עקיצה בשישים שניות

צילום: לי להב

לי להב היא אנימטורית, מאיירת ובוגרת בצלאל במסלול אמנויות המסך שהפכה את אהבתה "הלא בריאה" (כדבריה) לתרבות פופ עכשווית לערוץ יוטיוב מלא בסרטונים על תרבות ההערצה, קולנוע, וטלוויזיה. בזכות הסרטונים היא זכתה להכרה בינלאומית של הקהל הכי חשוב – חנונים עם סרטונים שמתארים את עולמן של מעריצות אובססיביות לתוכניות טלוויזיה.

היא החליטה לפנות קצת מזמנה הפנוי שבו היא מנגנת על יוקללה ומכרסמת שוקולד כדי להמריא ללונדון ולהשתתף בטקס של ג'יימסון אמפייר, שם הסרטון שלה Gravity נבחר לאחד מחמשת הסרטונים שהגיעו לגמר התחרות Done in 60 seconds. מבקר הקולנוע יאיר רווה הגדיר את הטקס של אמפייר כ"מקבילה הבריטית לפרסי הקולנוע של אם.טי.וי באמריקה. הגרסה הפופית והמסחרית לפרסי הבאפט״א האמנותיים יותר".

הי לי, אז מי בעצם מתחרה בתחרות, ועם מה?
מדובר בתחרות done in 60 seconds. לוקחים כל סרט שרוצים (או סדרה, כפי שכמה מהמתחרים המתחכמים עשו) ומקצרים את עלילתו לדקה בלבד. אפשר לעשות את זה דרמטי, קומי, אנימציה, עם בובות אצבע ואפילו עם גלילי נייר טואלט. התחרות היא מעין אירוויזיון קולנועי שכזה, כאשר רוב המשתתפים מאירופה ובריטניה (וגם ממדינות כמו יפן, הודו וקניה) ומכל מדינה משתתפת של אותה שנה נבחר זוכה אחד (או במקרה של רוסיה הגדולה ובריטניה, חמישה זוכים מכל אחת מהן), וברי המזל נוסעים ללונדון להתחרות בטקס בינלאומי. בטקס זה נבחרים חמישה סרטונים ובעליהם הגאים זוכים לפסוע על השטיח האדום בטקס Jameson Empire שנערך למחרת. הסרט שלנו נבחר לייצג את ישראל הקטנטונת, ונסעתי אני ואורן בן זוגי לסוף שבוע מגניב בלונדון.

ספרי על מהלך התחרות והטקסטים 
בערב הראשון יצאנו עם כל המתחרים למינגלינג בפאב. אחרי שוק ראשוני של מפגש אנשים רבים ממדינות שונות עברנו לשוחח על סרטים, טלויזיה ותהליכי יצירה. (וכדאי לציין לחיוב שהיה רוב נשי בין המשתתפים..). בערב השני התייפייפנו ונלקחנו לטקס ה Done in 60 seconds שהתחיל בקבלת פנים עם משקאות (אלכוהול חינם בעיקר אפיין את הטיול הזה. לא אידיאלי לשני יבשושיים כמותי וכמו אורן), המשיך לארוחת ערב חגיגית, ואז סוף סוף - התחרות. השופטים הוצגו ע"י המנחה (ביניהם העורך הראשי של המגזין "אמפייר", מרק דינינג, והבמאי בן וויטלי), והסרטים, שחולקו לקטגוריות (דרמה, קומדיה, מד"ב..) הוקרנו. כאשר בין כל קטגוריה השופטים חווים דעה וזורקים בדיחה. בסופו של הערב הזוכים הוכרזו, ואני ביניהם! (אם כי, למרות הרוב הנשי הייתי הבחורה היחידה בין המנצחים). 

פרס (כבד!), צילומים, התרגשות, כפיים, אפטר פארטי, ובחזרה למלון. כאשר חמשת המנצחים יודעים שלמחרת ישבו בטקס בין שחקנים ובמאים בריטים יותר או פחות (השנה למשל הגיעו גם יו ג'קמן, ארנולד שוורצנגר וטום קרוז).

ביום השלישי נלקחתי בבוקר לסלון איפור ושיער כדי להתייפייף בצורה מקצועית לקראת הטקס וכשסוף סוף הגיע הערב נסענו, מחויטים ומייצגים, לטקס. בכניסה לשטיח האדום עמדו עשרות מעריצים שחיכו לשחקנים כמו ריצ'ארד ארמיטג' ואיידן טרנר ("ההוביט") ולא אשקר, היה די מרגש לעמוד מהצד של השטיח. גם הטקס הזה התחיל בקבלת פנים עם אלכוהול בלי סוף (אני לא אשתה עכשיו חודשיים) ועיניים סקרניות של שבוחנות איזה סלבריטים יש בסביבה (בגלל המראה הזוהר שסיגלנו לעצמנו, היה אפשר להרגיש איך אנשים מסביב מנסים לברר במבט אם הם אמורים להכיר אותנו אם לא). סופי טרנר עברה לידי ונגעה לי בכתף, סיימון פג דילג בינינו לעבר הבאר, וניסינו להתווכח במשך שעה אם השחקן שיושב לידינו הוא מייקל פסבנדר או לא (הוא לא היה...)

ג'יימס נסביט שהנחה את הטקס היה משעשע, לעיתים גס וקליל, וזה גם מה שאפיין את הערב כולו. קצת ארוך מדי, אבל קליל ומצחיק. אפילו יצא לי לשוחח עם אדגר רייט, ולראות את סיימון פג ואמנדה אבינגטון זורקים אצבעות משולשות אחד לשני ממש ליד.

את הפרס הראשון לא קטפנו, אבל בשלב הזה זה כבר לא שינה לאף אחד (ובכנות, קצת הוקל לי. חסך לי נאום תודה מול המי והמי הבריטים והאמריקאים). חזרתי הביתה מצוננת ועם כאב גרון. אבל היה שווה את זה...

הו הקנאה הקנאה, מה היו רגעי השיא ורגעי השפל באירוע?

רגעי השיא:
- סטיבן פריי אומר על הבמה "קצת השתנתי מהתרגשות. או שזה PRE-CUM?"
- ג'יימס נסביט. כל מה שהוא אמר ועשה.
- ארנולד שוורצנגר מקבל פרס מפעל חיים, מספר איך בתחילת הקריירה איש לא האמין בו, וגורם לדורות של חקייני-שוורצנגר להשמע מדויקים משחשבתי.

רגעי השפל:
- טום הידלסטון לא הגיע!
- בן וויטלי עולה לבמה להכריז מי המנצח של התחרות שלנו, במקום להקרין את הסרטונים (התכנון היה שכל אחד מהם יוקרן כ- 10 שניות, והמנצח יוקרן אחרון ב"אורך מלא"), הוא פולט את שם הסרט באגביות. ג'יימס נסביט גוער בו בצחוק ובן אומר: "אוי, דפקתי את זה? אופס" ולכן אף אחד מהסרטים שלנו לא הוקרן מלבד המנצח. מבאס.

פגשת אנשים מעניינים?
מלבד הסלבס שכתבתי עליהם, האנשים שהכי שמחתי לפגוש היו יוצרים ממדינות אחרות. בעיקר התחברתי לשתי היפסטריות חמודות מצ'כיה שעשו גרסת סטופ מושן לאמריקן ביוטי, המועמדים ההודים שעשו גרסת אנימציה מבריקה ל"זמנים מודרנים", והזוכה הבריטי ("בלייד ראנר") משנה שעברה שהתלווה לאחד המועמדים. עכשיו כולנו חברים בפייסבוק.

איזה סרטונים שהשתתפו בתחרות אהבת?
"זמנים מודרניים" מהודו (עדין, יפהפה, וטייק מתוחכם, אפל, ושונה לחלוטין מכל מה שתצפה בו לסרט כל כך מוכר), "אמריקן ביוטי" מצ'כיה (יש לי חולשה רצינית לסטופ מושן, והסרטון מקסים בעיני), "cast away" בסגנון ראפ מיוון (קורע מצחוק, מבריק!!), כל אלה לא עלו לחמישיה הסופית למרות שהימרתי שיעלו. ממש חבל. גם הסרט המנצח נהדר, והשחקן מוכשר בצורה מגוחכת! כמה מהסרטים מישראל אגב, היו בין המוצלחים בכל העולם בעיני ואפילו כמה פרזנטורים ישראלים היו מצליחים להגיע רחוק.

מסקנות לפעם הבאה?
לא תהיה פעם הבאה! למרות שנהניתי ליצור, והחוויה הזו באמת הייתה מקסימה וחד פעמית, תחרויות לוקחות ממני מחיר נפשי כבד והחודש האחרון התאפיין בהרבה מאוד לחץ ומתחים לא נחוצים. כמובן שלא אתנגד להיות מועמדת שנית. אם אפשר, אולי לטקס אמריקאי. איזה גולדן גלובוסון. לכל הפחות פיפלז צ'ויס אווארדס. נו אולי! 

לסרטון Gravity של לי להב