הכר את היוצר - עמרי אלוני - צלם

צילום: יחצ
הצלם עמרי אלוני הוא בוגר מכללת ספיר בהתמחות פסקול וסאונד. בזמן הלימודים יצר לבד סרטים אקספרימנטליים קצרים, והתחיל לצלם בעיקר כדי למצוא דימויים שיתאימו לסאונדים שבנה. אבל כמה חברים שלמדו איתו שמו לב הרבה יותר לצילומים והתחילו לבקש ממנו לצלם להם את הסרטים.
ביחד עם המגורים בשדרות התחיל להתחבר יותר לקשר ישיר עם בני אדם דרך העדשה, לעשייה דוקומנטרית, לתאורה וקומפוזיציה, והתמכר לצילום בשטח. הוא החליט לא לחזור לעבוד לבד מול מחשב באולפן אטום וחשוך.
כאשר למד במכללת ספיר היה הצלם של סרט הגמר של במאי "האופה מברלין". הסרט הצליח מאוד בפסטיבלים בעולם, וזכה ב"פרס הצילום הטוב ביותר" בפסטיבל קולנוע דרום.
ב 2011 השתתף ב Berlinale Talent Campus ואחרי שהתאהב בברלין, עבר לעיר ללימודי צילום קולנוע מתקדמים, בגרמנית, בFilmuniversität Babelsberg. במהלך הלימודים צילם סרטים קצרים ודוקומנטריים רבים, חלקם גם לטלוויזיה הגרמנית.
אלוני חי היום על הקו שבין ישראל לברלין.
"האופה מברלין", אשר מוקרן בימים אלה בבתי הקולנוע, הוא הפיצ'ר הראשון שצילם.
נכון שאנחנו אוהבים את כל הילדים שלנו, אבל לאיזה יצירה שלך אתה הכי מחובר? איזו יצירה הכי דיברה אליך?
ללא ספק "האופה מברלין". אופיר שלח לי את הדראפט הראשון של הסרט לפני שבע שנים ומאז ידעתי שאני חייב לצלם את זה. זה היה תסריט מרגש, אמיתי, אישי ומלא בתשוקה ואהבה יותר מכל מה שקראתי עד אז ומאז. למרות שלא קיבלנו כמעט תמיכה בכלל והרגשנו שלא מאמינים בסרט, נראה לי שהצלחנו לשמר את הרגשות האלה מהתסריט בסרט, שאני מאוד גאה בו ואני עדיין בשוק מזה שהצלחנו לעשות אותו.
זו היתה הפקת גרילה די מטורפת אפילו לסטנדרטים בארץ, שדי היתה ההפך המוחלט מכל מה שלמדתי בגרמניה מבחינת זמנים ותקציב. למרות זאת היינו מאוד מתוכננים עד לפרט האחרון בצילומים, והצלחנו לבצע את זה בעזרת צוות גרמני וישראלי קטן וממושמע של חברים (שגם בא בהתנדבות!). צוות הצילום ברוב הסצנות והימים בסרט כלל רק עוזרת צלם (יאנה פיצנר), תאורן ראשי (פלוריאן באומגרטן) ועוזר תאורה (מתן גרשוביץ). מה שנתן הרבה אינטימיות ואפשרות לעבוד מהר. לרוב המטרה היתה להאיר מראש משטחים גדולים ולזוז בפנים בזריזות. לא היתה אפשרות מבחינת זמנים לכיסוי מלא של הסצנות מכל הזוויות או ליותר מכמה טייקים, ככה שהתכנון היה חייב להיות מדויק מאוד, והיינו חייבים מראש להחליט מה אנחנו רוצים להראות ומה לא להראות, ועדיין לנסות לשמור על חופש לשחקנים. לאחר הצילומים קיבלנו למרבה המזל מספיק תמיכה כדי לסיים את הסרט כמו שצריך והתפללנו שאנשים ירגישו את מה שרצינו לספר למרות כל המכשולים.
חוץ מזה, אני מאוד שמח שאופיר הדביק אותי בכל המסע הזה בתשוקה המטורפת שיש לו לבישול ואוכל...
מתוך האופה מברלין באדיבות סרטי נחשון, צילום עמרי אלוני
מי הם מקורות ההשראה שלך?
ברוב התיכון שלי הלכתי כמעט כל יום לסינמטק חיפה כדי לראות סרטים, כמעט בלי לשים לב איזה סרט אני רואה. רציתי לראות הכל. בתקופה הזו גיליתי את ההשראות הכי גדולות שלי עד היום אני מניח, שזה בעיקר הקולנוע סינמטקים הטיפוסי של האחים דארדן, האנקה, טרקובסקי, ברגמן וכל השאר. אבל ברור לי שבמקור האהבה וההשראה לקולנוע, נמצאת החוויה של לראות את "פארק היורה" בגיל 10 על מסך ענק, ולהרגיש את הקסם הזה.
בזמן האחרון אני מאוד אוהב את הקולנוע של אפיצ'טפונג ויראסתקול, קולנוען תאילנדי שעשה מיצג תיאטרון מטורף בברלין לא מזמן, שהיה מאוד מעורר השראה. חוץ מזה, אני מנסה פשוט ללכת הרבה לקולנוע ולהיות חשוף להרבה סוגים של מוסיקה שהיא האהבה הראשונה שלי, הרבה פרספקטיבות וסוגי אמנות מהרבה זמנים, כל מה שמצליח לדבר אלי.
איזה יוצר ישראלי (לא משנה מאיזה תחום) אתה אוהב במיוחד?
שלומי אלקבץ ורונית אלקבץ (ז"ל). שלומי היה מרצה שמאוד אהבתי במכללת ספיר, אבל מעבר לזה, שלושת הסרטים של שניהם היו החוויות החזקות ביותר שהיו לי בקולנוע הישראלי.
אם לא היית צלם, מה היית?
כנראה שמתופף כמו בנעורי או מפיק סאונד אלקטרוני.
מתוך האופה מברלין באדיבות סרטי נחשון, צילום עמרי אלוני
מה ההבדל המהותי בין ישראל לגרמניה במובן המקצועי?
קודם כל יש יותר תקציב בגרמניה, מה שאומר יותר ציוד ויותר צוות, ובעיקר תכנון ליותר זמן. סרט של 30 דקות מצטלם ב13 ימי צילום לדוגמה. כל זה נותן לתכנן פרוייקט כמו שצריך מההתחלה ועד הסוף כולל כל שלבי הפוסט פרודקשן, ובעיקר לעבוד בפחות לחץ. בסופו של דבר יש יותר שליטה על כל התהליך היצירתי. בארץ, מהנסיון המועט שלי בצילומים, אין אפשרות לשליטה מוחלטת וצריך כל הזמן לאלתר, מה שאומר שצריך לתכנן את הכל עוד יותר טוב כדי להגיב מהר. מה שהופך את הצילומים לקשים ומתישים, אבל גם מכריח לעשות הרבה בחירות קשות שתורמות לסרט, ונותן חיים ונשמה להרבה יצירות.
מה היא היצירה הראשונה שלך שהתפרסמה / שודרה?
"MISSION", סרט של 30 דקות לטלוויזיה הגרמנית, קומדיה אקספרסיוניסטית בשחור לבן, על מפלתו לאבדון של פוליטיקאי בכיר ונהנתן. סרט מטורלל לחלוטין בלי יותר מדי עלילה, עם הרבה מאוד חופש ותקציב. היה כיף מאוד לצלם את הסרט, אבל בפירוש לא משהו לכל אחד.
ממי למדת הכי הרבה?
מקצועית, למדתי הכי הרבה מעודד קירמה, שהייתי עוזר צלם שלו מספר שנים אחרי שהוא ראה סרט קצר שצילמתי, לקח אותי תחת חסותו ולימד אותי את כל מה שאני יודע . למדתי ממנו טכנית הרבה, אבל בעיקר ניסיתי ללמוד ממנו להיות בן אדם. בצילומים, במלחמה על הזכויות שלך כעובד וגם ומחוץ לעבודה.
חוץ מזה, עדיין יש לי בראש תמיד את השיעורים, הגישות והמבטים של אבנר פיינגלרנט ונזאר חסן ממכללת ספיר. השאלות הבסיסיות של מה זה קולנוע, ומה קולנוע יכול להיות עדיין כולן נובעות משם.
מתוך האופה מברלין באדיבות סרטי נחשון, צילום עמרי אלוני
אני מצלמת ממש יפה. איך אני יכולה להשתלב בתחום הצילום?
קשה לי לומר משהו על השתלבות או הצלחה, כי אלה דברים שמאוד קשורים לא רק לכשרון, אלא גם לעבודה קשה והתמדה, ובטח שלקשרים או פשוט מלא מזל. אצלנו בצילומים, ההשקעה והעבודה הקשה השתלמה בסופו של דבר, אבל רק אחרי הרבה מאוד זמן, סבלנות והקרבה. אבל זה היה יכול גם להיגמר אחרת. אני אישית מנסה יותר לשאול ולחפש בצילומים מה באמת מרגש אותי, איפה המוקד שנותן לנו לספר את הסיפור כמו שאנחנו רוצים, מה נכון לסרט ופחות מה יפה.
מי הם המובילים בתחום שלך בארץ?
יש כל כך הרבה צלמים מדהימים ומוכשרים בארץ ואני באמת לא יודע מי "מוביל", אני מאוד נהנה מהשפע והגיוון שיש. אני מעדיף לא להסתכל על זה גם כעל תחרות, ואני מקווה שיש מספיק מקום לכל היצירתיות שיש לכל אחד להציע.