פרילאנס + 1, העורך שחר בארי יוצא לחופשי וחולק את הדרך
צילום: שחר בארי מחופש לסופגניה בחג חנוכה בגן. לא בדיוק הוליווד
אני שחר בארי, במאי ועורך - פרומואים וטריילרים. בן 31 נשוי לשיקו (אזרחית) שהיא גם עורכת בדיוק כמוני.
אבא של גפן בן ה3. יש לנו שני כלבים, עברנו לחולון, מכונית הספורט הלכה בתאונה.
והקריירה שלי התעייפה מאד.
אין לי תשוקה.
אין לי חלומות יותר.
יש רק את הרגע.
והרגע ממש בא לי לתת שנצ.
ארבע שנים שאני שכיר, אני לא רוצה להאשים את המעסיקים שלי, הם העסיקו אותי עוד בימים שהייתי פרילנס, אבל בהחלט שעברתי תהליך של כיבוי של כל התשוקה שבנתה לי את הקריירה.
כשהייתי צעיר, הייתי הולך לקולנוע כל הזמן, עם חברים וההורים ובני דודים וכל מי שרק היה בא איתי, בחיים לא הייתי מסכים לאחר לסרט, כי לאחר לסרט היה להפסיד את הטריילרים.
להפסיד את הטריילרים היה בשבילי כמו להפסיד חלק מהסרט (בימים שבהם לא היה ניתן לראות טריילרים בשום מקום אחר חוץ מבקולנוע) בתור נער קצת יותר מתבגר הייתי צופה בערוצי הסרטים של יס, ובאמת שחלמתי להיות זה שעושה את הפרומואים האלה. כל זה היה כשהייתי בן 16.
פחות מעשור אחרי זה הייתי אחד מיוצרי הפרומואים המובילים בישראל.
כן כן, הילד השמן מראש העין, שכמעט ולא הצליח להשלים תעודת בגרות. הילד שלא מצליח לפתוח ספר וללמוד, שלא מסוגל להרים עט ולכתוב. כן כן, החברים שלי מפעם עוד מספרים שהייתי מתקשה לשמור על טאקט בסיטואציות חברתיות מורכבות…
והיום כשאני כמעט ארבע שנים שכיר בחברה שגידלה אותי בתור יוצר פרומו, ונתנה לי הזדמנות ליצור דברים מדהימים במהלך הקריירה שלי, אני עייף. אלה היו ארבע שנים בהם הקמתי משפחה ושיניתי את כל המהות של חיי. עברתי מליינים של מסיבות ניינטיז, למסיבות חנוכה בגן כשאני מחופש לסופגניה.
שלא תבינו אותי לא נכון, להיות אבא של גפן זה אחד הדברים המדהימים ביותר שקרו לי בחיים, ואני מודה על כך בכל יום... אבל אני בהחלט עצוב שכבר אין לי את האנרגיות להכנס לאוטו ולנהוג שש שעות להופעה אחת של פסטיבל הג׳אז באילת, ולחזור עוד באותו הלילה הבייתה. בקיצור מה שאני מנסה להגיד זה שאחרי 4 שנים בתור שכיר, הרגשתי שאני חייב שינוי!
אז אני חוזר להיות פרילנס.
עטוף במלא חרדות, פחדים, חלומות שסגרתי בחדרי חדרים, וחששות אמיתיים כמו: האם אני לא בנוי יותר לתעשייה הזאת, כולם פה צעירים… ואני כבר זקן מת.
מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדול?
איך עכשיו בימי טראמפ אני אקבל ויזת עבודה בהוליווד? (ואני רבע תימני) אבל כמובן שהפחד הגדול מכולם - איך אני אשלם עכשיו על שכירות, חשבונות, גן, מכוניות מזהמות, ואוכל אורגני?!?
אין לי מושג.
החלטתי לכתוב על זה בלוג,
להעלות על הכתב את החוויה האישית של לחזור להיות פרילנס, עם כל הקשיים והמורכבויות שקשורות לזה, בבלוג שהוא הדבר הכי אישי, הכי מקצועי והכי כנה שאני יכול לכתוב.
החוויה הזאת של לחזור להיות פרילנס אחרי הקמת המשפחה היא חוויה מאד מפחידה שהמון אנשים חווים,
גם אם אנשים שאין להם את האומץ או היכולת הכלכלית לעשות אותה, המון אנשים בגילי ובמצבי המשפחתי נמצאים במקום הזה.
הבלוג הזה הוא בשבילי אבל גם בשבילכם. בשביל שלא תפחדו יותר. בשביל שעכשיו בשנים הכי מעניינות ויפות, מורכבות ופותחות עיניים של החיים שלכם, יהיה לכם גם את האומץ לתת לעצמכם להגשים חלומות,
ולהכיר בזה שזוהי זכותנו!
נתראה בפרק הבא!