לעשות ספין חיובי? לא בכל מחיר!

צילום: גלי מאירי

"תחשוב טוב יהיה טוב".  "תמיד תחפש את הקשת בענן"...  משפטים מוכרים, נכון? אבל גם לעוסים ומזולזלים.  ובכל זאת, יש משהו בהם (ואחרי קורס או סדנה של העצמה גם לומדים את ההקשר הנכון שלהם ומבינים אותם).

אז אם הבנו שצריך לחשוב חיובי כי זה מקדם אותנו למקום טוב יותר, מה אנחנו עושים כשהמצב באמת קשה? האם אפשר לחשוב חיובי על כל מצב? האם באמת הכוונה היא לחשוב באופן חיובי על מצב לא חיובי בעליל? לראות את הקשת בענן גם אם זה אומר שהיא רק ציור גרפיטי על קיר?

נניח שאתם נמצאים בכלוב סגור וריק מחפצים, מולכם אריה רעב ואתם בלי נשק להגן על עצמכם.  החבר שלכם עומד בחוץ ומסתכל על המצב בלי יכולת לעזור, וכל מה שיש לו להגיד כדי לעודד אתכם זה... "נו טוב, לפחות האריה יהיה שבע היום".   הנה דרך לעשות ספין חיובי ולחשוב בצורה חיובית על מציאות עגומה.

אבל האם זו הדרך הנכונה להבין את העיקרון של חשיבה חיובית?

ונניח שאתם במגדל בוער בקומה עליונה, אתם מבינים שאין לכם אפשרות לרדת למטה כי הכל בוער, האם לחשוב חיובי זה לקבל את המצב ולעשות לו ספין? "לפחות יגידו שברגעים האחרונים שלי הייתי אששש".

האם הדרך הנכונה להבין את החשיבה החיובית היא לקבל את המצב השלילי או העגום ולנסות לראות אותו כדבר חיובי? 

לא, בהחלט לא, ואם לא היה ברור עד עכשיו אז ממש לא.

לחשוב חיובי פירושו להישאר אופטימיים למרות המצב הלא טוב.  להאמין שנצליח לצאת מהמצב ולמצוא כוח ואומץ בתוכנו לראות פיתרון, להילחם על החיים שלנו ולעשות הכל כדי שנצליח.  אנחנו חייבים לשלוט בחיים שלנו ובגורל שלנו לא לתת לאחרים או לזמן לשלוט בנו, אם אנחנו רוצים להגיע למקום כלשהו תמיד יהיו מכשולים, ואם אנחנו נכנע למכשולים האלה אנחנו לא נשיג את היעד.

והדבר הכי חשוב בהקשר פה זה ההרגל.  כשאנחנו למדנו לרכב על אופניים בילדות, זה לא קרה ביום אחד, ניסינו שוב ושוב ושוב עד שבמוח שלנו נוצרו הקשרים הנכונים בין הנורונים  שיצרו לנו את ההרגל, והרגל נעשה טבע, ככה אנחנו נוהגים לעבודה כל יום בלי לשים לב שפעם לא ידענו איך זה עובד, אבל ההרגל הפך את זה לאוטומט.

כל מה שאנחנו עושים במשך יותר מ-21 יום הופך להרגל, ואם זה עובר את השנה אז זה כבר בטבע שלנו וקשה מאוד לשחרר אותו.  אז אנחנו צריכים לפתח הרגלים חיוביים של עשייה, של חשיבה חיובית - אופטימית, של אמונה בכוחנו לעשות ולהשיג את החלומות שלנו.

ואיך זה מתקשר להיום? למצב שלנו?

כשאנחנו מקבלים את המציאות כפי שמציגים לנו אותה, אנחנו מאפשרים למישהו אחר, ולא משנה אם זה אדם זר, ממשלה או ארגון כזה או אחר להכתיב לנו את תוצאות החיים שלנו.  אנחנו מאפשרים למישהו אחר לכבות לנו את החלומות, אנחנו נותנים למישהו זר שלא מכיר אותנו להגיד לנו "אלה החיים שלך מהיום והלאה", "תפסיק לקוות שתהיה משהו יותר ממה שאנחנו נגיד לך"...

תזכרו שכשנולדנו היינו חסרי מעצורים, חסרי גבולות, חסרי פחד, חסרי כל הדברים האלה שההורים והחברה החדירו לנו לראש (לא מרוע אלא מתוך הרגל) - "תעשה מה שאומרים לך", "תהיה בקוביה הקטנה", "אל תסטה מהדרך שאמרנו לך"...  כל האומץ והיצירתיות שלנו נחנקים תחת תכתיבים חיצוניים מאז שנולדנו. 

והיום מה? אנחנו פשוט מקבלים את זה שסוגרים לנו את העסק, מקבלים את זה שמוחקים לנו את החלומות ואת העתיד ומנסים לראות בזה משהו חיובי... "זה מלמד אותנו להיות בשקט מהבלאגן, לבלות זמן יקר עם המשפחה" וכל מיני תירוצים נחמדים שמלטפים אותנו וגורמים לנו לחשוב שזה בסדר שמהיום והלאה העתיד שלנו תלוי במישהו אחר, שאנחנו מאבדים את החלומות שלנו...  המורה אמרה לנו לשבת בפינה עם ידיים משולבות אז אנחנו מצייתים.

רוצים שקט מהבלאגן? קחו חופשה! רוצים לבלות זמן עם המשפחה? תקבעו שעות עבודה מסודרות וזמן לילדים!  אבל אל תתרצו את המצב הנוכחי במילים יפות שמשקרות לכם.

וזוכרים מה אמרנו על הרגל שנעשה טבע? 21 יום של פחד וצייתנות הופכים להרגל של פחד וצייתנות, אנחנו עוד מעט כבר שנה שלמה חיים במצב הזה, שבו מישהו אחר שם אותנו בסגר, מוחק לנו את התקווה, את החלומות, את הפרנסה, את העתיד, וכל זה בניגוד לנתונים ולמדע.  אז איפה נראה לכם שנהיה בעוד חצי שנה? שנה? שלוש שנים?

סגר זה כלא, אמנם כלא מזהב עם נטפליקס ופייסבוק כדי לברוח מהכאב של המציאות, אבל עדיין כלא.  וההרגל של לוותר על החלומות, על טיולים בחו"ל, על קרבה וחיבוקים, על נשימה, כל זה כבר הופך אוטוטו לטבע עבורנו ועוד מעט העסקים שלנו, החופש שלנו והחלומות שלנו, יהיו חלום רחוק של עוד דור שאבד מהעולם ולא ישוב.

ככל שנתעורר מהר יותר נוכל לחזור לשגרה שלנו ולחיים שלנו ולהגשמת החלומות שלנו, למען העתיד שלנו ושל הילדים שלנו.

שי זילברמן הוא יוצר וידאו וחבר ותיק בתעשיה