ראיון עם איתן גרין יוצר "חדרי הבית"

צילום: משה מזרחי ואיתן גרין באוניברסיטה צלם- יותם מורציאנו

סרטו החדש של איתן גרין "חדרי הבית" עוסק במשמעות של מהו בית, בהוויה של התפרקות הבית ובהשפעה של אובדן הבית הפיזי על הקשרים בין בני המשפחה. אתחיל מגילוי נאות, אני אוהב קולנוע ריאליסטי.

כמו שאני מתחבר לסרטים דוקומנטריים גם קולנוע ריאליסטי מדבר אלי, אלא שכאן לצד הדרמה חשובה מאוד האמינות. גרין הוא מומחה לדרמות ריאליסטיות. בצעירותי אהבתי את סרטיו, והסרט שאליו התחברתי במיוחד הוא "זולגות הדמעות מעצמן" אולי כי ראיתי אותו לא רחוק מהתקופה בה הוצאתי רישיון נהיגה.

לסרטו הקודם "הכל מתחיל בים" פחות התחברתי, ודווקא אותו ראיתי אחרי שיצא לי להכיר את איתן האדם המורה כשלמדתי קולנוע באוניברסיטת תל אביב. כשראיתי שסרטו החדש עוסק באב קבלן ובילד שמשחק כדורסל הרגשתי שזה סרט בשבילי שמשיק לנקודות מחיי האישיים. זה לא אומר שמי שלא חובב כדורסל או מגיע מרקע של בניית בתים לא יתחבר לסרט, להיפך. זהו אחד הסרטים היפים שראיתי לאחרונה בו נרקמת בעדינות דינימיקה משפחתית מורכבת מלאה בחום ובאנושיות שמתעלים מעבר למטרות החברתיות של היוצר, מה שמרים את הסרט גם מעל כמה מהסרטים הריאליסטיים של יוצרים מדוברים שיצאו לאחרונה.

את השיחה עם הקהל בתום ההקרנה בה צפיתי בסרט פתחת בנתוני הפקה, כמה עולה לעשות סרט, כמה ימים נדרשים לצילומים ועוד מספרים יבשים. האם מבחינתך כתסריטאי שכותב את התסריט שאותו הוא עומד גם לביים השיקולים האלה משפיעים כבר על כתיבת התסריט?
תוך כדי כתיבה אני לא חושב במונחים כאלה, אבל כיוון שהסרטים שלי הם דרמות די פשוטות מלכתחילה שעיקרן אנשים, העוסקות ביחסים בין אנשים, ביחסים במשפחה, בדמויות פחות או יותר נורמטיביות, שמצולמים בדירות פשוטות, ברחובות, מקסימום באולמות כדורסל הם באופן טבעי נכתבים כסרטים לא יקרים במיוחד.

אחד הדברים היפים בסרט הוא היחסים בתוך המשפחה, יש בהם מידה רבה של אמינות שנותנת תחושה של משפחה אמיתית, גם מבחינת מראה יש דימיון בין הילד עידו זייד לדני שטג שמשחק את הדוד שלו. זה בא בניגוד ללא מעט דרמות משפחתיות אחרות שבהן נראה ששמו דגש על איפיון של כל אחד מבני המשפחה בנפרד אבל לא על מארג היחסים ביניהם. איך בנית את זה בשלב התסריט ומה הניע אותך בליהוק?
כל המהלך הזה מתחיל בתסריט כשכתבתי את המשפחה הזו, אבל הרבה מזה ממשיך לקאסטינג. ראשית לגבי הכתיבה, משפחה בונים תוך בניית הדמויות ומנסים לדמיין מה היה הקשר ביניהם כשהקימו את המשפחה ולאן התפתח קשר זה. כמו שאני מדמיין את הדמויות ומנסה להקשיב להן ולראות בדמיוני איך הן פועלות, כך אני מנסה בכל כוחי להקשיב לדיאלוג ביניהן הבנוי הן מן הקרבה שביניהן שגרמה להן להקים משפחה והן למה שסדק משפחה זו לאורך השנים ועם הופעת הקשיים. לגבי הליהוק,  קודם כל ליהקתי את יובל,  ורציתי שחקנית שנוח להם ביחד. את אסנת לא הכרתי לפני האודישן, אך היא ויובל שיחקו יחד בתיאטרון. הם אוהבים לשחק אחד עם השני. יש ביניהם איזשהי הרמוניה, והם בוטחים אחד בשני. האופן שבו הם מסוגלים לשתף פעולה אחד עם השנייה הקל גם עלי כבמאי. בעידו כילד שמשחק פעם ראשונה יש יסודות פנומנליים, הוא השתלב יפה באווירה הזו. יובל ואסנת ושאר השחקנים נתנו לו חום מסביב. צריך גם להזכיר את הדוד שלו בסרט דני שטג ששיחק גם בסרטי הקודם  ושמשמש לדורון כסוג של אב שני והוא אדם עם אישיות חמה ומשחק תפקיד עם פנים חמים לפה ולשם, וזה הקל על כל המבנה הזה. אני מאוד שמח שמתקבל אצל הצופים הרושם שהם אכן משפחה. כאן הקפדתי בליהוק מבחינה צורנית שעידו אכן יהיה דומה גם חיצונית לאיזשהו עירוב בין אבא שלו לאמא שלו מבחינת המראה.

דרמה משפחתית עם יחסים אמינים בין הדמויות

אחרי שדברנו על ההורים מתבקש להתייחס למי שבאמת עושה את הסרט שהוא הילד עיד זייד שמגלם את דורון. כחובב כדורסל מאוד התחברתי לסצינה של המשחק שאם צופים בקונטקסט של הסרט מקבלים את התחושה שדורון הכדורסלן המחונן לא משחק רק מול הקבוצה היריבה אלא הוא נושא על כתפיו במגרש גם את ההתפרקות של הבית שלו. תוכל בבקשה לחזור על הסיפור איך ליהקת את עידו לתפקיד של דורון שאותו שמעתי ממך לאחר הצפייה בסרט?
את ליהוק הסרט התחלנו כחודשיים לפני תחילת הצילומים, אבל לליהוק הילד בן ה 14 שצריך גם להשתתף בסצנות דרמטיות וגם לשחק כדורסל ידענו שאנחנו צריכים להיערך בעוד מועד. כחצי שנה לפני תחילת הצילומים, פנינו בעזרת איגוד הכדורסל לכל קבוצות הילדים והנוער בארץ כדי שיידעו את שחקניהם שסרט ישראלי מחפש שחקן כדורסל שיכול גם לשחק בסצנות דרמטיות. בינתיים סיפרתי על היערכות זאת לחברים ובין השאר למרתה ויזלטיר ובעלה אמיר פלדמן (פלדי). פלדי אמר מיד שאני מבזבז את הזמן משום שיש בדיוק ילד כזה והוא בן של חברים שלהם, גל ורותי זייד. אמרתי שאשמח להזמין אותו בעתיד למבחנים יחד עם כל שאר הילדים שיפנו אלינו.

היה עוד הרבה זמן עד למבחנים המיועדים והמתנתי. תוך כדי כך חשבתי לעצמי שאין סיבה שלא אפגוש לפחות את עידו זייד ואכיר אותו. כיוון שגם אני הכרתי את הוריו, שלחתי אליו תסריט. אחרי שקרא אותו ביקשתי לפגוש אותו. הוא בא לביתי ומצא חן בעיניי מיד. קראנו כמה סצנות מן התסריט ועידו מצא חן בעיניי עוד יותר.
כיוון שאני מחויב לכדורסל בהיותי שחקן כדורסל בנעורי ופרשן כדורסל בבגרותי, בקשתי לראות אותו משחק. לבחון אותו גם בזה. גל, אביו, שהוא שחקן ותסריטאי הוא גם חובב כדורסל, זימן אותי למגרש בבית הספר צייטלין בתל אביב שם הוא נוהג לשחק מדי פעם גם עם חברים וגם עם שני בניו. הגעתי וראיתי את עידו משחק. למי שמבין בכדורסל מספיקה הקפצת כדור אחת של הילד כדי לדעת שהוא שחקן כדורסל. עידו הוא שחקן כדורסל אמיתי. הוא שיחק קצת עם אבא שלו אחד-על-אחד ואחרי כן זרקנו לסל. ביום אחר הלכתי לראות אותו מתאמן עם חבריו לאחת מקבוצות הנוער של מכבי ת"א (אויה!).

משהתברר שהוא גם שחקן כדורסל וגם מסוגל לקרוא טקסט נכון ויפה סיפרתי עליו למלהקת הסרט, מיכל קורן, ולמפיקים, אילון רצ'קובסקי ויוחנן קרדו, ושלושתם הציעו שנערוך לו אודישן מצולם ולא נחכה לכל השאר. עידו הגיע למשרד ההפקה מוכן. הוא ידע על פה את הסצנות שבקשנו ממנו להתכונן אליהן והבין אותן לעומקן. הוא שיחק כמובן את דורון ואני את אברם, אביו בסרט. מיכל צילמה והוא היה מצוין. גם לדעתה וגם לדעתי. הלכנו אל המפיקים להראות להם את התוצאות המצולמות ולאחר שצפו באודישן אמרו: "תשמעו, אם אתם רוצים להמשיך לחפש את הילד לסרט אתם יכולים, אנחנו מצאנו".

וכך, לתפקיד שסומן כקשה ביותר לליהוק היה לנו כבר שחקן, ואני רואה בעצמי במאי מקצועי ונהוג לספר שבמאים מקצועיים מחפשים במשך זמן רב ילד לתפקיד ראשי ונוסעים בכל רחבי הארץ לצורך זה, ואילו אנחנו, במקרה הזה בלענו את הגאווה שלנו וסיימנו את עבודתנו מהר על הילד הראשון, גם במחיר פגיעה לכאורה במוניטין שלנו.

אם דברנו על ליהוק אני אשאל על יעקב זדה דניאל, אחד השחקנים הכי בולטים בשנים האחרונות בקולנוע ובטלוויזיה בישראל שגם מספק מגוון של הופעות מאוד שונות אם זה התפקיד הנהדר שלו בסרט "את לי לילה" או הדמות השונה בסדרה "מטומטמת". פה בסרט יש לו תפקיד קטן עם טווח מאוד גדול מסצינה שבו הדמות שלו מאוד מאיימת ולעומתה סצינה שהיא קומית במהותה.
הוא שחקן נהדר. ראיתי אותו ב"את לי לילה" זה גם סרט פנטסטי והוא גם משחק שם טוב מאוד. קראתי לו לאודישן, ויעקב הגיע מוכן מאוד ורציני מאוד. ניסיתי להדריך אותו לפני שהתחלנו באודישן, הוא אמר "איתן תניח לי, הכנתי משהו בבית". הסכמתי ושיחקתי את הדמות השנייה מולו. ואז הוא התפרץ, ונתן לי שתי סטירות לחי וחנק אותי תוך כדי טקסט. המלהקת כמעט התעלפה, וחשבה שהיא הולכת לאבד את הבמאי. אני ביקשתי להמשיך ברוח הזו, והאנרגיה הזו שלו שבתה את לבי. מכיוון שידעתי שיש בו עוד צבעים רבים והוא מסוגל לאפשרויות רבות, גם אפילו קומיות, הייתי בטוח שגם בסצינה האחרת שבה הוא חושף איזשהו ניואנס קומי, גם בה הוא יעמוד. אני מאוד מעריך אותו על זה ששחקן ראשי של  סרט קודם, הסכים לקחת תפקיד משני של שתי סצינות בסך הכל. מאוד נהניתי מהעבודה איתו וכמובן גם מהתוצאה. הוא בהחלט שחקן בולט, ואני בטוח שעוד נראה אותו בתפקידים גדולים.

אתה משתמש לאורך הסרט כאתנחתא קומית בהתייחסות לשואה, אתה יכול להגיד מאיפה זה בא?
ההתייחסות היא לא לשואה עצמה, והקפדתי על זה. בסופו של דבר אפשר להבין שהמורה שרודה בהם בנושא הזה, אנחנו מבינים שעושה את זה עם סיבה אמתית. הוא דור שני לשואה, הוא גדל בבית להורים ניצולי שואה. לא רציתי לעשות ממנו קריקטורה. מה שקומי הוא שייך יותר לדרך שמערכת החינוך מנסה להנחיל את השואה. לפעמים בדרכים מוגזמות שאפשר לראות אותם גם בצורה ביקורתית שאפשר לקחת לכיוון הומוריסטי. כמובן שהשואה עצמה היא בוודאי לא נושא לצחוק.

אופן הנחלת השואה כאתנחתא קומית

לגבי הצילום בסרט, סיפרת פעם שבסרט הקודם שלך "הכל מתחיל בים" באחת הסצינות שי גולדמן שצילם את הסרט ההוא וגם את הסרט הנוכחי שיכנע אותך להכניס שוט מורכב שמצולם עם קריין שעולה מעלה גדר ויורד מאחוריה על אף שאתה אוהב צילום פשוט שנקרא לזה משרת את הסיפור ולא מתעלה עליו. ב"חדרי הבית" הרגשתי שזה אולי הסרט הראשון שאני רואה של שי גולדמן שלא מרגישים את החתימה היחודית של הצלם, אלא יש צילום ריאליסטי פשוט ומדויק יותר איתן גריני.
אני אגיד לך את האמת, גם בסרט הזה התרומה של שי גולדמן היא ענקית. הסגנון שלי, אם זה נאה לבמאי לדבר על הסגנון שלו הוא פשוט. האויב של הפשוט זה העלוב. מבחינת המראה, שי גולדמן מציל אותי מהעליבות, יש לו עין שיכול להפוך את הדבר הטריוויאלי ביותר לפיוטי. גם לתמונה של שני אנשים יושבים במרפסת הוא יכול לתת נפח הרבה יותר עמוק ממה שהיא באמת. הוא יכול למקם את הדמויות בכישרון ובמהירות בחלל כך שהסצינה תופקע מן הבנאליות שלה, שיהיה בה מעבר לאינפורמציה שהיא מעבירה ויהיה בה ערך נוסף צילומי וכאמור גם פיוטי. התרומה שלו היא יוצאת דופן כמו בסרט הזה כמו גם בסרט הקודם. גם פה היו לו כמה הצעות שהתקבלו, הצעות בימוי שעזרו לי מאוד.

צילום ריאליסטי יפה של שי גולדמן

הסרט מופץ ברשת לב ובבתי הקולנוע הנבחרים.

יועד עירון בעל תואר שני בקולנוע מאוניברסיטת תל אביב, יוצר קולנוע דוקומנטרי, הפיק לאחרונה את הסרט "אגורות" ועובד על פרויקטים בתחום התרבות ובתחום הסביבה.

  טריילר חדרי הבית