"טור פרידה" - ראיון עם הצלם עפר ינוב
צילום: מתוך הסרט טור פרידה
פגשנו לראיון את עפר ינוב, צלם קולנוע וטלוויזיה עלילתי ודוקומנטרי ותיק שעבד עם מגוון במאים ביניהם אסי דיין, יוסף סידר וכמובן רוני ניניו. הוא זכה בפרסים רבים כולל שלוש פעמים בפרס אופיר על הצילום הטוב ביותר.
בשנים 2000 ו2007 על הסרטים "ההסדר" ו"בופור" של יוסף סידר, שהיה גם מועמד לפרס האקדמיה האמריקאית (האוסקר) בקטגוריית הסרט הזר הטוב ביותר, ובשנת 2015 על הסרט באבא ג'ון של הבמאי יובל דלשד.
"טור פרידה" איננו הסרט הראשון שבו רוני ניניו ואתה משתפים פעולה. ספר בבקשה על העבודה המשותפת שלכם.
העבודה הראשונה שעשיתי עם רוני היית על הסידרה ״עבודה ערבית״ בשנת 2007. עם השנים הצטברו עוד לא מעט פרויקטים בהם שיתפנו פעולה. ביניהם סרטו האישי הנפלא ״היו לילות״ עם משה ודנה איבגי. ובסדרה המצוינת ״כבודו״ שזכתה לעשרות שידורים
ורימייקים בעולם כולו. יש ברוני שילוב מיוחד, לצד היותו במאי שחקנים מעולה הוא מאתגר ושופע רעיונות ויזואליים ויחד עם זה הוא קשוב ופתוח לרעיונות. עבורי כצלם זהו שילוב אידיאלי שמיצר דיאלוג מאוד יצירתי ומאפשר התפתחות של רעיונות ופתרונות חדשים ומרתקים שנרקמים בדיאלוג המשותף.
במה העבודה על הסרט “טור פרידה” הייתה שונה משאר הפעמים שעבדת עם רוני בעבר?
פעמים רבות סט צילומים של סרט עלילתי הוא מין בועה, עולם סגור ומנותק מהסביבה. העבודה מאוד אינטנסיבית ובדרך כלל כלואה בסיפור. יש נטייה בזמן הצילומים להתעלם במידה רבה מהעולם שבחוץ. לא כך היה הסרט הזה. למעשה כאן לא הייתה הפרדה כלל בין ההפקה לחיים עצמם. הסרט עסק בחיים עצמם בזמן אמת. הסרט הופק בעיצומה של מגפת הקורונה שהייתה מלווה בתחושה שמשהו חמור קורה למדינת ישראל בצד הפוליטי והחברתי. קיטוב נוראי, שילטון מושחת ומסוכן, אלימות ברחובות והפגנות סוערות. את הסצנות שמתרחשות בהפגנות צילמנו בהפגנות עצמן בבלפור כשהשחקנים פשוט נטמעים בין המפגינים. כל זה מתרחש כשבאוויר מגפה שאיש לא בדיוק מבין.
אלה הם בדיוק הנושאים שבהם עוסק הסרט. לכן היה חיכוך מתמיד וחזק בין ההפקה למציאות שמסביב. הסרט צולם בתנאי ״ גרילה ״ כמו שרוני קרא לזה. הסגרים כפו עלינו ימי צילום לא רצופים ומסודרים, צוות מצומצם קבוע ועוד רבים וטובים שהצטרפו לימים בודדים על פי פניות, אבל בכולנו פעמה תחושת עמוקה של שליחות – הסרט הזה הוא המחאה שלנו… היה חשוב שתמהיל הרגשות והתחושות שמקיף אותנו יעבור למסך ויוקרן בדרך הכי ישירה וחווייתית לצופים. רצינו שיחושו את הקושי, את החרדה והחשש ש"רעידת אדמה" מתקרבת. ניסינו להתרחק ככל האפשר מ Feel good movie . כמובן שלא יכולנו אפילו לדמיין באיזו עוצמה אכן תגיע המכה בסוף.
באילו אמצעים צילומיים השתמשתם על מנת לייצר את התחושות האלה?
במהלך הסרט, כרמי, הדמות הראשית חווה כמו כולנו זעם חוסר יציבות ופחד מהמצב. יחסיו עם אשתו במשבר ומעל הכל הוא ואשתו חרדים לבנם בעל הצרכים המיוחדים שנמצא בבידוד במוסד סגור. כל אלה מסתכמים בתחושות חזקות של חוסר ביטחון וחוסר יציבות ממש פיזיים. אלה התחושות שרצינו שהצופים יחושו על בשרם.
התחלנו לחשוב על דרכים ויזואליות להעביר את התחושות האלה. בשלב מאוד מוקדם רוני העלה את הרעיון שמצב כל כך קיצוני מזמין צילום בשחור לבן, וזה הרגיש מאוד נכון. התחושה שלי היא שאנחנו לא צילמנו סרט בשחור לבן אלא סרט בגוונים של שחור. כל הסרט צולם במצלמת כתף. זו היית עוד בחירה משמעותית שנועדה לצור תחושת אי נוחות וחוסר יציבות. המצלמה כמו הגיבורים לא ״נחה״ לרגע. היא נעה לפעמים רועדת, כאילו מחפשת בכל שוט ושוט. ממד נוסף שרצינו ליצור היה תחושת חספוס בתמונה. רצינו להתרחק מזוהר ועודף ״ניקיון״ הוליוודי. לכן בחרנו להשתמש במצלמות ועדשות מדגמים מעט מיושנים. בנוסף החלטנו לעבוד רק עם תאורה טבעית כמעט ללא תוספות של תאורה מלאכותית. הצבנו מקורות אור אורגניים, ביתיים בתוך הסטים או השתמשנו באלו הקיימים.
הבחירות האלה של עבודה עם אור טבעי ומצלמה מאוד גמישה וניידת אפשרו גמישות מאוד גדולה בהעמדת המיזנסצנות. הניסיון וההכרות הממושכת בין רוני כבמאי וביני כצלם אפשרו לשנינו לעבוד באופן שונה והרבה יותר משוחרר מבעבר. את דלות האמצעים ניצלנו על מנת להעצים את הממד הוויזואלי של הסרט בכיוונים הנכונים וזה עבד מצוין. באופן מפתיע דווקא התנאים הפשוטים האלה יצרו אווירת עבודה מאוד רגועה ומשוחררת שאפשרה שינויים ואלתורים תוך כדי עבודה. אני מאוד גאה בתוצאה אני מרגיש שהצד הוויזואלי של הסרט הצליח להעצים וללכת יד ביד עם הסיפור המצוין הזה. תגובות הקהל מדברות בעד עצמן.
על מה אתה עובד עכשיו?
אני עובד עם הבמאי אייל חלפון ועם המפיק מארק רוזנבאום, שהפיק עם רוני גם את "טור פרידה", על סרט חדש שיצולם בחודשים הקרובים בנגב.