזהב בפסטיבל קאן, אני בוחר בקאן.

מה היית ממליץ לקולנוען צעיר בימינו?
באופן כללי במקצוע הזה  מתקדמים עקב בצד אגודל. זו עבודה סיזיפית ארוכת טווח ודורשת תכנון אסטרטגי נכון. אני מאמין שמי שיעשה את זה יגיע לאן שצריך. אל תצפו לניסים, למרות שבתחום שלנו כולם רוצים ניסים.
לבימאים אני מייעץ: היזהרו מאד מהסרט השני, כי ההצלחה מביאה שתן לראש ואין דבר יותר מסוכן במקצוע הזה מאשר שתן בראש.

ולסיום- איך אתה רואה את המקצוע בעתיד?
זה לא פשוט. יש לי שני ילדים שעובדים היום בחברה שלי, אז כאילו אני ממשיך להאמין במקצוע. אני חושש שבסוף לא תהיה מספיק פרנסה לכולם. יש היום המון אנשים מוכשרים ולא בטוח שהדבר הזה יתקיים לאורך זמן. הביקוש מצומצם, גופי השידור מצומצמים.
אני מאמין שהאינטרנט יכבוש את המקצוע, אבל אני לא בטוח שנמצא דרכים לגבות כסף עבור התכנים. הביקוש לתוכן באינטרנט עולה, אבל כרגע הסטנדרטים של ההפקות באינטרנט מאד נמוכים, מעין "one man show"  ואין דרך מוסדרת לשלם עליו. אנחנו נעזרים באינטרנט, אין לנו ברירה, אבל ה VOD המשמעותי הוא עדיין של הכבלים ושל יס.
מצד שני, אולי לגבי האינטרנט יהיה הסדר דומה לחוק הקלטות הריקות (*), משהו שיסייע לנו להתגונן מפני מה שהולך ושוחק אותנו. אולי בסוף זה מה שיציל את המקצוע.

(*) בשנת 2003 הוכר גמול לו זכאים בעלי זכויות היוצרים כפיצוי להפסדים שנגרמים להם מהקלטות ביתיות של יצירותיהם.  הממשלה מעבירה לבעלי הזכויות מדי שנה, סכום בשיעור של 5% מהמחיר לצרכן, של כל הקלטות שנמכרו בישראל לשימוש פרטי וביתי במשך כל שנה.

טרנספקס הפקות