לרשום פטנטים על תוכן

 

 

עמוס נוימן מכהן בתפקידים בכירים בתעשיה כבר מעל ל 20 שנה: החל את דרכו ב"רשת", אחת משלושת זכייניות ערוץ 2 ההיסטורי, שימש כמפיק ראשי של "תבל" בתקופה שלפי מיזוג חברות הכבלים תחת "הוט", משם עבר לערוץ 10 בתחילת דרכו, לאחר מכן היה סמנכ"ל פרוגרמינג ב"רשת" ובשנה האחרונה מכהן כסמנכ"ל בחברת הפורמטים הבינלאומית ארמוזה פורמטס.

יש לכך 4 מרכיבים עיקריים: אמת, פשטות, בידול וביקוש.

פשטות - כי הקו המנחה של עולם הפורמטים כמו של תחומים רבים אחרים הוא "keep it simple" מי שרוכש את הפורמט ובעקבותיו מי שיצפה בו, צריכים להבין די מהר מה העניין. 

בידול- לפורמט צריך להיות פטנט מובהק שמבדיל אותו מפורמטים אחרים. 

ביקוש – יוצר הפורמט יוצר מדם ליבו, מעולם התוכן שלו והדברים שמשפיעים עליו. לעומתו, אנחנו בארמוזה עם מאות לקוחות בכל העולם, יכולים לדעת האם לפורמט הזה יש גם ביקוש בעולם, והאם נצליח למכור אותו. השאלה האם יש לפורמט מסויים דרישה, לאו דווקא צריכה לעניין את היוצר, אבל ברגע שמגיעים למקום של להשקיע בפורמט ולשווק אותו, זו המחשבה שמובילה אותנו.

אמת - חשוב לנו מאד תמיד שהפורמט יגיע ממקום אמיתי ולא ממקום מניפולטיבי. המניפולציה עשויה להיות בתוך הפורמט (ריאליטי, למשל), אבל הפורמט עצמו צריך לבוא מהעולם האמיתי, הסוגיות והצרכים שלו.

לדוגמא, יש פורמט שנקרא The Gran Plan, שהוא פורמט בו 3 סבתות נותנות עצות לצעירים, ממרום 270 שנות ניסיונן המשותף. גם בעולם האמיתי סבתא נותנת עצות, ככה שאין מניפולציה של עולם לא אמיתי לתוך התוכנית. זו דוגמא לפורמט שנמכר ל 22 מדינות עוד לפני ששודר פריים אחד. דוגמא נוספת היא תכנית הדייטים Nobody's Perfect בה מאפשרים לבני הזוג לחשוף את האמת הפנימית על עצמם כבר בדייט הראשון.

אנחנו בארמוזה פוגשים מדי פסטיבל מיפ מעל ל 400 לקוחות, וחשובה לנו האמת שבעזרתה אנחנו יכולים להגיע ללקוח בצורה יותר אותנטית.

הדגיטל הוא כבר לא מהפיכה, הוא חלק מהחיים, וככזה אנחנו לוקחים אותו בחשבון בכל פורמט חדש שאנחנו מפתחים. לדוגמא הפורמט Catch, שזכה בפורמג'יניישן הקודם ונמכר ל 6 מדינות – כבר בשלב הפיתוח והפיילוט שעשינו הייתה מחשבה על איך הצופים יוכלו להשתתף במשחק מהבית. מיותר לציין שכל תכנית הפעולה השיווקית של המדיה החברתית נלקחת בחשבון בשלבים מאד מוקדמים של הפיתוח.

זו שאלה מורכבת, אבל כאשר יוצר מגיע לגוף שידור עם פורמט הוא במקרה הטוב יישאר עם 5% מהזכויות בפורמט, בעוד שאצלנו היוצר מקבל מראש אחוזים ניכרים מההכנסות ומדולל יחד איתנו אם יש גופים אחרים שמשקיעים, והפוטנציאל הרבה יותר גדול. 

התשלום מחולק לתשלום בסיסי מאד עבור זכויות הפצה לפורמט במדינה מסויימת, וגדל בצורה משמעותית ככל שמספר הפרקים המשודרים גדל. הכסף הגדול נמצא בפורמטים שזוכים להיות מופקים ומשודרים.

דבר ראשון, הכי קל למכור פורמט ששודר, אם כי יש בארץ מעט מאד גופי שידור שיודעים להפיק פורמט מקורי.

אם הפורמט לא שודר, צריך להפיק לו פיילוט ומהפיילוט לגזור טריילר. זה כרוך כמובן בהשקעה כספית לא קטנה. במקרים נדירים ביותר פורמט יכול להימכר עם מצגת או נייר. זה ממש נדיר.

רעיון טוב צריך לקבל את הביטוי הטלויזיוני שלו. כלומר- יש המון רעיונות טובים שהביטוי הטלויזיוני שלהם טרם פוצח. יש המון אנשים שחושבים על פורמטים והשאלה בסופו של דבר היא איך ניתן לתת לרעיון "תרגום" טלוויזיוני - איך מתבצעת ההוצאה לפועל של זה. האינטרפציה הטלויזיונית חשובה מאין כמוה. 

צריך להיות "מבנה פורמטי" לפורמט, כפי שהסברתי בהתחלה- פטנט ובידול, וצריך להיות מאד מאד ברור איך עושים את זה. לכל פורמט יש "bible", שהוא ספר ההדרכה שבעזרתו כל אדם בכל מדינה יוכל להפיק את הפורמט בצורה מדוייקת. לדוגמא- את מהדורת החדשות של יונית לוי אי אפשר להגדיר כפורמט, ומצד שני לתכנית הלילה של גיא זוהר דווקא יש מאפיינים מובהקים של פורמט. 

אין הצפה כי אין גבול לכמות של גופי השידור המחפשים תוכן. יש מאות גופים שקונים תוכן ומפיקים תוכן ולכן תמיד תהיה דרישה לפורמטים. לדוגמא במיפ האחרון יצאנו עם 8 פורמטים ומכרנו את כולם.

לשוק טלויזיית הברודקאסט יש בעיה. הכסף שבא מעולם הפרסום מוגבל, ולכן מספר השחקנים ככל הנראה יישאר קבוע. במקביל, הפלטפורמות של הלוויין והכבלים ננגסות על ידי אמצעי צפיה חלופיים וההכנסות שלהם נשחקות בהתמדה. הכסף הולך ופוחת על מספר שחקנים קבוע.

התוצאה היא שהמצוקה הכספית (פחות כסף לתוכן) ממציאה פטנטים חדשים ומהווה כר נרחב ליצירתיות, ובמקביל, עודף היוצרים ביחס לכמות השחקנים בשוק גורם לכך שגופים כמו ארמוזה מהווים גורם משמעותי וצינור המוביל את היצירה הישראלית אל העולם שמחוץ לישראל.