הכי רחוק מנוצץ. תמונת מצב של העובדים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בארץ

צילום: DPC

כאשר רובנו צופים ביצירה ישראלית, קולנועית או טלוויזיונית, קוראים ראיון עם הכוכב או הבמאי ושמחים יחד למראה פרסים בפסטיבלים, התעשיה הזו נראית זוהרת, אטרקטיבית ונוצצת. תחקירים מטלטלים של אילנה דיין או רביב דרוקר מייצרים מוטיבציה אדירה להיות עיתונאי, תחקירן או כתב טלויזיה. סביר להניח ש 8000 תלמידי ההשכלה הגבוהה ו 4000 התיכוניסטים אשר לומדים מדי שנה במגמות התקשורת והקולנוע בארץ רואים כך, בעיני רוחם, את דרכם המקצועית העתידית.

העתיד המקצועי של רובם רחוק בהרבה מהחזון הנוצץ.

פירמידה שבראשה גופי שידור מועטים שמדווחים על הפסדים של מיליוני שקלים, מאות מפיקים ויוצרים שמתחרים על שעות שידור מועטות עם תקציבי הפקה מצטמצמים והולכים, מפיקים שהם למעשה רק המוציאים לפועל, הפקות שרוב הזכויות בהן שייכות לזכיין, ואלפי אנשים חדשים ומוכשרים שנפלטים מדי שנה לתוך תעשייה קטנטנה שבקושי מצליחה לפרנס את העובדים בה- אלפי פרילאנסרים ועובדי הפקה, חלקם מאוגדים וחלקם נטולי זכויות לחלוטין.

"משנה לשנה אומרים שהמקצוע של עריכת וידאו הגיע לרמת זנות, ואני שואל למה, זונות מרוויחות הרבה יותר ביום ממה שאני מרוויח בשבוע." אומר יוסי (שם בדוי) עורך וידאו  "אין סטנדרט בארץ למקצוע, רף מסויים, מבחן, אפשר לעשות קורס של חודש ולקרוא לעצמך עורך מקצועי, או צלם או כל דבר אחר שקשור לתחום. גם ללקוחות כבר לא אכפת. אבל איך אני יכול להתלונן על היד שמאכילה אותי? מחר יבטלו לי את החוזה, ולא יקחו אותי לעבודות. אני מקווה שלפני שכולנו נתחיל לקבץ נדבות ברחוב, חברי לתעשיה יחליטו שהגיעו מים עד נפש וישביתו את התעשייה כולה, עד שיהיה שינוי אמיתי"

אז איפה מתחיל הכשל? גופי השידור הם אותם גופים מועטים שקיבלו זכיונות או רשיונות למכור את התדר למפרסמים או לקוחות, ובתמורה מחוייבים לשידור תכנים מגוונים ולהשקעה בהפקות מקור ישראליות. לפי מסקנות ועדת אייל,  שהוקמה כדי לבדוק את יישום חוק הפקות המקור ויחסי גופי השידור מול המפיקים, הכשל העיקרי בשוק נובע מריכוזיות יתר של גופי השידור.

על פי הוועדה, הפער בין מיעוט גופי השידור מצד אחד ובין ריבוי היוצרים וגופי ההפקה מצד השני, יוצר תחרות גדולה ולחץ גדול על מפיקים להסכים לתכתיבים לגבי אופן ההפקה, התכנים וכח האדם, מצב אשר גורם למעשה לירידה בתקציבי הפקות ולויתור קטגורי של המפיק והיוצרים על רוב הזכויות ביצירה.
אל מול המפיק שתקציביו הולכים ומצטמצמים עומדים בעלי המקצוע הותיקים השייכים לאיגוד מקצועי ודורשים סכומים שלדברי המפיקים גבוהים בהרבה מהיכולת שלהם, במצב הנוכחי,  לשלם.

יורם (שם בדוי) מפיק: בגלל תקציבי ההפקות הנמוכים ועלויות כוח האדם המקצועי הגבוהות, אני נאלץ לקחת בוגרי קולנוע צעירים ואפילו סטודנטים. עם הסטודנטים אני סוגר משהו כמו 7000 ש"ח בחודש, שזה מחיר של בערך שבוע של בעל מקצוע ותיק ומאוגד. זה מצוין כי הם נכנסים לתעשייה  בדרך זו, רואים איך עושים סרט קולנוע או טלויזיה ומכירים אנשים מהתחום. לדעתי האיגודים "דופקים" את העובדים, הם מסנדלים אותם במחירי מינימום לא מציאותיים ולא מאפשרים להם להישאר בשוק. הדבר הזה ישלח אותם לקו העוני."

"זו אמירה בעייתית" אומר עידן אור, מנכ"ל אקט, איגוד העובדים בקולנוע ובטלויזיה "כל מי שמנסה לשמור על סטנדרט מפריע. אותה טענה יכולה להאמר גם לגבי שכר מינימום. זו גישה נאו ליבראלית קפיטליסטית. ברור שאם לא יהיו איגודים נעסיק אנשים בעשרה דולר ליום, כמו באינדונזיה. אנחנו כאיגוד דואגים להיות בדיאלוג מתמיד עם המפיקים אבל יש רף תחתון. בנוסף, אני לא מקבל את הטענה ש"אין כסף". העוגה פשוט לא מחולקת נכון. אי אפשר לשלם לטאלנט מאות אלפי שקלים לתכנית ולהתווכח עם צלם על 100 ש"ח. זה פשוט לא הגיוני"

כמות העוסקים בתחום גדלה באלפי אנשים מדי שנה, בעוד שהיקף ההפקות נשאר דומה.
הותיקים מדווחים על ירידה בהכנסות והצעירים שוברים את השוק.

נתונים שאספנו מהמכללות המקצועיות, ממשרד החינוך ומהמועצה להשכלה גבוהה מראים על כ 7000-10000 סטודנטים ותלמידים בשנה בתחומי התקשורת וההפקות. באתר תעשיה עצמו מחפשים מדי חודש יותר מ  20,000 איש עבודה בתחומי תוכן והפקה.

על פי הערכות, סקרים ונתונים שקיבלנו מאיגוד אק"ט, אחוז לא מבוטל מחברי האיגוד נמצאים בימים אלה בבית.  בתחקיר שעשינו עבור כתבה זו, גילינו פער גדול מאד בין כמה נתונים עיקריים: מצד אחד, כל האיגודים יחד מדווחים על כ  2500 איש המאוגדים ושייכים לתחומי ההפקה. עם זאת, מבט חטוף בקבוצות הרבות של חיפוש עבודה בפייסבוק בתחומי הפקות הטלויזיה מראה כי בקבוצה הפעילה ביותר חברים מעל ל 17,000 איש.

הפער בין הנתונים מראה על כך שייתכן שבפועל ובניגוד להערכות האיגודים, רוב המגדירים את עצמם כמחפשים עבודה בתחומי הקולנוע והטלויזיה אינם מאוגדים תחת גג מקצועי השומר על זכויותיהם, דבר המעיד גם על גודל שוק מבקשי העבודה בתחום, שכפי הנראה גדול בהרבה ממה שנהוג לחשוב וגם על קושי הולך וגדל של השוק להכיל את את כמות העובדים ומחפשי העבודה שבו.

בסקר שערכנו בקרב 300 גולשי תעשיה.קום דיווחו 25% מן הצעירים (עד 3 שנים בתעשיה) על ירידה בהיקף העבודה בשנת 2014 לעומת 36% מן הותיקים. הנתון המפתיע הוא שמבין הבכירים (מפיקים בכירים וראשי צוותים) דיווחו 60% על ירידה בהיקף העבודה בשנה האחרונה. כלומר, סיכויי התעסוקה היום גבוהים יותר עבור צעירים חסרי ניסיון מאשר עבור אנשי מקצוע ותיקים ומנוסים, וזאת למרות הקושי עליו מדווחים הצעירים להשתלב הלכה למעשה בתעשיה הקטנה.

הערכת גודל שוק מבקשי העבודה בתחום

כאמור, ששת האיגודים המקצועיים המרכזיים מהם ביקשנו נתונים מדווחים על סכום כולל של סה"כ כ 2500 איש המאוגדים בהם.

גלי מאירי, מנכ"ל ובעלים אתר תעשיה.קום: בשני סקרים שערכנו לאחרונה דיווחו 20-25% בלבד שהם מאוגדים באיגוד מקצועי כלשהו. זה מצביע על כך שכמות העובדים בשוק היא ככל הנראה בסדר גודל של כ 10,000 איש. לדוגמא, לכל משרת תוכן או הפקה שעולה בלוח של תעשיה יש כ 80-100 פניות של אנשי מקצוע רלוונטיים. 

האיגוד הגדול בתחום ההפקות המשודרות הוא איגוד עובדי הטלוויזיה והקולנוע אק"ט. באיגוד חברים 860 עובדים. ע"פ הערכת מנכ"ל האיגוד עידן אור, בהפקות העיקריות לשידור כ- 90%-95% מאנשי הצוות הם חברי אק"ט. "יש בוודאי עוד כמה מאות בודדות של אנשי מקצוע שעובדים בהפקות קטנות יותר או בסרטי תדמית שאינם חברים אצלנו אבל מבחינת התעשייה העיקרית המספרים זניחים ורובם חברים באק"ט." מוסיף אור. 
כאמור, מספרים אלה מעלים תהיה לאור העובדה שמדובר למעשה בכמות שמהווה 5% בלבד מ 17,000 החברים בקבוצת הפייסבוק של הצעות עבודה בטלויזיה.

באיגוד הבמאים רשומים 500 במאים, בפורום היוצרים הדוקומנטריים 450 חברים, מאיגוד התסריטאים נמסר לנו כי באיגוד רשומים כיום 518 חברים,  ובאיגוד העורכים חברים 250 עורכים- ע"פ הערכת האיגוד מדובר בכשני שליש מהעורכים הפרילנסרים. גם כמות העורכים נמצאת בפער עצום מקבוצת הפייסבוק הפופולרית והמקצועית "פורום עורכי הוידאו" שבה 3300 חברים פעילים.

 
האיגודים, שחלק מהם אינם מקבלים לחיקם אנשי מקצוע ללא ניסיון מוכח, מייצגים למעשה בעיקר את העובדים הותיקים בתחום ובעצם מנסים להגן על חבריהם הן מפני ניצול וירידה בתנאי ההעסקה והן מפני כח האדם הצעיר והזול שנכנס לשוק.

על הרקע הזה קיימים מתחים ומאבקים בין האיגודים המקצועיים לבין איגוד המפיקים. המפיקים עומדים פעמים רבות "בין הפטיש לסדן", כשהם מנהלים מאבק כנגד גופי השידור, הרגולטור ומקבלי ההחלטות מצד אחד ומצד שני מתמודדים עם דרישות האיגודים המקצועיים לגבי תנאי העסקתם של חבריהם. נוצר מצב בו כל גורם נלחם על מנת לשרוד והבעיות הכוללות יותר- כמו שינויים מבניים בתעשייה שיגובו בחוקים ברורים ובאכיפה ראויה- זוכות לפחות תשומת לב. 

זכויות סוציאליות ובטחון תעסוקתי? תשכחו מזה

בסקרים שערכנו דווחו 60% מן העונים כי הם פרילנסרים בלבד ו 18% נוספים עובדים הן כשכירים והן כפרילנס. 21% בלבד מועסקים כשכירים בתחום.

הבעיה העיקרית העולה מהעסקה עצמאית לפי פרויקטים היא העובדה שלא ניתן כלל להגן על זכויות עובדים בסיסיות.

גילי, אשת ארט: "בתעשייה בכלל ועל סט הצילום בפרט יש אווירה מאד לא רשמית והגבולות לא ברורים. צריך לייצר קשרים חבריים, כי זה מה שצריך לעשות כדי לעבוד בתעשייה. המציאות הזו משאירה אותי חשופה להטרדות של אנשים שיכולים בקלות לערער לי את הביטחון התעסוקתי. אם אתלונן לא יפטרו אותי, פשוט לא יקראו לי לפרוייקט הבא".

היות שכל הפקה חדשה מתחילה ב"לקרוא לצוות", ברגע שיש אשת צוות בהריון או איש צוות שהתלונן יתר על המידה אפשר פשוט לא לקרוא להם. המצב הרגיש הזה גורם למיעוט תלונות גם בנושאים קריטיים כמו הטרדות מיניות, עיכוב של שכר עבודה, או פגיעה ממשית.

גם במקרה שפרילאנסר או בן משפחה שלו חולה, הוא מפסיד ימי עבודה ללא כל פיצוי.  במצב גרוע במיוחד נמצאות היולדות העצמאיות, שכן דמי הלידה שלהן מחושבים לפי הכנסה שנתית, וזו יורדת בצורה דראסטית בסוף ההריון ואחריו.

"פחדתי שיראו את הבטן כי היה ברור לי שברגע שיראו, פשוט יפסיקו לקרוא לי." אומרת שירי, מפיקה  "אחרי הלידה היה לי קשה מאד לחזור להפקות, בכל מקום הרגשתי צורך להתנצל ולהסביר איך אני אסתדר. אני לא מבינה,  אם החלטתי לבוא לעבוד אני באה לעבוד, זה העניין שלי מה אני עושה עם הבת שלי וזה לא צריך להיות שיקול של אף אחד אחר."

"קבלת משרה היא אך ורק לפי קשרים" אומר שי, תחקירן. "ובתום כל הפקה אם יש לך מזל אתה ממשיך ישירות לפרוייקט הבא, אבל לעתים אתה בפער זמן בין פרויקט לפרויקט. הבורות הללו מאד מקשים כלכלית. בגלל שאנשי תוכן לא מאוגדים, אין שום מגבלות לשעות שלנו וגם אין שעות נוספות כי אנחנו מקבלים תשלום גלובלי"

חלום הזוהר וההכשרה העודפת

למרות הקושי ההולך וגדל של השוק להכיל את את כמות העובדים ומחפשי העבודה, ההכשרה למקצועות הטלוויזיה והקולנוע ממשיכה להתרחב וליצר עוד מבקשי עבודה בתחום. מהנתונים שהעבירו אלינו מכללות, בתי ספר מקצועיים פרטיים וכן משרד החינוך והמועצה להשכלה גבוהה, ניתן לצפות כי חלק גדול מן הבוגרים יתקלו בקושי רב להשתלב בתחום ולהתפרנס ממנו.

אסף אמיר, יו"ר איגוד המפיקים: היום יש הרבה יותר פלטפורמות, ערוצים, ניו מדיה, לכל אתר יש אולפן משלו. זה עדיין לא אומר שמי שהולך ללמוד קולנוע ימצא את עצמו בהכרח במקום שרצה להיות בו. כמו שיש על כל קופסת סיגריות אזהרת בריאות, כך צריכה להיות אזהרה בכניסה לכל בית ספר לקולנוע, שמספר האנשים שבאמת יעסקו בקולנוע בפועל הוא קטן. יש פיתוי למוסדות  לפתוח עוד ועוד מחלקות בנושא כל כך אטרקטיבי, מחלקות שיביאו עוד סטודנטים ויפרנסו מכללות ואוניברסיטאות, בלי שבאמת נבדק אם יש בכלל צורך.

ע"פ הנתונים שקיבלנו, בשנה האחרונה למדו לתואר ראשון במוסדות האקדמים המוכרים בלבד 1166 סטודנטים לקולנוע. אם נוסיף את הסטודנטים בבתי ספר מקצועיים כמו סם שפיגל, מנשר, מעלה, תל חי, קמרה אובסקורה, חשיפה וכיוב' נגיע לעוד בערך 700-1000. כלומר, כ 2000  סטודנטים שלמדו את מקצועות הקולנוע בשנה שעברה.

סטודנטים לתקשורת, שרבים מהם שואפים גם הם להגיע למקצועות הטלוויזיה, העיתונות, הפרסום והדוברות, הם רבים יותר. בשנה שעברה למדו באוניברסיטאות ומוסדות מוכרים בלבד 6258 סטודנטים לתקשורת.
גם בבתי הספר התיכוניים יש פריחה במגמות הקולנוע והתקשורת. בשנה שעברה היו כ 350 מגמות כאלה בתיכונים רחבי הארץ, ומספר הבוגרים במגמת קולנוע עמד על 4000 .

עידן אור, מנכ"ל אקט איגוד העובדים בקולנוע ובטלויזיה: בישראל מספר בתי ספר עצום באופן קיצוני ביחס למקומות אחרים בעולם. המצב הזה הוא הרסני לשני הצדדים, מחד התעשייה מוצפת באנשים ובכך נגרם פיחות מקצועי עצום, מאידך נגרם עוול לסטודנטים בכך שמכשירים אותם לעיסוק שסיכויי ההשמה בו שואפים לאפס. המצב היום שגם במציאות אוטופית של תעסוקה יהיו בכל מקצוע מאות מובטלים בקרב האנשים שפעילים כבר שנים בתעשייה, זאת ללא כניסה של חדשים כלל. בהחלט נדרש טיפול בתופעה של ריבוי בתי הספר ומכירת האשליה של "עולם הזוהר".

אז מה בעצם אפשר לעשות? האם בכלל יש פתרון או שמדובר במצב של אין מוצא?

כולם ממתינים לראות איך יראה שוק התקשורת שמשתנה אל מול עינינו. איגוד המפיקים נלחם על תקציבי הפקות המקור מצד אחד, העובדים נלחמים על זכויותיהם ותנאי העסקתם מצד שני ואלפים נוספים שסיימו בתי ספר והכשרות מנסים להגשים חלום ולעבוד בתעשייה, שכל כך נוצצת כלפי חוץ. ייתכן שמדובר בפתרון שישלב פיקוח על הזכיינים, החזרת חלק מהזכויות לבתי ההפקה, הגדלת תקציבי הפקות, הסבות מקצועיות לאנשי מקצוע שאינם מצליחים להתפרנס מהתחום וקיום איזון בין כמות ההכשרות לתחום לבין הגודל שלו בפועל.

"יש תחושה שבימים אלה רוב הקולגות שלי יותר בבית מאשר לא בבית" מספר אורי, במאי: "יש פרוייקטים קטנים שנכנסים, יש ימי צילום פה ושם אבל המסקנה היא ברורה:  או למצוא עיסוק נוסף, במקביל לעבודה כבמאי, או לעשות הסבה. רבים מחבריי פתחו עסקים קטנים. יש מי שמתקן מחשבים, יש מי שפתח מסעדה, יש לי קולגות שפתחו חנויות קטנות  ומידי פעם הם  "משלימים הכנסה" בהפקה זו או אחרת. פעם זה היה הפוך, היינו "משלימים הכנסה" במקום אחר ועיקר הפרנסה הייתה בתעשייה." 

"אני ממליץ לאנשים להפסיק לפחד ולהאבק על המציאות שלהם" אומר ליאור ינאי, מפיק שעשה הסבה לתחום משחקי הסלולר "מי שמפיק הרבה שנים וטוב בזה יכול לעשות את זה בכל מקום. גם לאנשי קריאייטיב יש הרבה מקום בתעשיית המשחקים, מה זה אם לא שימוש בדמיון, לביים ולתסרט משחק? הפחד לא צריך לנהל אף אחד."

גלי מאירי, מייסדת ומנכ"ל אתר תעשיה.קום-   אתר תעשיה מאפשר לאנשים שלמדו את מקצועות התקשורת, הקולנוע והטלויזיה להשתלב גם בתחומים משיקים כמו פיתוח משחקים, תוכן לאינטרנט, דיגיטל וכמובן כל תחום סרטי התדמית, האירועים וההפקות.

מה שאנחנו רואים היום בלוח הם פרויקטים הקשורים פחות לעולם הטלויזיה והקולנוע- למעט סרטים עצמאיים והפקות טלויזיה דלות תקציב- ויותר לעולם התאגידי, האירועים העסקיים ועולם ההייטק ופיתוח המשחקים.
אין ספק שאיש תוכן והפקה טוב הוא נכס לכל חברה והרבה חברות יודעות שאנשים שיודעים לספר סיפור בצורה קולנועית ייתנו את אותו ערך גם לסרטי החברה או למוצר הטכנולוגי. עם זאת, התשוקה לביים סרט קולנוע או דרמת טלויזיה פועמת בעורקיהם של רוב הבוגרים החדשים מה שמביא בסופו של דבר הן לתסכול מחוסר ההצלחה להגשים את החלום, והן לניסיון להגשים אותו בכל מחיר ולמעשה לנסות ולהשתלב בתעשיית הטלויזיה והקולנוע הצפופה במחירי עבודה אפסיים ולדחוק החוצה את עמיתיהם הוותיקים.

יורם שפר, במאי, יזם ומרצה לניו מדיה טוען שזה בדיוק המהפך שצריך לקרות בהוראה של מקצועות הקולנוע. שפר טוען שיש בעיה מהותית באופן בו בתי הספר לקולנוע מכוונים את הסטודנטים שלהם. "פרוייקט הגמר אינו כרטיס הכניסה לעולם המקצועי", אומר שפר, "המורים לקולנוע מעודדים סטודנטים ללכת בדרך שהם הלכו בה ולשאוף לעשות סרט באורך מלא, אבל לקבל היום תמיכה מקרנות וערוצים זה כמעט בלתי אפשרי. ההקלות בתחום התוכן המקורי שמקבלים גופי התוכן יחד עם אפס מחויבות להפקות מקור של גופים חדשים כגון הטלויזיה של סלקום, מחייבת אותנו, היוצרים, ללכת למודלים חליפיים: העלאת התכנים ליוטיוב וספריות VOD  ברשת, שם אפשר להרוויח קצת כסף וכמובן אופציית מימון המונים ואתרים יעודיים לסרטים קצרים. לצערי כמעט אף אחד לא מכוון סטודנטים לאפשרויות האלה"

כמובן שהפתרונות הגדולים שבאמת יכולים לשנות את המציאות נמצאים בידי מקבלי ההחלטות: איך יראה שוק הטלוויזיה המסחרית בישראל? האם יאומצו מסקנות וועדת אייל שמצביעות על כשל בסיסי באופן בו עובדת התעשייה וגם, עידוד ההפקות הזרות.

"הדרך היחידה לפתור את הבעיה זה היא מתן תמריצים לחברות זרות על מנת שיפיקו פה סרטי קולנוע וסדרות טלוויזיה" אומר מרק רוזנבאום מאיגוד המפיקים "בסדרה או בסרט אמריקאי משתתפים כ 250 אנשי צוות, פי 5 מסרט ישראלי. גם פרקי זמן הפקות שלהם ארוכים יותר. אם היינו מצליחים בעזרת תמריצים ממשלתיים, שכרגע לא מוענקים,  להביא מידי שנה בין 5 ל 10 סרטים או סדרות לפה, זה היה משלש את הזדמנויות העבודה של האנשים הרבים אותם מכשירה המדינה היום."

"מה שיכול לשפר את מצבנו זה דבר ראשון שינוי משמעותי במוסר התשלומים שבין גופי השידור לספקי התוכן." אומר אסף אמיר- יו"ר איגוד המפיקים " Yes  ו הוט מקבלות מהצרכנים את התשלום בהוראת קבע חודשית. למה אנחנו, המפיקים, מקבלים מהם את התשלום בשוטף פלוס 60/90? דבר שני הוא הגברת שיתוף הפעולה בין היוצרים השונים. רק שיתוף פעולה של כולנו יביא ללחץ על מקבלי ההחלטות ליישם את מסקנות ועדת אייל ורק כך נוכל להיות כוח משמעותי שילחץ על גופי השידור ועל הרשות השנייה. ברגע שאין סולידריות אז גם היכולת לשנות מציאות פוחתת כי כל אחד נלחם בשני."

האם יש סיכוי שמסקנות ועדת איל יתקבלו ויבוצעו שינויים אמיתיים במבנה התעשייה?

"יש משמעות רצינית להקמת ועדה ממשלתית בלתי תלויה, לא פעם המסקנות מיושמות, אם לא במלואן אז בחלקן. אני לא אופטימי, זה תלוי בשאלה לאן כל המדינה הזו תלך, קשה להפריד את התעשייה הזו מהמדינה כולה. אנחנו, בכל אופן, לא נוותר."

לינקים חשובים:

מסלול הקריסה של העצמאים בתכנית "המערכת"
לכתבה פנסיה, עבודה מאורגנת ומוסר תשלומים- לא בתעשיית התקשורת והטלויזיה. 

לאן אפשר להימלט?

הסבת מקצוע לדיגיטל קורס שיווק דיגיטלי