החיים כמובטל (שבוע חמישי) - הפתרון הגרמני

צילום:

חבר שלי עבר לברלין.

 
בלי עבודה, בלי כסף ואפילו בלי לדעת גרמנית. פשוט קם ועזב.
וזה לא שהייתה לו תוכנית מגובשת, וזה לא שיש לו אחת עכשיו. הוא פשוט ידע אמת אחת פשוטה – אין לו מה לחפש כאן יותר.

אני מודה שאני מקנא. מקנא בכל רמ"ח איברי. מקנא באומץ שלו, מקנא ביכולת שלו לקום וללכת. ככה, בלי לדעת מה יקרה. פשוט לצלול עם הראש קדימה ולקוות שיש מים בבריכה. הייתי רוצה להיות כזה.
אבל אני לא כזה. עד כמה שקשה לי להודות (בעיקר בפני עצמי), אני לא אמיץ מספיק. אני לא מסוגל פשוט לקום ולעזוב את הכל. יש יותר מדי משתנים לא ברורים שמלחיצים אותי. ומה שעצוב הוא, שעד לא מזמן חשבתי שיש בי את האומץ. הרי עזבתי את מקום עבודתי ללא עבודה חדשה בכיס. ללא ידיעה מאין תגיע המשכורת הבאה. בלי תוכנית. בלי לחשוב שני צעדים קדימה. פשוט קמתי ועשיתי. אז מה מונע ממני מלעבור הלאה? לצאת מהמדינה הזאת? להפוך מאזרח ישראלי לאזרח של העולם?

הרי אין לי באמת סיבה להישאר כאן. נכון, החברים שלי כאן והמשפחה שלי כאן, אבל זו לא סיבה מספיק טובה להישאר במדינה שבוודאות של 100% ובצורה סיסטמתית תשמיד את העתיד שלי, של ילדי ושל נכדיי.
למה אני מתכוון?
אם נלך על התסריט האופטימי ביותר אז מה שיקרה זה שאני אמצא עבודה כלשהי (אולי אפילו בתחום שלי אבל אני לא מפתח ציפיות) וארוויח משכורת סבבה שתחזיק אותי ואת אשתי ברמת החיים הרגילה שלנו. עדיין אין לי סיכוי לקנות דירה ועדיין אין לי סיכוי לחסוך סכום משמעותי. וזה עוד עכשיו. כשאין לי ילדים. מה יקרה בהמשך? כשהחסידה תביא את הילד הראשון? צריך כסף לחיתולים, אוכל, גן, בית ספר, בגדים, משחקים וכו'. מה אני אמור לעשות? אין ברירה. חייבים לעבור לפריפריה. כי לא יתכן שגם נחייה טוב וגם נגדל משפחה. בישראל אתה חייב לבחור. או אתה או המשפחה.

אז אני חושב שיש ברירה.
אפשר כבר לגלות. הניסוי שנקרא "מדינת ישראל" כשל. זה נגמר. החכמים ובעלי היכולת אורזים את הדברים שלהם ועוזבים. הטיפשים והעניים נשארים מאחורה. כמו בכל סרט. כמו תמיד. וזה לא הולך להשתפר. להיפך. זה רק הולך להיות הרבה יותר גרוע. זה לא משנה אם תתפקדו, תצעקו, תשרפו, תצביעו, תהרגו או תתחבאו. מהאמת אי אפשר לברוח. והאמת היא שהכל אבוד. וכל מי שאומר לכם אחרת פשוט משקר.
אני לא מנסה להיות דרמטי. אני לא מנסה להעכיר את האווירה. אני רק רוצה שיהיה ברור.
ולמי שחושב שאני טועה, מטומטם, פופוליסט או סתם רואה שחורות, הנה מספר עובדות רק מהשבוע האחרון:
• ראש הממשלה לא הולך להיחקר על הפשעים שלו. הוא ימשיך לגנוב וזה מקובל.
• הרוצחים לא ילכו לכלא. הם ימשיכו להסתובב ברחובות. עושים מה שהם טובים בו.
• המשטרה תמשיך להיות מושחתת. מהדרגה הנמוכה ביותר ועד הראש המסריח. אתם יכולים להפסיק להתקשר. אף אחד לא מתכוון להגיע.
• הדיונים בכנסת על מע"מ ומצוקת הדיור יימשכו. אין לאף אחד כוונה לשנות שום דבר, אבל הדיונים יימשכו. יש שמועה שהנכד שלי יכול לקנות דירת 10 מ"ר בעוד כ 60 שנה.

זו לא הגזמה. זו לא מדיניות הפחדה. זו המדינה שאנו חיים בה. ישראל 2014. ביזיון רודף ביזיון. זה קורה כל כך מהר וכל כך הרבה שכבר התרגלנו. אנחנו משקרים לעצמנו כל יום ומבטיחים שעוד יהיה בסדר. שהמצב ישתפר. אבל זה לא יקרה נכון? אין סיבה שזה יקרה. כי בישראל עד שלא קורה אסון לא מפיקים לקחים.
גם אני יצאתי לרחובות בקיץ 2011. היה לי חם ובכל זאת יצאתי. ובעודי עומד שם, ברחוב קפלן, עם עוד הרבה אנשים, חברים ומשפחה לא התמלאתי תקווה. לא הרגשתי מאוחד עם כולם ולא הרגשתי שהשינוי נמצא מעבר לפינה. הרגשתי לבד. הרגשתי פראייר שבכלל יצאתי מהבית. הרגשתי טמבל.
ידעתי אז ואני יודע היום שלאף אחד שם למעלה בממשלה לא אכפת ממני. להגנתם יאמר שהם גם לא ממש מנסים להסתיר את זה. זה אנחנו שחושבים שיורד גשם כשבעצם משתינים עלינו. וחוץ מזה, גם אי אפשר ממש להאשים את חברי הכנסת הנכבדים. בסופו של יום להיות חבר כנסת זו עבודה. וכמו כל עובד פשוט גם הם רוצים לגמור את היום, ללכת הביתה ולראות את המשכורת נכנסת בזמן. הם יודעים שאנחנו לא מספיק חזקים בשביל לפטר אותם ולכם הם לא רואים סיבה להתאמץ עבורנו. למה מה נעשה??

אז אני מקווה שחבר שלי יצליח בברלין. גם בשבילו אבל יותר בשבילי. כי אם הוא יצליח שם אז יש סיכוי שהוא יוכל לסדר לי שם עבודה. ואז אני אעזוב. מבלי להסתכל אחורה. מבלי לחשוב פעמיים. זה יהיה נפלא.
ולכל אלה שנהנים לומר "מה? אתה חושב שבמקומות אחרים לא קשה? אתה חושב שבמקומות אחרים טוב יותר?", התשובה שלי אליהם היא כן. אני חושב שבמקומות אחרים טוב יותר. אבל גם אם לא, זו לא סיבה להפסיק לנסות לעזוב. ועדיף כמה שיותר מהר. לפני שיהיה מאוחר מדי.
תשאירו את המדינה לקצינים, לפוליטיקאים, לדתיים ולערבים ופשוט תעזבו. בזמן שהם יהרגו אחד את השני אתם תוכלו לבנות עתיד. כי פחד זו לא סיבה להישאר במקום בו אין סיכוי.

וחוץ מזה למה שזה לא יעבוד? מדובר בגרמניה. מקום מסודר ושיטתי. הם יודעים מה הם עושים. הם מודעים לאפשרויות הרבות שהמדינה שלהם מציעה והם רוצים לשמר את הפאסון לאורך זמן.
הם לא מאמינים בפתרון זמני.

החיים כמובטל שבוע 1

החיים כמובטל שבוע 2

החיים כמובטל שבוע 3

החיים כמובטל שבוע 4