מוכרים סודות - עם נירית ירון

צילום: עידו איז'ק

ספרי על עצמך - מאיפה התחלת? מה את עושה בימים אלו?

אני נשואה ואם לשני בנים, במאית, יוצרת ויזמית. את לימודי הקולנוע שלי עברתי בבית צבי כשעוד למדו שם קולנוע.

בעשרים שנה האחרונות ביימתי מאות פרסומות וביניהן הפרסומת של קסטרו (יעל אבקסיס, המעיל, ליאור מילר והשיר קריפ של רדיוהד). העשייה הקולנועית שלי היתה בסרט ״סיפורי תל אביב״  בו כתבתי שני סיפורים וביימתי אחד מתוך השלושה, כתבתי את הסדרה ״לא כולל שירות״ עם צעירי תל אביב וביימתי את הסדרה הדוקומנטרית ״בין גבר לאישה״ לקשת. 

לפני כמה שנים הקמתי עם שותפי עמית דקל את ״ראבל״ חברה להפקת הפרסומות, ובחצי שנה האחרונה אני עוסקת ביזמות חדשה בתחום הפרסום עם שותפתי איה בן נחום. פלטפורמת האינטרנט Adbool היא פלטפורמה בה יוצרים מוזמנים להציע את הפיצוח הקריאטיבי שלהם לבריף של הלקוח, הרעיון שנבחר על ידי הלקוח, הוא הרעיון המופק. האתר באוויר רק 3 חודשים ופעילים בו כבר כמעט 1000 יוצרים. בנוסף לאדבול, בימים אלו אני עובדת על כתיבה של סדרה עם הבמאי והתסריטאי משה זונדר.
כאן אפשר לראות סרטון הסברה על אתר אדבול

אם לא היית במאית / יוצרת מה היית בוחרת להיות ולמה?
אם לא הייתי יוצרת הייתי אומללה, אני לא רואה את עצמי בשום דבר אחר. אני לא יכולה להיות משהו אחר, הימים שבהם אני יוצרת, הם ימים שאני חיה פעמיים.

מה היתה העבודה הראשונה שלך בתחום?
העבודה הראשונה שלי היתה תשדיר של תמרים , הייתי אז בת 25 ועבדתי על התשדיר עם הבמאית איילת מנחמי, העבודה השניה היתה הפרסומת קיווי עסיסי עם ויטמין סי. זה היה אחרי הסרט המשותף שלנו בלימודים וזו היתה דרך טובה להתחיל ביחד, נפרדנו אחרי שנה, וזה היה טוב גם. בדריסת הרגל הראשונית חיזקנו זו את זו.

איך השגת את העבודה הראשונה?
בתום הלימודים, איילת ואני עשינו וידאו קליפ לשלמה גרוניך לשיר ״בוחר בחיים״ שהצליח מאד ואחרי זה המפיק אייל גפן שעבד אז עם פרסום ״דחף״ פנה אלינו שנביים פרסומת.

באיזה עבודה שלך את הכי גאה?
העבודה שאני הכי מתגאה בה היא האפיזודה ״גט״ מתוך הסרט ״סיפורי תל אביב״ שכתבתי ואיילת ביימה. יש בסיפור דרמה אמיתית, חטיפה היא  נושא שמרתק אותי ואני אובססיבית לגביו. האתגר היה שהדמויות האחרות יחבבו את החוטפת, מבחינתי זה היה ההישג הסיפורי.

באיזה עבודה שלך את הכי מתביישת (אם יש כזו)?
יש סרטון פרסומת שעשיתי לשטראוס עם יפיפייה בכלוב, אני חושבת שהמסר היה עלוב וזה עשה לי מזל רע אחרי.

מי הם חמשת המשפיעים עליך?
הסופר מיכאיל בולגקוב שכתב את האמן ומרגריטה, הבמאים פרנסיס פורד קופולה ומרטין סקורסזה, הסרט ״רחובות זועמים״, הוא אחד האהובים שלי, את וודי אלן אני מעריצה, הסרטים שלו עמוסים בקלישאות אבל כצופה הן ממגנטות כי הכל מושלם באופן שהוא מספר אותן. פליני- אני לא בטוחה מה יקרה אם אצפה שוב בסרטיו אבל אין ספק שבגלל כמה מסרטיו הלכתי ללמוד.

נגיד ששילמנו לך מיליארד דולר- בואי תמכרי לנו 5 סודות בדרך להצלחה
1. לראות את הדברים בעיני הצופה -  מה שמעניין אותך, או מה שקרה לך לא תמיד מעניין, צריך לתת לסיפור לספר את עצמו.
2. לא להיתקע -עד הרגע האחרון אפשר וצריך לפתור דברים, לא לפחד לשנות ולעבור תהליך מול לקוח או מול משרד פרסום ולגונן על מה שאתה חושב שנכון. אם זה אפשרי לצלם כמה אופציות זה עדיף מהמון טייקים של רעיון אחד.
3. להשקיע בעצמך - הדברים שמקדמים אותנו עולים כסף, הקליפ והסרטים שעשיתי בבית צבי עלו לי כסף וגם היו לימודים עבורי. עכשיו משקיעה בעצמי בכך שלקחתי קורס ספרות באוניברסיטה. לא לתת מקום רק לעבודה, אלא גם למה שמעשיר אותנו.
4. תדע לעשות הכל - תלמד לצלם, לערוך, לכתוב, לראיין. אני חושבת שהדבר שעובד היום הוא וואן מן שואו, אם תדע לעשות הכל לבד, לא תהיה תלוי בעוד אנשים. זו עצה שאני לא יכולה להגיד שביצעתי אותה במלואה כי לערוך אף פעם לא השכלתי.
5. לא לשים משקפי שמש בהקרנות של לקוח. יש לי משקפי שמש שהן גם משקפיים אופטיות ושכחתי להחליף אותם באיזו הקרנה של לקוח. הלקוחה נעלבה ממני, והיא ביקשה לא לעבוד איתי יותר.

מה נותן לך השראה?
ההשראה הכי גדולה שלי היא מוזיקה, היום חוזרת להמון דברים ששמעתי בנערות ובילדות: מוזיקה קלאסית בעיקר בך, רביעיות מיתרים, וגם פרנק זאפה, ג'ניס ג'ופלין, רולינג סטונס, דורס, ביטלס...

ממי למדת הכי הרבה?
 אני לא מאלה שלומדים אני מאלה שמושפעים. היו לי מורים בבית צבי כמו מילק ( אמיל קנבל שנפטר לפני כמה ימים והיה מורה דגול), איתן גרין ונחמן אינגבר שדרכם הבנתי איך מספרים סיפור ואיזה דברים מרגשים אותי בקולנוע. עם השנים למדתי מהניסיון שהצטבר וגם מכל מי שעבדו איתי מהגריפ, התאורן, הצלם ואפילו הלקוח.

אם היית יכול לשאול את עצמך שאלה, מה היית שואלת ועונה?
מתי כבר תעשי פיצ׳ר ? והתשובה: אני לא יודעת...

איזה עצה את מצטערת שלא עצו לך בתחילת הדרך?
לעשות רק דברים שאני שלמה איתם. בתחילת דרכי נורא נסחפתי לעבודה בפרסומות, ולא תמיד עצרתי ושאלתי את עצמי האם אני שלמה עם מה שאני עושה. אני מאד אוהבת לביים פרסומות, אבל התחום מעלה שאלות מוסריות.
וגם להיזהר מאיזור הנוחות.  למדתי שאיפה שאתה עומד ונוח לך, סימן שיש מתחת ביצה ואתה מיד תתחיל לשקוע. להיות במקום נוח זה לא להיות במקום של התחדשות, ויוצרים צריכים להתחדש כל הזמן.

עם מי היית רוצה לעבוד ולמה?
המנגנון שלי לא מאפשר לי לחלום על מה שאני לא יכולה להשיג. בגדול אני רוצה לעבוד עם אנשים לא נפוחים, מוכשרים, שיכולים להביא פאן ושמחה לסט או לכל מקום אחר. עבורי, התלהבות ושמחה הם מצע טוב לפריחה וליצירה.

אם היית יכולה לעבוד על סרט בז׳אנר מסוים, באיזה ז׳אנר היית בוחרת ולמה?
מבחינת ז׳אנר שאני הכי אוהבת דרמות מתח פסיכולוגיות.

מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי / מוצלח בארץ?
בארץ רוצים בגדול ובזול ואי אפשר, דברים עולים כסף. כסף היה מעלה את המקצועיות בתחום. סך הכל הקולנוע פה מפותח ומקצועי וזה סוג של נס כי אין פה כמעט קהל יחסית להשקעה העצומה שסרטים אמורים לעלות. כולנו יכולים להיות גאים בסרטים שיצאו מפה והיוצרים שעובדים בהוליווד כמו גידי רף, ארי פולמן ועוד. הכישרון פה עצום אבל הבעיה שסרטים לא נחשבים להשקעה כדאית, במילים אחרות זאת עדין לא תעשייה במובן הכספי.

מה היא העצה הטובה ביותר שקיבלת?
לא לשכוח לקחת קלוז אפים. עובדים 5 שעות על הלונג שוט שמקבל שניה וחצי בסרטון הערוך ולפעמים שוכחים את העיקר..

אם היית יכולה להחזיר את הזמן לאחור, מה היית עושה אחרת?
לא הייתי משנה דבר. אני רואה דרך ותמיד קדימה, כל מה שקרה הביא אותי לפה, ופה זה טוב.

לאתר הבית של נירית ירון