מאחת אפס אפס לפאודה - ראיון עם התסריטאי אמיר מן

צילום: אלכס בק

אנחנו שמחים לארח בתעשייה את הבמאי והתסריטאי אמיר מן,  היוצר (תסריט ובימוי) של סדרת הדרמה אחת אפס אפס ששלושת עונותיה שודרו בערוץ 10, במאי הסדרה "מלכות" של גל ורותי זייד שתעלה לשידור בקרוב בהוט. בעונה החדשה והמדוברת של פאודה, נכנס לנעלי התסריטאי הראשי וכתב יחד עם יוצרי הסדרה את העונה השנייה שתשודר ב YES ולאחר מכן בנטפליקס.

איך הגעת לתחום הבימוי והכתיבה? מאיזה רקע אתה מגיע?
גדלתי בארץ ולמדתי קולנוע בחו״ל, ב NYU, בטיש. אחרי סיום לימודי עבדתי קצת בעריכת פרסומות ועברתי ללוס אנג׳לס. עבדתי בכל מיני עבודות מצילום חתונות ועד קריאת תסריטים באולפנים. ב 2002 ביימתי ביחד עם אשתי, פיצ׳ר דוקומנטרי במימון עצמי שצולם במצלמות dv על היהודים שברחו במלחמת העולם השנייה לשנחאי ושרדו בה עד סוף המלחמה בגטו יפני. הסרט, גטו שנחאי, זכה להצלחה בפסטיבלים, זכה בפרסים, וקיבל הפצה מסחרית מלאה בבתי הקולנוע בארה״ב והוצג גם בארץ בסינמטקים ובהוט.

באותה שנה גם זכיתי בפרס תסריטאות בסלאמדאנס על תסריט קצר שכתבתי. התסריט נמכר לטלוויזיה והופק כפרק בסדרה ״אזור הדמדומים״ של ניו ליין. זו הייתה היצירה הראשונה שלי ששודרה בטלויזיה. זה היה ב 2002. בעקבות הצלחת התסריט והפיצ׳ר הרמתי סרט עצמאי נוסף, המותחן ״הפצוע החמישי״, ששיחק בכמה פסטיבלים ונמכר להפצה עם IFC. חזרתי לארץ ב 2009.

איך התחלת לעבוד בטלוויזיה?
לפני החזרה לארץ כתבתי תסריט טלוויזיה ישראלי לדרמה עם אלמנטים על-טבעיים שהתגלגל למפיק בארץ, ואחר כך לארצה הפקות, ולדפנה פרנר, מנהלת הדרמה שלהם. דרכם קיבלתי כמה עבודות כתיבה ואז הייתה לי פגישה עם גל זייד בערוץ 10. הערוץ בדיוק יצא מאחת מכמעט פשיטות הרגל שלו וחיפש תוכן דרמטי. הצעתי להם שאכתוב ואביים סדרת משטרה מלוכלכת, מהרחוב, מבוססת על סיפורי משטרה אמיתיים. גל ראה את הפיצ׳ר שעשיתי בארה״ב והזמין ממני פיילוט לכתיבה ואחר כך את כל הסדרה. בדיעבד, היה לי מזל כי שנה אחרי שחזרתי לארץ כבר ביימתי סדרה שכתבתי לערוץ מסחרי. הסדרה הייתה הצלחה גדולה בערוץ והרימה את הקריירות של כל המעורבים. עמוס תמם זכה בפרס האקדמיה בתפקיד הראשי ורם שוויקי על צילום. אחר כך עשיתי עוד שתי עונות בערוץ.

מתוך  "מלכות". צילום - רם שוייקי

 
היום, חלק מהפרויקטים שאתה עושה הם פרויקטים שלך, בהם אתה היוצר הראשי, ובחלקם אתה עט להשכרה או במאי שאינו בצוות היוצרים. איך זה מסתדר עם ה"אגו" היצירתי שלנו? מה באופי שלך מאפשר לך לעשות את שני התפקידים יחד?
אני מעדיף לעשות פרוייקטים שלי, אבל הפיתוח של פרוייקטים כאלה הוא ארוך, ואם אני מקבל בדרך הצעות מפתות כמו פאודה או מלכות אז קשה להגיד לא. מובן שצריך לשים את האגו בצד, ויש כל מיני משחקים פוליטיים לשחק, אבל אני איש מקצוע, והמטרה שלי זה להוציא את הסדרה הכי חזקה שאפשר וגם לדחוף את כל המשתתפים האחרים עד הקצה שלהם. בימאי או תסריטאי ראשי הם התפקידים הכי גדולים בסדרה. בידיים שלי נמצאת האחריות על העיצוב של כל הכיוון היצירתי של הפרויקט, בשני המקרים אני מרגיש שחלק גדול מהתוכן שמופיע על המסך הוא יצירה שלי. במלכות אני גם מגדיר את כל הקו האומנותי של הסדרה כי זו העונה הראשונה. בכל מקרה, זה פריבילגיה לקבל כאלה הצעות.

במה שונה העבודה על פאודה, שכבר יש לה שפה ודמויות משלה, מיצירה של משהו מאפס? איך היית מסכם את חוויית העבודה על פאודה?
פאודה הייתה אתגר כי מדובר על אחת הסדרות הכי טובות ומצליחות שהיו כאן, על יוצרים שלא מכירים אותי, ועל עונה ראשונה שכבר הלכה דרמטית רחוק מאוד ובאומץ. מצד שני, הגעתי מאוד מוכן, הייתי אחרי כתיבה ובימוי של סדרת מתח, וגם כבר כתבתי כמה תסריטים שהתעסקו בנושא הסכסוך, והסדרה לגמרי בז׳אנר שאני כבר מכיר היטב: מתח, דרמה פוליטית, ואקשן. יש גם תימה בפאודה שמאוד התחברתי אליה. הסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא כמו טורנדו ששואב אליו את הדמויות ומרסק אותן מה שמוביל לתוצאות טרגיות. זה סיפור שתמיד ענין אותי, איך אנשים בונים את החיים הקטנים שלהם ואז מגיע אירוע דרמטי או פוליטי וזורק אותם לכל הרוחות ואיך הם מתמודדים עם זה. זה הסיפור של המדינה הזאת, וגם של דור ההורים שלנו. בעונה ראשונה יש תמיד פחד אם הקהל יתחבר לדמויות ולעולם של הסדרה. אבל כתסריטאי של עונה שנייה אתה כבר יודע שהסיפור עובד. הבעיה בעונות נוספות זה איך לעשות אותו דבר אבל שונה. צריך להפתיע את הקהל עם רעיונות חדשים, אבל עדיין להישאר באותו סגנון וטריטוריה. הפתרון שלי כאן היה להביא דמויות חדשות שיזעזעו את כל העלילה ויזרקו אותה לכיוונים חדשים ומסוכנים. כתסריטאי וגם כבמאי, חשוב לי תמיד להפתיע את הקהל, שזה קשה, כי קהל מודרני הוא מאוד מנוסה. בנוסף, ניסיתי גם לענות לעצמי על כמה שאלות שהעונה הראשונה פתחה ולא ענתה עליהן עד הסוף וסקרן אותי לדעת לאן זה יכול ללכת. לגבי הניואנסים של דיאלוג או פרטים של העולם של הסיפור, אבי וליאור הקפידו ותרמו רעיונות ושינויים כדי לשמור על הצבע המציאותי של הסדרה. לדעתי הצלחנו לייצר עונה מרגשת חזקה ומפתיעה. היה כיף לשחק במגרש המשחקים של פאודה ואני מאוד גאה בעונה השנייה.

במה היכולות והניסיון שלך בבימוי תורמים לך בכתיבת התסריט?
אני מקפיד על רעיונות ויזואליים ועל תיאורים שמאפשרים לקורא ואחר כך לצוות ההפקה לדמיין את הסיפור כאילו הוא מופיע על המסך. אני מאוד מודע לשאלות עם מה הצוות יצטרך להתמודד על הסט ומה יתחבר אחר כך בחדר עריכה. אני כותב תסריט כזה שכבמאי אני ארצה לביים, וכקהל ארצה לראות.

מהו פרויקט החלומות שלך?
יש לי כמה תסריטים לפיצ׳ר שאני מנסה כבר כמה שנים להרים וכמה רעיונות לסדרות שאני עובד עליהן.

עם מי היית רוצה לעבוד?
רוברט דה נירו.

מה היית ממליץ לבוגר בית ספר לקולנוע שיוצא היום לשוק וחולם לכתוב סדרה?
כתיבה זה דווקא אחד התחומים שלדעתי קל לפרוץ בו, בניגוד לדוגמא לבימוי או משחק. אף אחד לא צריך ללהק אותך, או לתת לך כסף. כל מה שצריך זה נייר ועט – או מחשב ומדפסת. זה נדיר לקרוא כתיבה טובה, מרתקת, עמוקה ומרגשת. וזה כמעט תמיד ברור מהעמוד הראשון. ולכן זה יותר חשוב לשפר את יכולת הכתיבה מאשר עצה לגבי איך להגיע למישהו שיקרא. החלק הקשה זה הכתיבה עצמה. אז העצה שלי זה תכתבו דברים מעולים וזה יעלה מהר מאוד למעלה. בנוסף, הדרך פתוחה היום לאנשים לצלם סרטים קצרים ולהפיץ אותם באינטרנט. זה פותח דלתות.