הכר את היוצר - ליאור ארדיטי, מאייר

צילום: ליאור ארדיטי | צלמת יפעת גולן

את צעדיו הראשונים בתחום, עשה כאנימטור דמויות בחברת  DPSI שעבדה על פיתוח פיצ'ר אנימציה בינ"ל, אך מהר מאוד הבין שאנימציה היא לא הייעוד שלו, ועבר להתמקד בעיצוב ואיור.

משם החל קריירה ארוכה בחברת  JCS בתחום הפוסט-פרודקשן כמעצב גרפי ובהמשך כארט דיירקטור, לפרסומות, פתיחי תוכניות, סדרות ילדים ועוד. אם פתחתם טלוויזיה במהלך העשור האחרון, יש סיכויי גבוה מאוד שנתקלתם ברבות מעבודותיו.

את לילותיו בילה בפיתוח יכולותיו ככקונספט-ארטיסט ומאייר, ואחרי שנתיים אף הציג כמה מעבודותיו בספרים בהוצאת "בליסטיקס", המפרסמות את מיטב האמנים הדיגיטלים בעולם.

בין הפרויקטים הבולטים שלו ניתן למצוא את הפתיח לסדרת "הבורר", עיצוב הקליפ "דניס" של אילן פלד, עיצוב למיצג הלילה "הללויה" בעיר דוד, ואיור ספר הילדים "הגמד משה ומכונית הממתקים".
בשנים האחרונות החל להתמקד בתעשיית הגיימינג, כארט דיירקטור בחברת "טקטיקסופט",  וכפרילאנס עבור חברות משחקים שונות.

נכון שאנחנו אוהבים את כל הילדים שלנו, אבל לאיזה יצירה שלך אתה הכי מחובר? 

 
זה קצת כמו ששירים מזכירים לנו תקופה או חוויה בחיים, כך כל יצירה זורקת אותי להקשר אחר בטיימליין שלי. לבחור רק יצירה אחת זה לא הוגן, אז נלך על שלוש:

Time trap
את הדרייב הכי חזק לשבת ולפתח את היכולות שלי קיבלתי הודות לתחרויות ואתגרים ברשת. את הציור הזה ציירתי לאתגר אינטרנטי ממש בתחילת דרכי, וביליתי מולו אינספור לילות בניסיונות להביא אותו לרמת גימור מספקת. יש פה את כל מה שמלהיב אותי - דמות בדיונית, קורטוב ביזאריות, סיפור מסקרן, וכמובן הרבה פרטים- בדיוק כמו שאלוהים אוהב.

תרגיל באיור שיר ילדים
עיסוק בנושאי פנטזיה היו אסקפיזם נוח מהמציאות הישראלית המטורללת, אבל עם השנים החלטתי שהגיע הזמן קצת לגייס את הכוח שלי כמאייר כדי לנסות ולהשפיע מעט על כל מה שעקום סביבי בתרבות ובפוליטיקה. בין כל הקריקטורות והקומיקס שעשיתי, האיור הזה שנולד כאתגר בקבוצת פייסבוק חביב עלי במיוחד, גם בגלל החיבה שלי להומור שחור, וגם בגלל שהוא ממחיש את הסימביוזה החזקה שיש איור לבין הטקסט עליו הוא נשען.

הגמד משה ומכונית הממתקים
תמיד הבטחתי לעצמי לאייר ספר ילדים. מעבר לזה שלמאיירים זה סוג של גביע על המדף, אני מאוד מחובר לקסם שטמון ברגע האינטימי הזה בין הורה וילד רגע לפני השינה- בין מציאות לחלום.
דחיתי לא פעם בקשות של סופרים לשיתוף פעולה. את רשף והגמד שלו פגשתי לפני שנתיים, וכבר בקריאת הדראפט הראשון הרגשתי שיש פה קליק. היה בו כל מה שרציתי- סיפור בלשי עם גמד אחד והרבה ממתקים (נושא נהדר לאיור), ויד חופשית מבחינה אומנותית.
זה לקח כמעט שנתיים במקביל לעבודתי כשכיר: הרבה לבטים על מה ואיך, מיליון סקיצות ועבודת צביעה מתישה אל תוך הלילה. מפה לשם, אחרי שנה וחצי פתאום הכל התחבר לכדי ספר.

מי הם מקורות ההשראה שלך?

מקורות ההשראה הראשונים שלי מתחבאים אי שם בילדותי בקיבוץ. על מדף הספרים בסלון שלנו מצאתי את "ספר מגוחך" של דוד גבע, שמצד אחד היה מאוד נגיש בקו המרושל שלו, ומצד שני היה בו הומור חתרני ופרוע ("...זה נראה לי מודבק"). לצידו, שכנו שני ספריו המעולים של המאייר והסטיריקן הגרמני קורט הלביטר  (kurt halbritter) – "מכפראש עד רגלאצבע" ו- ו"משורצאבק עד צבתנק", שדימויו ורעיונותיו הנועזים היו כמו אוצר בשבילי.

כמו כל גיק יוצא שנות השמונים, ימי נערותי עברו דרך אולמות משחקי הוידאו בדיזינגוף סנטר, משחקי מחשב כמו ספייס קווסט, ג'ים הנסון, סדרת מלחמת הכוכבים, שר הטבעות, ואחד לארי אלמור (larry elmore, מאייר סדרת "רומח הדרקון".)

איזה יוצר ישראלי (לא משנה מאיזה תחום) אתה אוהב במיוחד?

אביתר בנאי מצליח לסדוק כל פעם מחדש את כל המחסומים סביב הלב שלי.

אם לא היית מעצב / מאייר, מה היית?

כנראה שמטופל בציפרלקס. אבל אם הייתי חייב לבחור, אז רוב הסיכויים שהייתי טבח- אני מאוד אוהב לבשל למשפחה וחברים. אני חושב שזו אחת מצורות הבעת האהבה הכי מוצלחות שיש.

מה היא היצירה הראשונה שלך שהתפרסמה / שודרה?

מה שהיה מאוד מתגמל בעבודה לתחום הפוסט-פרודקשן, היא העובדה שחלק מאוד גדול מהפרויקטים שלקחתי בהם חלק, עלו לאוויר בפריים-טיים בטלוויזיה. פעם, כשפייסבוק טרם הפציע לעולמנו, זה היה מרכז העניינים. 
אני חושב שהשידור הראשון שהכי ריגש אותי היה הפתיח שעיצבתי לסדרה "הבורר", אבל סביר להניח שבפועל זו בטח היתה איזו פרסומת אזוטרית לטמפונים.

ממי למדת הכי הרבה?

לפני 15 שנים, בצלאל היה הדבר הכי קרוב שאפשר ללימודים מקצועיים עבור מאייר בארץ, על אף שבפועל, איור תפס אחוז קטן מאוד מתוכנית הלימודים. למרות שלא פעם הרגשתי פחות מדי פרגמטיות ויותר מידי אווירת "ארטסי-פרטסי" מרחפת במסדרונות, עדיין אני חושב שהלימודים במסלול לתקשורת חזותית ספקו לי בסיס טוב להמשך ואפשרו את מנעד היכולות הרחב שלי כיום.

אז האוסקר הולך למאריק ינאי- מורה בחסד שלימד אותי ציור בשמן, לנועם נדב המאסטר- שיש לו שילוב  נדיר של כישרון פנומנאלי וצניעות, לחנן קמינסקי, שהנחיל לי את חוקי היסוד של האנימציה עם צ'ארם אירופאי, ולפרופסור אבי איזנשטיין דוכס הטיפוגרפיה.

לא פעם אני תוהה איפה הייתי היום אם הייתי אורז את עצמי ועובר ללמוד איור בחו"ל, אבל אז אשתי מזכירה לי שהילד בוכה ויש כלים בכיור.
 

יש לי כשרון ציור מעולה... איך היית מציע לי להיות מאיירת?

הכי חשוב להפנים שבשביל להיות מאייר טוב, צריך מסלול המראה ארוך. זו מיומנות עם הרבה רבדים שהדרך היחידה לרכוש אותם היא להזיע מעל ספר הסקיצות, לבחור נכון את האנשים שיתנו לכם ביקורת, ולא לפחד לטעות.

אני חושב שללימודי יסודות כמו קומפוזיציה, משקל, צבע והעברת מסר, אין תחליף עבור מי שנמצא בתחילת דרכו המקצועית גם אם זה לפעמים טרחני. היום לאור הביקוש, לימודי האיור מקבלים מקום של כבוד בבתי הספר השונים, ומוציאים מפס הייצור שלהם מאיירים מאוד מוכשרים ומיומנים.

כדאי להתנסות במגוון רחב של סגנונות ונושאים. גם כדי להגדיל עד כמה שניתן את מנעד היכולות שלכם, וגם כדי להבין מהן החוזקות והחולשות בהתאם לתחום בו אתם מעוניינים להתפתח.

אני ממליץ בחום גם על קורסי אונליין בהנחיה אישית, שיכולים להיות מקפצה מדהימה עבור מאיירים בכל הרמות. בתכל'ס הכי חשוב שיהיו לכם דף פייסבוק, תשוקה לציור, ומשמעת עצמית של מתעמלת רוסיה. משם הכל כבר יקרה מעצמו.

מי הם המובילים בתחום שלך בארץ?

אני מתפעל במיוחד מקומיקסאים כמו דוד פולנסקי (אנה פרנק-היומן הגרפי) ואסף חנוכה (הראליסט), שמשלבים טכניקה וירטואזית, עם עם עולם דימויים מקורי ומאלף.

דניס זילבר אומנם בעיקר מאייר למגאזינים מעבר לים, אבל נמצא בליגה משל עצמו בכל מה שקשור לעיצוב דמויות ופרודקשן וואליו ומשמש השראה להרבה מאיירים בארץ.

יש כמובן את האחים בלינקו (אריאל וגבי), פטרי בלנובסקי, גיא חרל"פ, לנה גוברמן, עידו יחימוביץ', עובדיה בנישו ועוד רבים טובים. בעשור האחרון יש פריחה מאוד מרשימה של התחום.

באיזה תחומים מקצועיים מאייר יכול להשתלב?

תחת קצה הקרחון שנקרא "איור" מסתתר עולם רחב של תוכן ופלטפורמות שונות, כך שכל מאייר יכול למצוא בו את מקומו בהתאם לסגנונו וחלומותיו. החל מספרות ילדים, איור לעיתונות, דרך איור לטלוויזיה וקולנוע, משחקי מובייל ואפליקציות, תפאורת תאטרון, איור לאופנה או פיסול בעוגות- יו ניים איט.

חיים של מאייר בארץ יכולים להיות לא קלים: איור ספרים לדוגמא הוא תחום מאוד ארטיסטי ומאפשר ביטוי אישי למאייר, אבל הטרייד-אוף הוא עבודה בתקציבים נמוכים הנהוגים בענף ההוצאה לאור. אל מול זה, מאייר בתעשיית המשחקים יהנה ממשכורות מתגמלות בהרבה, אבל יעשה עבודה הרבה יותר רפטטיבית על מוצר אחד.
במה שלא תבחרו, אני חושב שזה אחד המקצועות הכי מגניבים בעולם.

לאתר של ליאור ארדיטי