הכבשה השחורה של עולם הקולנוע הישראלי

צילום: ורד אדיר

חדי העין שבינינו הצליחו לזהות ברשימת הסרטים הזוכים של פסטיבל ירושלים האחרון חוט שני עדין שנמתח ומקשר בין הזוכה הגדול "שבוע ויום" שזכה בפרס הסרט העלילתי הטוב ביותר (ובפרס התסריט ובפרס הביכורים) לבין הזוכה בפרס הראשון בתחרות הסרט הקצר "עם הפנים לקיר" .   נעמי לבארי וסער יוגב, זוג בעסק ובחיים, הם שהפיקו את שני הסרטים האלה, יחד עם רבים נוספים שמככבים בעשרות פסטיבלים וזוכים להצלחה רבה.  בין השאר משודרת בימים אלה הסדרה הלא שגרתית "מלאך של אמא" ב YES

חברת ההפקה שלהם, Black Sheep film productions   הוקמה בשנת 2010. ההפקה הראשונה של החברה הייתה העונה ה 9 של הסדרה הפופולרית "החיים זה לא הכל" בכיכובו של אבי קושניר. 
יוגב, שבתפקידו האחרון לפני פתיחת החברה שימש כמנכ"ל החברה הוותיקה  JCS הפקות, רכש ממנה את מותג הדגל הפופולרי שהפקתו הופסקה עקב סגירת החברה הותיקה, ובמסגרת החברה החדשה העניקו לסדרה עוד עונה שלמה של חסד, ויוצריה המשיכו לכתוב וליצור במסגרת זו.

יצא לי לעבוד בעבר עם נעמי וסער, בימים הקדומים בהם עוד טמנתי את ידי בהפקה, ואני חייבת לציין שעקבתי בהשתאות אחרי הצעד האמיץ של פתיחת חברת הפקות חדשה קולנוע בשוק הישראלי שנראה היה שלא מסוגל להכיל עוד חברות הפקה.  היום, עם 17 פרויקטים, חלקם בפיתוח וחלקם על המסכים, אני מכנסת אותם לראיון קצר- על האומץ, הזוגיות, עולם הקולנוע הישראלי והמצב הפוליטי המורכב, שבני הזוג לא מתעלמים ממנו הן ברמה הקולנועית והן ברמה האישית.

מה הייתה ההרגשה הראשונה שלכם כשקראתם את התסריט של "שבוע ויום"?

נלך שניה צעד אחורה, שש שנים אחורה ליתר דיוק. הגענו לתסריט אחרי שצפינו בסרט קצר של אסף והתפעלנו מאד... גילינו קול רענן ומפתיע שמצליח בו-זמנית לרגש ולהצחיק. לאחר צפיה בסרט פנינו אליו והצענו להפגש.

מיד אחרי הפגישה המוצלחת ורבת הכימיה אסף שלח לנו את הדרפט הראשון של שבוע ויום (שאז נקרא "שיר סיום"). אי אפשר להפריד את הקריאה בתסריט מהצפיה בסרט הקצר. בזכות העבודה שלו הצלחנו לראות ולדמיין את הפוטנציאל של התסריט שעוד היה בחיתוליו. ולכן קשה לענות על השאלה כפשוטה – הסתכלנו על המכלול והחלטנו לצאת למסע משותף בזכות היכולות המוכחות שלו בבימוי ובזכות המקוריות של התסריט.

עד כמה אתם מעורבים בפרויקטים שאתם בוחרים? האם המעורבות שלכם היא 360 מעלות גם בתוכן?

אנחנו מעורבים ב-100% משלב הפיתוח ועד תום ההפצה. אנחנו לא יודעים ולא יכולים אחרת. ישנם פרוייקטים שאנחנו מוצאים את עצמנו בסופו של דבר עורכי התסריט הרשמיים שלהם. אם אנחנו לא מרגישים את הפרוייקט לעומקו, מבינים אותו ואוהבים אותו, אנחנו לא יכולים לתת את כל כולנו למשהו שאנחנו לא מחוברים אליו בנימי נפשנו. לא לכולם/ן השיטה הזו מתאימה, אבל זוהי דרכנו.

האם יש פרויקטים שאתם מראש מעדיפים לא להיכנס אליהם? ואם כן, למה?

בוודאי. חשוב להבין ולזכור שמסע של סרט או סדרה הם מסעות ארוכים ומסובכים ודורשים סנכרון ואמון בין הצדדים. אנחנו בסופו של דבר בוחרים מעט מאד פרוייקטים. ראשית מהטעם שאנחנו נותנים 100% וזה בלתי אפשרי להתפרש על פני פרוייקטים רבים באותה רמה של תשומת לב לפרטים. שנית, כל כניסה שלנו לפרוייקט היא השקעה. לא רק של זמן אלא של משאבים.

בגדול אנחנו בוחנים סובייקטיבית את התוכן: אם הוא איכותי בעינינו ואם הוא לטעמנו ואם אין לנו סתירות מוסריות איתו אנחנו מדמיינים את הסרט/סדרה כצופים הראשונים שלו -ומחליטים אם  היינו רוצים לראות אותו/ה. לא פחות חשוב מכך אנחנו מנסים להבין מי האדם שעומד/ת מולנו  - מעבר לכישרון, אם היא או הוא יכולים לרוץ למרחקים ארוכים, אם יש "קליק" בינינו, אם הם "ישרדו" את המסע ואם הם חרוצים/ות.

 פרמטר נוסף ולא פחות חשוב הוא סיכוי ההתכנות של הפרוייקט. יש פרוייקטים נפלאים שמקריאתנו את מפת השוק ברגע נתון אנחנו מסיקים שלא נצליח לגרום להם לקרות  ואותם לא ניקח. אנחנו לא מעוניינים בפרוייקטים שישכבו במגירה – זה לא הוגן כלפי אף אחד.
אז שלושת הפרמטרים המרכזיים הם תוכן, איש/אשת/אנשי ההובלה, סיכויי היתכנות.

חשוב להגיד שהכל סובייקטיבי. אנחנו עלולים לטעות.

הרבה מן הפרויקטים שלכם עוסקים במיעוטים מוחלשים והקונפליקטים שסביבם בחברה הישראלית. האם יש "החלטה מערכתית" לעסוק בתחומים אלה?

יש לנו משיכה לכבשים שחורות. באופן טבעי אנחנו נמשכים ו/או יוזמים פרוייקטים שמרתקים אותנו. אנחנו מאמינים שצריך להנכיח על המסך את אלה שקולם לא נשמע וסיפורם לא מקבל במה אך לא נעשה זאת בכל מחיר ולא בכל דרך. וזה לא סותר פרוייקטים שאינם עוסקים במיעוט מוחלש – כל פרוייקט המכבד את גיבוריו ואת צופיו העתידיים ומציג עלילה מעוררת מחשבה שאינה מיועדת לקהל שבוי הוא פרוייקט שנשמח להפיח בו חיים.

כמו כן ניתן להעצים קבוצות הסובלות מאפליה גם בשלבים של ליהוק, גם בבחירת הצוות. כן, נשתדל שברמות העשייה השונות נבטא גם מוביליות חברתית.

נעמי, אני עוקבת אחריך ורואה מעורבות רבה שלך בתחום של שוויון בין המינים שחסר מאד בעולם הפקות הקולנוע והטלויזיה. לאן את רואה את הדבר הזה מתפתח? האם נזכה בעתיד לראות בקרדיטים "צלמת ראשית" ו"גאפרית"?

זה אפשרי ותלוי בכולנו. סער ואני מנסים ליישם את זה בהפקות שלנו ככל הניתן. גם השפה הכתובה והמדוברת יוצרים מציאות. קטן ככל שזה יישמע – גם התאמה מגדרית בתקציבים היא חשובה; בתקציבים רשמיים של קרנות ממסוימות  יש למשל - תאורן לעומת מנהלת תסריט, צלם לעומת מתאמת הפקה. במקום תאורן/ית וכיו"ב. אנחנו מקפידים לשנות את המסמכים האלה. ברולר של הפרוייקט האחרון שלנו למשל ביטלנו את המושג "נערת מים".
אנחנו משקיעים זמן ומחשבה ביצירת סביבת עבודה בטוחה ונעימה .
יש לנו אפס סובלנות כלפי הטרדות מכל סוג והערות סקסיסטיות (גם בין גברים לגברים) ולא נהסס לעשות את מה שנדרש כדי להרחיק גורמים מטרידים מסביבת העבודה שאנחנו יוצרים.

מבחינה תכנית אני רואה שינוי ניכר. השוואת מספר הלקטוריות ולמספר הלקטורים בקרנות הוא נכון ומועיל. גופי השידור הלא מסחריים צועדים לאט לעבר המאה ה-21 בייצוג נשי אנושי על המסך. אך העבודה עוד רבה.
חשוב לי לציין כי בשוויון בין המינים אני מתכוונת לכך פשוטו כמשמעו ומאמינה שגם גברים סובלים מאפליה במקרים מסוימים. אני מאמינה בתיקון עבור כולם ומאמינה שכולם ייצאו מכך נשכרים.

מהי המורכבות של עבודה משותפת כשותפים עסקיים ושותפים לחיים? מה הם היתרונות והחסרונות של הקונסטלציה הזו?

קשה לומר. זה כיף. זה ביחד, זה להשלים אחד את השני. זה להיות תמיד מסונכרנים. קשה לנו לדמיין קונסטלציה יותר טובה.

איזה סוג של פרויקטים אתם מחפשים? איך ניתן לפנות אליכם בהצעה להפקת פרויקט?
פרוייקטים שחייבים להעשות. שבוערים במי שמוביל אותם. שמי שמוביל אותם הוא חרוץ/ה ובא/ה לעבוד. פרוייקטים  שמכבדים את הדמויות שלהם ואת הצופים העתידיים.
ניתן לפנות אלינו במייל ובטלפון  שבאתר

איפה תהיו בעוד 5 שנים?
נעמוד נרגשים בפתח בי"ס עם יונתן, הבן הקטן שלנו, שיילך לכיתה א'.