הבמאי והקולנוען רועי ורנר מוכר סודות לתעשיה

צילום: יח"צ

רועי ורנר, ספר לנו על עצמך…

אני רועי ורנר, יליד 1971 עם אהבה לקולנוע מגיל 6 בערך.

תכלס התחלתי להתעסק עם קולנוע בגיל 16 כשהיינו צריכים לעשות עבודת גמר בחטיבה ולא ראיתי את עצמי יושב וכותב עבודה ארוכה כמו כולם, אז שכנעתי את הביה"ס שאעשה עבודת גמר באנימציה ועשיתי סרט במקום עבודת גמר.

אח"כ הייתי צלם צבאי ועם השחרור התמקדתי בעריכה, ובמשך שנים הייתי עורך. בהתחלה רק אוף ליין, ואז גם און ליין ואז נוסף הנדבך של אפקטים דיגטליים.

אפשר להגיד שהייתי איש האפקטים הדיגטיליים הראשון בארץ הקודש ואז עזבתי לניו יורק, שם במשך 8 שנים עבדתי כמעצב מסך ואנימטור וב - 2004 חזרתי לישראל עם הבנה ברורה שמעניין אותי לביים. התחלתי בוידאו קליפים ובגלל שאהבתי את זה המשכתי עם זה, פה ושם עשיתי גם סרטי תדמית ופרסומות בשביל לשלם חשבונות …….(כי בקליפים אין כסף).

היום אני משתדל להתעסק בעיקר עם דברים שאני אוהב ועושים לי טוב. השילוב בין כסף ועבודה הוא לא אחד מהם, אז אני נמנע כמה שאפשר, הכי אני אוהב לעשות פרויקטים שלי ולקוות שייצא מהם משהו.

 
בימים אלה סיימתי סרט קולנוע ראשון "שניים בלילה" בהפקה ומימון עצמאי שיעלה לאקרנים מתישהו ב2011. עכשיו כשזה נגמר ממשיך הלאה לסרט הבא… יש כרגע שני דברים על הפרק ושניהם מרתקים אז אמן סלע שגם ייצא מהם משהו בעתיד הקרוב.

ספר לנו קצת על העבודות שלך….

1. תוכן הוא הגורם החשוב ביותר בעיני בסרט. אפשר היום לצלם סרטים במכשיר סלולרי או במצלמה פשוטה – ישנן הוכחות לסרטים מצליחים שלא צולמו באיכות מדהימה ועדיין כבשו את הקהל.

2. אני מאמין גדול בטסטים ומשתדל לבדוק כל דבר לפני שאני מצלם אותו כדי לדעת מה אני עושה בזמן הצילומים, ככה אני מגיע יותר מוכן ולא מבזבז זמן ואנרגיות שלי ושל הצוות.

3. לצערי בימנו אנשים מוכנים להוציא הרבה כסף על מיכשור ולא על אנשים. אני חושב שזו טעות ומעדיף לשלם לאנשים שעובדים יותר ולקחת ציוד פחות טוב, זה גורם להם להרגיש טוב ולעשות עבודה טובה יותר, וזה מביא תוצאות יותר טובות.

4. רוב הקליפים שצילמנו צולמו ביום אחד, אבל הושקע המון זמן בתכנון שלהם.

5. אני מאמין שכבמאי אני חלק מצוות, מאד משתדל להקשיב לצוות ולתת לכל אחד לעשות את מה שהוא טוב בו. כמו כן אני חושב שאין בושה לסחוב ברזלים ולגלגל כבלים בסוף יום צילום.

מהו הסרט הראשון שאתה זוכר?
במבי. מת על סרטים מצויירים והחלום שלי כשהייתי קטן היה לעבוד אצל וולט דיסני.

למה לא למדת קולנוע בתיכון?

כי זה היה בשלב שקולנוע היה משהו שאהבתי ולימודים לא. לכן הדבר החכם היה ללכת ללמוד עם חברים שאני אוהב, מה אני אעשה שהחבר הכי טוב שלי דאז הוא היום דוקטור לפיסיקה?

מה אתה אוהב בקולנוע?

את החלום שמוכרים לנו ואת האפשרות להסחף למציאות אחרת לשעה וחצי.

כמה קליפים עשית?

בסביבות ה - 40. כמחציתם בשוט אחד ללא עריכה.

איפה ניתן לראות אותם?

בערוץ שלי ביוטיוב.

מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום?

עורך רצף באי.סי.פי (חברת הכבלים לשעבר) ברצועת הצגה שנייה.

איך השגת אותה?

השתחררתי מהצבא בדיוק, שרתתי כצלם צבאי בתור עורך ואחראי על חדרי עריכה, באותה תקופה היו מעט מאד עורכי וידאו ואף אחד לא ידע מה זה אומר. הגעתי לאי.סי.פי ובדיוק הם פתחו רצועה נוספת והיו צריכים מישהו שיערוך את הרצף. אז הייתי בזמן הנכון במקום הנכון

מה הייתה ההפקה / יום הצילומים הנורא ביותר שעברת ולמה?

רוב ההפקות הן הנוראיות מכולן כי בדרך כלל תמיד מגיעים לא מוכנים ותמיד חסרים דברים וזמן וכסף ואני בן אדם שנלחץ מטבעי אז מאד קל ליפול לזה. אבל אין איזו הפקה מיוחדת שאני יכול לקרוא לה ההפקה מהגיהנום.

למי צריך למצוץ כאן כדי לקבל עבודה? (או בקיצור - מיהם חמשת המשפיעים ביותר בתחום שלך?)

 1.למשרדי פירסום (נראה לי עדיף לרדת לתקציבאיות – הן כמו הרס"רים בצבא – לא מבינות כלום אבל מחליטות החלטות הרות גורל בכל זאת, כמו מפיקות פוסט של חברות הפקה).

2. מפיקים

3. מנהלי תוכן

4. מנהלי קריאיטיב

5. לכל מי שנקרה בדרך, אתה אף פעם לא יודע מי יהנה מזה מספיק בשביל לקדם אותך בהמשך הדרך.

אני רוצה לציין שבאופן עקרוני אני לא מוצץ ואולי בגלל זה אין לי עבודה חוץ מזו שאני מייצר לעצמי.

באיזה עבודה שלך אתה מתבייש?

קליפ לרמי פורטיס לשיר "ויקטוריה" – זה היה ניסיון מופרך לקפוץ מעל הפופיק בשילוב של חוסר יכולת טכנלוגית מספקת. היום הייתי עושה את זה הרבה יותר מגניב ומוצלח. חבל.

באיזה עבודה שלך אתה הכי גאה? 
בסרט הקולנוע שלי "שניים בלילה". איזה אבא לא גאה בילד שלו?

מה אתה הכי אוהב במקצוע? 
שאני מצליח לרגש אנשים.

מה אתה הכי שונא?
את הלחץ.

נגיד שבמאי זה כור גרעיני בדרום הארץ, ונגיד שאתה וענונו, ונגיד ששילמנו לך מיליארד דולר- בוא תמכור לנו 5 סודות בדרך להצלחה

1. לא להחזיק סודות – לשתף זה כיף אדיר

2. לאתגר את עצמך

3. לתת לאנשים את המקום שלהם ולכל בעל מקצוע לעשות את העבודה שלו – בשביל זה הוא שם. הצלם שלי הרבה יותר טוב ממני בצילום. מי אני שאגיד לו מה לעשות?

 
4. לכבד כל אחד שאתה עובד איתו והוא עובד איתך, אם עוזרת הפקה תסתובב עם פרצוף חמוץ בסט זה לא עוזר לאף אחד וגם אפ זה לא התפקיד שלך לדאוג לה, אז כפי הנראה מי שזה התפקיד שלו לא עושה את העבודה, ולכן בסט שלך – זה התפקיד שלך.

5. להבין מראש שבחיים, וזה לא משנה מה וכמה מעולה הסרט שלך – לא כולם יאהבו אותו. נקודה.

את מי אתה מעריץ?

מישל גונדרי.

ממי למדת הכי הרבה?

מהזמן. הוא לא מפסיק להפתיע אותי ולזמן לי שיעורים חדשים.
וגם מאיתן פוקס.

עם מי עוד היית רוצה לעבוד ולא יצא לך?

עם כסף. זה בטח כיף אדיר לעבוד איתו.

מה היא העצה הטובה ביותר שקיבלת?  

 אל תמהר!!!!!!!!!!!!

אם לא היית במאי מה היית בוחר להיות ולמה? 

מעצב תעשייתי – מת על זה.

מה החלום הגדול שלך?

שיהיה לי מספיק ממון לאפשר חוות ניסוי דיגיטלית לרעיונות של אנשים אחרים.
מקום שבו אנשים שיש להם רעיונות אבל אין להם כסף וציוד יוכלו לבוא ולהשתולל ולעשות פלאים.