איך מדברים עם לקוח כשיש ילד על הידיים

צילום: אימג'בנק

טוב, אני צריכה להתחיל בווידוי אישי.
את אתר תעשיה הקמתי לפני 5 שנים מתוך צורך אמיתי שהיה לי, אישית, כמפיקה בתעשיה. במקביל להקמת האתר עבדתי בהפקות רבות ושונות, ימי צילום אבל בעיקר פוסט וכל מיני פרויקטים. אנשים רצו עובדים, עובדים רצו לעבוד, הפה לאוזן הזה כבר היה מיושן, וככה הקמנו את תעשיה, למצוא אלטרנטיבה לפה-לאוזן.

כשנולדה הבת הראשונה שלי, נולדה גם הגירסה הנוכחית של אתר תעשיה (זו הגירסה השלישית). האתר גדל, הזמן שלי הצטמצם לחיתולים והנקות, ובסוף חופשת הלידה ב JCS לא כל כך ששו להפחית ממשרתי רמת הדרג כמנהלת מחלקת הפקות, וכך נפלטתי לראשונה לעולם שבו אני עובדת רק בתעשיה.

או שזה מה שחשבתי.

הילדים, מסתבר, הם משרה בפני עצמה, ודורשים כמות עצומה של אנרגיות, סבלנות, ויכולת גמישות.

אחד הרגעים המכוננים בקריירה שלי היה אותו הרגע בו אני בדרך לפרזנטציה חשובה מול לקוח, והמטפלת מתקשרת.

"שמעי, היא לא מפסיקה לצרוח, אני לא יודעת מה לעשות, תבואי לקחת אותה".

וכך אני, עם מצגת עסקית, מנשא ובתוכו תינוקת בת 4 חודשים, מעבירה פרזנטציה ללקוח.

הלקוח, מיוצר לציין,  פירסם אצלנו בסוף. הוא כנראה אמר לעצמו שמי שיכול להיות כל כך חצוף, בטח לא יכול להיות יותר מדי גרוע. מאז, הניסיונות לשלב ולקמבן בין הילדים והעבודה גורמים לי להרגיש כמו סופרמן, ומאז אני גם משתדלת לקחת לעבודה (במקרה שיש לנו צורך, כמו בחופשת לידה השניה שלי) רק אמהות.

אי אפשר להגיד שזה פיקניק להעסיק אמא, כן? בין הימים שהילדים חולים לבין המקרה בו הילד של העובדת שלי זרק לה את הטלפון מקומה שניה והיא לא הייתה זמינה במשך יומיים, צריך להמשיך ולהפעיל עסק שמשרת לא מעט אנשים. אנשים רוצים לפרסם משרות, אנשים רוצים שירות, והילד שלי, או של העובדת, בדיוק רוצה לאכול. מותר לו- הוא ילד.

מצד שני, כמו במקרה של העסקת גברים שעושים מילואים, החסרונות מלווים ביתרונות גדולים. מעצם היותה אמא, העובדת בדרך כלל מסוגלת להתמודד עם ריבוי משימות, חלוקת קשב מופלאה וחריצות רבה. היא גם יודעת שיש לה פיות להאכיל (ואת זה אני אומרת מניסיון אישי יומיומי) ושחשוב לה לעבוד, כי מבחינת רוב המעסיקים אם הם היו צריכים לבחור בין אמא לבין מפלצת תלת ראשית עם זנב ושש קרניים, כנראה שהם היו מחליטים לחורר חור בכיסא בשביל הזנב של המפלצת ולא לקחת אמא למשרה.

כן, זה העולם פה, ואני מקווה שוא ישתנה. בגירסה הבאה של תעשיה אנחנו נאפשר למעסיקים לכתוב אם המשרה מתאימה לאמהות, ונברך את זה.

ועכשיו יש לי עוד מיתוס לנפץ.

אי אפשר לעבוד מהבית כשיש ילד בבית, כן? אולי מעל גיל מסויים. הילדה שלי, בגיל שנתיים וחצי, לא יכולה לראות אותי עובדת בלי לשבת לי על הברכיים, לחתום בחותמת ולצייר בטוש על כל השולחן (כולל על צ'קים, חשבוניות מקוריות ומסמכי חברה). זה גם ממש לא טוב ליחסים עם הילדים וכמובן ליחסים עם הלקוח שבאמצע השיחה שומע "אמא אמא אני צריכה קקי", כן?

זה מיתוס. היחידה שיכולה לעבוד בבית בנוכחות ילדים היא זו שפותחת בבית משפחתון. אל תנסו את זה, סמכו עלי. זה נכתב בדם.

אז אחרי כל המילים האישיות האלה, אני יכולה להתנצל שאין לי יותר מדי הרפתקאות מהפקות לכתוב לכם. עשיתי מעטות בלבד בשנה האחרונה ושום דבר ששווה לכתוב עליו הביתה מה שנקרא. אבל אני רק יכולה לכתוב לכם מהחוויות האישיות שלי ולבקש מכם- אם אתם עוד צעירים ומלאי מרץ, כתבו לנו על הרפתקאותיכם מעולם העשיה- אנחנו פה ונפרסם את זה בכיף.

נכתב בידי- גלי מאירי
הפוסט מוקדש באהבה לעוזרת הנהדרת אלה שאוגוסט עם שני ילדים ניצח אותה  :-)