קונטרול פליק- מדור ביקורת המדיה של יוסי חטב, #4

צילום: יוסי חטב

 וזה קורה אצל כולם. מילה זו (כבר לא) מילה.

בקיץ האחרון למדתי מקרוב את חשיבותו של המשפט האלמותי 'שלום כיתה א'', בקרב כתבי ומגישי המדיה הישראלית לגווניה.

באותה עת נטלתי חלק, יחד עם עוד כעשרה עיתונאים, בקורס קריינות קצרצר בן שישה מפגשים ביוזמת ארגון העיתונאים החדש. קובי מידן, עומר פרנקל ועוד כמה פז"מניקי מיקרופון, חדשות ופרסומות.
אלא שיותר מתחושת הבוסריות של מרבית המשתתפים בקורס בענייני אינטונציה וקריאה נכונה, צרמה לאוזניי יותר מכל תופעה שאיש בתעשייה אינו פוצה פיו כלפיה: העילגות.

בשנים האחרונות עבדכם הנאמן עוקב - כמעט כמו המעצבנים האלה שמתקנים שגיאות בעברית של כל עובר אורח ברחוב, אחר צחצוח העברית של הכתבים והמגישים בערוצי הטלוויזיה, בעיתונות וכמובן באינטרנט. אני לא מדבר על שגיאות הקלדה נפוצות שלא עברו עינו של עורך (וגם כאלו יש למכביר, למשל 'סנדאות' במקום 'סדנאות' וכדומה), אלא על סוגיות לשוניות בסיסיות דוגמת זכר ונקבה ('שתי הניצחונות האלה'), האות ה' במקום א' או ע' ('נודַה לנו ש...'), ניקוד והגייה כיד הדמיון (בעיקר במהדורות חדשות ברדיו ובטלוויזיה) ועוד מגוון התעללויות שונות ומשונות המעמידות באור מביך את הפה הפולט אותן. העיקר שהביא את הסיפור המתבקש למהדורת אותו היום או לאתר. המדיום הוא המסר. אחר-כך, אם יישאר זמן לשיפוצים – ובדרך-כלל לא נשאר – נטפל במעטפת. אז"ש.

אם לנסות ולקשור את הדברים בראייה רחבה יותר, הרי שברור לעין כל שזהו נדבך נוסף ברידוד המקצוע החבוט כל-כך לאחרונה שנקרא עיתונות. לא זו בלבד שעבודת התחקיר היסודית ומלאכת איסוף החומרים הפכו נדירות יותר ויותר, וכאילו אין די באינפלציית השימוש במילה "גורמים" ו"מקורות" כל עוד נתנו לציטוט כותרת קלושה, מזה שנים אחדות שאפילו אופן העברת החדשות והמסרים התקשורתיים לציבור נשמע כמו פראפרזה לסרטוני התעמולה העילגים של החמאס בתקופת "עמוד ענן".

בהקשר זה מככבים כולם, כמעט ללא יוצאים מן הכלל, ובראשם: אתר וואלה!, כתבי חדשות 10 ו-2, מגישי גלי צה"ל וגלגל"צ, שלא לדבר על הרדיו האזורי.  

בחזרה לקורס הקריינות: חלק מן הנוכחים בו המשיכו, בקריאות חוזרות לבקשת המנחים, לשוב על אותן טעויות הגם שתוקנו תחילה. אחדים מהם אף החמיצו פנים באי נוחות נוכח ההתעקשות להגייה נכונה של העברית. תזכורת: לא מדובר בשפה זרה. דווקא בעניין זה יש לכם הרבה מה ללמוד מח"כ הד"ר אחמד טיבי, ששפתו העברית מצוחצחת לעילא ולעילא, ומדוע שיכבד את אויביו היהודים אם הם עצמם לא שולטים בחוקי הבסיס של שפתם?

לפני כמה שנים, נתבקשתי לתאם ראיון עם ד"ר אבשלום קור. כשפניתי אליו, נקב – כמה מפתיע, בתאריך העברי. 'י"ב בטבת נוח לך?' שאל. אני, שלא נערכתי להתקלה הצפויה, גמגמתי במבוכה ושאלתי בחזרה איזה יום זה יוצא בלועזי. הוא סירב לענות וחייך.

אז אני לא אומר שמעתה והלאה, במובן המופשט של הרעיון, חובה לעבור לשימוש בתאריך עברי בכל ידיעה וכתבה. גם אני מתבל את כתיבתי במילים 'אחיות' לועזיות ובמסרים א-פורמאליים בגובה העיניים. רענן שקד (ידיעות אחרונות), לדוגמה, הוא וירטואוז אשר לש את העברית בין שפתיו כמו מסטיק ללא סוכר שטעמו אינו נגמר. עם זאת, כל אלו לא באים על חשבון כבודה של המילה. 

להתראות כיתה א.