"לא נעים" מת? לא, והוא רוצה להוציא אלבום

צילום: אורן זיו

קמפיין מימון ההמונים הראשון היה בשנת 1997, כשמעריצי להקת הרוק הבריטית, "מריליון" כיסו את סיבוב ההופעות השלם של הלהקה. הם הצליחו לגייס 60,000 דולר. הלהקה לא הייתה מעורבת כלל, אך ההצלחה של הקמפיין הביאה אותה לשווק ולהפיק כך את האלבומים הבאים. גם היום חלק נכבד מהפרוייקטים שעולים לאתרי מימון ההמונים הם אמנותיים, אבל בשנים האחרונות אנחנו נקראים יותר ויותר לתמוך בפרוייקטים שונים של חברינו וכמעט נדמה שההצלחה של פרוייקט תלויה במספר החברים שיש לאדם ובנכונות שלהם לממן לו את החלומות.

"הגלישה ברשתות החברתיות מאתגרת את מושגי החברות ואילו התיווך הממוחשב מקטין את אי הנעימות שבלבקש מחברים טובות בעל אופי כלכלי מובהק, הרי זה בסך הכל קליק על עכבר לרוב",  כך אומר ליאור זלמנסון,  חוקר אורח באוניברסיטת NYU בתחום חקר יזמות ורשתות,  מנהל ועורך את פסטיבל ״פרינט סקרין״ לתרבות ואמנות דיגיטלית, מחזאי ותסריטאי, אשר המחזה האחרון שלו "לבדנו, ביחד", על אנשים וטכנולוגיה, מציג בימים אלו בתיאטרון צוותא.

עד כמה הקמפיינים האלה מיועדים באמת להמונים ועד כמה הם "בונים" על חברים ומשפחה?

"מיומם הראשון של הקמפיינים למימון המונים הם קיימו קשר סימביוטי עם הרשתות החברתיות להפצת הבשורה בדבר התמיכה האפשרית בפרויקט חדש.
כל קמפיין מיועד לכאורה מלכתחילה להמונים. אבל הציפיה שההמונים יתרמו היא במקרים רבים דמיונית. יש כאן צורך להבדיל בין כמה סוגים של פרויקטים. הסוג הראשון כולל פרויקטים המספקים מוצר מוחשי כמו שעון או מכשיר אלקטרוני כלשהו. הסוג השני הם פרויקטים הבונים על קהל מעריצים קיים מוכח וגדול, כמו משחקי מחשב מצליחים שרוצים כעת להוציא גרסאות חדשות (סיקוול) או הקמפיין המדובר להחזרת הסדרה האמריקאית ורוניקה מארס...הסוג השלישי, לעומת השניים הראשונים, הוא גיוס לצורך יצירה שמועילה בעיקר עם היוצר המבקש - כמו סרט, ספר, הצגת תיאטרון או כל יצירה אישית או קבוצתית - לרוב פרויקטים מסוג אלו ניזונים באופן כמעט בלעדי מחברים ומשפחה."

מלבד ההיבט הכלכלי, איך זה שונה מהציפייה שלנו מחברינו לשתף פוסטים ולעשות לייקים לדפים שלנו?
"אבל ההיבט הכלכלי הוא קריטי פה. לא בגלל שמדובר בהוצאת כסף מהכיס, אלא בהתייחסות הולכת וגוברת אל חברינו כעל סוג חדש של 'הון' שיכול להתרגם להגשמת חלומות מקצועיים וכלכליים שלנו. אני לא טוען שזה בהכרח רע ואני גם לא טוען שזה בהכרח חדש, אני רק אומר שעם התפשטות מימון ההמונים אנו צפויים לראות הרבה מתחים ואי נעימויות הקשורים לזה ובמובן מסוים זה שלב נוסף בהתפרקות מושג 'החברות'".

האם אנשים תומכים בפרוייקטים של חבריהם בשמחה או שפשוט לא נעים להם?
"קשה לומר בוודאות. אם להתבסס על ראיונות שהתחלתי לבצע זה שילוב של רצון ואי נעימות גם יחד. תחשבו על החתונות שהוזמנתם אליהם השנה, האם אתם הולכים אליהם בשמחה או בגלל שלא נעים לכם לומר לא?"

אז אם אני אמנית מתחילה, הסיכוי שלי להוציא דיסק תלוי בהיענות של החברים שלי לפרוייקט? האם זו הציפיה שלנו מחברינו היום?

"כן, זה נכון. אנו בכלכלה ובמדיניות תרבות כזו שאינה מאפשרת לרוב המוחלט של אמנים, גם אם מוכשרים ובעלי מוניטין להוציא את עבודתם ללא היעזרות במנגנון כמו מימון המונים, ועל כן קיימת הציפייה."

 
מה זה אומר עלינו כחברה, האם זה כיוון טוב או רע?

"אני לא מעוניין להתייחס לדברים על סקלה של טוב ורע. זה מורכב. יש בזה אספקטים נהדרים של דמוקרטיזציה של גיוס המשאבים. לכאורה כל אחד יכול היום לקבל גישה וחשיפה שאולי תביא לו משאבים רצויים אבל זה כאמור משנה ואף פוגע במערכות היחסים החברתיות שלנו. בגדול זה חלק מהמגמה הכלל העולמית שמורידה אחריות מהמדינה (במקרה זה של מימון תרבות) ומעבירה אותו לידיו של האינדיבידואל. במובן החיובי, זהו פתח לתרבות יותר מגוונת. במובן השלילי, יש פה לחץ על האזרח להוציא עוד מהכסף שאין לו לטובת מימון תרבות (כמעין מס חברים חדש)".

 
יש משהו שניתן לעשות כדי להגביל את התופעה והאם צריך בכלל..?
"לא בטוח שהייתי אומר שיש להגביל את התופעה אבל צריך לפתוח אותה לדיון ציבורי. אני לא אומר שזה הנושא הדחוף ביותר לסדר היום אבל אנו צריכים לפתח מעין 'עשה ולא תעשה' חברתי כזה בהקשר לאופן בו אנו מגייסים הון ולהפחית ככל שאנו יכולים בניצול חברינו למטרותינו האישיות."

לאילו מקומות הזויים ניתן להגיע עם מימון המונים?
"..אם שמכם רנאטה שמרקובה וגנבתם מהאקס של פריס הילטון רכוש רב, תוכלו גם לבקש מההמונים לעזור לכם להחזיר פיצויים שבית המשפט פסק לחובתכם בסך 800,000 דולר. (להגנת המין האנושי אוסיף שעד לרגע זה נתרמו לה רק 335 דולרים)."

לכתבה של ליאור זלמנסון בנושא  בכתב העת הדיגיטלי "אלכסון"