לצלם הכי קרוב לטבע

צילום: רועי גליץ

בחודש האחרון ביקרתי בכנס Input  אותו הפיקו מיכאל ברנס מחברת AVB והבעלים של אתר AV וערן שטרן הבעלים של אתר STERNFX.

בכנס שמעתי הרצאות מגוונות בתחום ופגשתי אנשי תוכן, ניו-מדיה, עורכי וידאו, צלמים, מפיקים, במאים, מעצבים, סטודנטים ותלמידים לקולנוע – חובבים ומקצוענים כאחד.

אחת ההרצאות היותר מרתקות שיצא לי להיות בה היא ההרצאה של רועי גליץ, צלם טבע ישראלי ויזם בתחום הצילום והסביבה בישראל. מזה למעלה מעשור, גליץ מגיע אל קצוות העולם כדי לתעד את הטבע הפראי ואת בעלי החיים החיים בו. צילומיו הופיעו בתערוכות מקומיות ובינלאומיות, במגזינים מקצועיים ובתחרויות צילום גלובליות בהן זכה כבר בלמעלה מ-100 פרסים בינלאומיים ואף משמש כשגריר של מספר חברות גדולות בתחום ושגריר עולמי של גרינפיס בשמירת הסביבה.
 
את רועי גליץ אפשר למצוא ברחובות ניו יורק. הוא גר במנהטן עם אישתו ו-4 ילדיו ועוסק בהקמת חברה חדשה ומעניינת וכמובן ממשיך בפעילות ההרצאות והדיבור בפני קהל על הנושאים הקרובים לליבו.  לכן עשינו איתו ראיון בשלט רחוק והבאנו לכם בכתבה מעניינת במיוחד את צילומי הטבע עד כמה שיכולנו להתקרב.

רועי, מי אתה ואיך הגעת לעולם הצילום?
אז אני צלם טבע ויזם, לא בטוח מה מהם קודם למה. אני הגעתי לעולם הצילום אחרי שקניתי ב-2003, עם משכורת הקבע הראשונה שלי (הייתי קצין במודיעין) את המצלמה הראשונה שלי. פשוט נשאבתי פנימה ולמדתי כל מה שיכולתי ללמוד ותוך מספר חודשים הרגשתי חובה להחזיר לקהילה והתחלתי לכתוב מאמרים ולשתף את הידע חזרה. ככה אני תמיד מאמין בחיים, שמה שמקבלים מהקהילה – חייבים גם להחזיר לקהילה, זה משהו שליווה אותי לכל אורך הדרך.

מתי צילמת לראשונה ואיפה?
צילמתי הכל מהכל והתחלתי בעיקר ליד הבית. באותה התקופה גרתי בנתניה. אחרי שהשתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד בחנות צילום ולצלם גם צילומים מסחריים, אבל אני חייב להודות שלא ממש אהבתי את זה ומהר מאוד הפסקתי להתעסק במקומות בהם התשוקה שלי לא קיימת.

איך התחלת לעסוק בצילום טבע?
התחלתי לצלם טבע ב-2006. יצאתי בפעם הראשונה לטנזניה והתאהבתי בטבע, כאן ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות בחיים. העוצמה של בעלי החיים והיכולת לתפוס אותם בצורה מיוחדת גרמה לי לפתח תשוקה לתחום הזה בעולם הצילום.

סיפרת בכנס שצילמת בשפיצברגן, איך הגעת לשם?
אחרי שצילמתי כמה שנים טבע, שמעתי מחבר בשם מולה יפה, על המקום הזה שנקרא שפיצברגן. תמיד רציתי לצלם דובי קוטב, ועכשיו מצאתי את המקום בו אני רוצה לצלם אותם. אז הפעמיים הראשונות שהייתי שם לא היו כאלה מוצלחות... הן היו באוניות גדולות עם בערך מאה אנשים ומאוד מאוד מוגבלות ביכולות שלהם להתקרב אל הטבע. כאן קיבלתי את ההחלטה שאני חייב להגיע קרוב יותר, אינטימי יותר ולכן חברתי לחברת הפקה רצינית והצלחתי להוציא רישיונות הפקה מיוחדים מממשלת נורבגיה שמאפשרים לי להגיע לאזורים שסגורים לבני אדם. כאן הצילומים כבר היו ברמה אחרת, כאן כבר הצלחתי להשיג את מה שחלמתי עליו.

איך זה לצלם בתנאי קור שכאלה?
קור הוא אתגר, אבל מהסוג שאפשר בהחלט לעמוד בו. צריך להתלבש כמו שצריך ולכן התארגנתי על הציוד הארקטי הטוב יותר, על מנת לשרוד שעות בקור מקפיא עצמות ובעיקר בלי לזוז. לגבי הציוד צילום, כמובן שדואגים קודם כל להרבה סוללות גיבוי שכן אלו קופאות בטמפרטורות נמוכות שכאלה ובנוסף אני מוצא מדיי מסע 3 אנשים שרוצים לחוות את הטבע ואולי גם לצלם אותו ואנחנו יוצאים להרפתקה הזו. הציוד צילום נמצא בתוך ארגז בחלק האחורי של אופנוע השלג, וככה הוא נשמר במצב דיי טוב למהלך המסע.

יש לך טיפים לצלם מתחיל בטבע?
הדבר הכי חשוב הוא לצאת החוצה ולצלם. זה הדבר שלא רק שישפר אתכם מבחינת הפרקטיקה, אלא גם ייצר לכם את ההזדמנויות הנדירות ביותר לצילום, ובסוף זה אחד הדברים העיקריים שאנחנו מחפשים בתור צלמי טבע – את הדברים שאף אחד לא רואה, את הרגעים הנדירים האלו. ככל שתצאו יותר לאזורים קיצוניים (כמו שפיצברגן שדיברנו עליו קודם) אז הצילומים כמובן יהיו הרבה יותר מקצועיים ומיוחדים.

כמה זמן צריך לחכות לתמונה טובה?
 זה מאוד תלוי במזל ובמקצועיות של הצוות. אנחנו יודעים בדרך כלל איך להתמקם ומול איזה בעל חיים להיות כדי להשיג את הפריימים הכי טובים בלי להמתין יותר מדיי לרגעים המיוחדים. אבל עם זאת, כמובן שיש רגעים מאוד מיוחדים (כמו דובת הקוטב שתפסה כלב ים) שזה בעיקר להמתין בסבלנות בלי לזוז – פריימים כאלה יכולים לדרוש גם שעות רבות של המתנה.

באיזה מקומות בעולם היית לצורך הצילום?
הייתי בעשרות רבות של מדינות לצילומים, מהקוטב הצפוני ועד לאנטארקטיקה, מקמצט׳קה ויפן, דרך אפריקה ועד לדרום אמריקה. איפה שיש סיפורים מעניינים, אני משתדל להגיע.

איך מממנים פרויקטים וטיסות כאלה?
יש כמה דרכים לממן את הפרויקטים האלו, לפעמים יש חברות שמזמינות צילומים מסוייימים ואז הן מממנות גם את כל ההפקה, אבל בדרך כלל אני פשוט מוציא איתי קבוצות מאוד קטנות שאני מדריך אותן במקומות האלה עם הרשיונות והאישורים המיוחדים שאני משיג וזה עוזר לי לממן את הפרוייקטים הללו.

איך מתמודדים עם השפה? עם האנשים?
כל מקום והשפה שלו. אני בדר"כ אוהב לעבוד עם מתורגמן אבל כשאין אפשרות כזו אני אעבוד עם אפליקציה מתאימה לטלפון שמתרגמת (גוגל טרנסלייט) . אני כותב באנגלית והאפליקציה מתרגמת לי לשפה המתאימה וכך אני גם לומד את השפה כך שאחרי שבוע אני לומד להשתמש במילים שאני צריך באופן שוטף.

מה התמונה שאתה הכי שמח וגאה שיצא לך לצלם?
התמונה של דובת קוטב תופסת כלב ים. זו תמונה שהייתה אתגר אישי בשבילי בעיקר כי מעולם לא צולמה תמונה כזו. זה הגיע אחרי שעות רבות של קור מקפיא כדי להגיע אל התוצאה הזו וכשזה קרה, לא האמנתי שזה קורה מרוב שציפינו לה. 

 
דובת הקוטב שתפסה כלב ים. צילום: רועי גליץ

יש חיות שהפחד עומד מולם?
אני לא ממש מפחד מהחיות, אני יותר מכבד אותם. אני לא מגיע למקום בו הסכנה היא מיידית וברורה.  יש לי מי שמפקח ושומר שאין סיכון לחיות ולאנשי הצוות. אם החיה מראה שהיא לא רוצה את הקרבה שלנו, לא נתקרב. תמיד נעשה סיכון מחושב ונוודא שיש דרך לסגת .

יש את העניין של אפטר אפקט והמון עבודת עריכה  בווידאו. . איך אתה עם זה?
יש סרטים שבהם עושים אפטר, ושותלים דברים ואת זה אני מאוד לא אוהב אך מבין שזה חלק מהתעשייה. במידה ויש לקוח שעושה סרט וקונה ממני חומרי וידאו שמשודרים בסוף אני מבין שיש לשחק את המשחק ולוקח את זה בערבון מוגבל. יש את הגאווה שזה מופיע במקום מכובד בסופו של דבר אבל גם את הבושה ששיחקו לי עם החומרים.  אני אישית לא עורך את הסרטים שלי כי לדעתי זה מפספס את המציאות.

כשאתה מגיע ללוקיישן חדש , עם מה אתה מעדיף להתחיל לצלם- סטילס או וידאו?
צריך לתעדף. היום צלמים הם הכל- כותבים, מצלמים ותוך כדי צריך להיות פרסונה, לעשות סלפי , לדבר ,לתת פרשנות ועוד. אני בעיקר מתחיל עם סטילס ואז עובר לווידאו , עם זאת אם יש אקשן שהתחלתי לצלם בוידאו אני אמשיך וההיפך. מהסיבה שאם אני עובר במצע שוט, אז בסוף לא יהיה לי לא וידאו ולא סטילס. לא מפסיקים באמצע סצנה.

משהו לסיום?
שום דבר מהדברים שאני עושה לא בא לי בקלות למרות שאנשים חושבים כך. זה בא עם הרבה עבודה קשה, השקעה, חשיבה, הקרבה ובסוף גם הצלחות. אבל צריך לדעת שכל הדברים האלה זה מחיר שצריך לשלם בשביל להגיע למה שהצלחתי להשיג. אני מאוד מודה לצוות שלי ולכל האנשים שמסביב כי בזכותם הרבה מאוד מהדברים שקורים. צריך לדעת להקיף את עצמכם באנשים הנכונים, למנף את ההצלחות וגם את הכישלונות. לא לוותר על החלום והיעדים להמציא את עצמכם מחדש כשהמציאות משתנה והיעדים משתנים. בסוף אם זה מונע מתשוקה ואמונה אפשר להשיג פחות או יותר את הכל!
 
         
צילום: רועי גליץ

לאתר של רועי גליץ