איך נמנעים מרוחות רפאים ברשת? ראיון עם ורד שביט

צילום: שירי ישועה

אז דאגתם להשאיר משהו לילדים ואולי אפילו כתבתם צוואה מסודרת, השארתם טלפון של איש קשר למקרה חירום וחתמתם על כרטיס אדי - אם עניתם "כן" על אחד מאלה זה כבר מרשים, אבל לא מספיק, כי כל אלה הם רק בעולם הפיזי. האם החלטתם מה אתם רוצים שיקרה לשאריות הדיגיטליות שלכם? לא בטוח שאתם רוצים שהוריכם או בני הזוג שלכם יהיו אלה שיאלצו להתמודד עמם.

זה בדיוק מה שקרה לורד שביט. פתאום, חודש אחרי שאחיה הבכור נהרג מפגיעת מכונית, היא קיבלה ממנו מייל. ספאם. מאז מקדישה ורד את כל מרצה לחקור ולהביא לידיעת הכלל, בהרצאות ובבלוג המצוין שלה, "אבק דיגיטלי", את הנושא של מוות דיגיטלי והיעדר החקיקה בנושא.

ורד שביט תרצה בכנס "תעשייה ללא גבולות 4" ב 22.6

מהו בעצם מוות דיגיטלי?
"מוות דיגיטלי" זה השילוב, או נקודת המפגש, בין מוות וטכנולוגיה. זו סקאלה רחבה של נושאים שיש לה כל מיני היבטים. היבט אחד יכול להיות שסבא ימצא את עצמו נעול מחוץ לאייפד בו הוא וסבתא השתמשו במשותף כשעוד הייתה בחיים, כי רק היא ידעה את הApple ID  שלהם. היבט אחר יכול להיות שעל המצבה של יקירנו נשים ברקוד של QR שיוביל לאתר הנצחה המוקדש לו או לה.

נתקלתי בנושא לראשונה לאחר שהופתעתי לקבל מייל מאחי הבכור, טל שביט, כחודש אחרי שנהרג מפגיעת מכונית ב-2/3/11. אחד מהמיילים שלו נפרץ והופץ משם ספאם. השילוב של התחושה הקשה הזו, וההתמודדות שלי עם המחשבים שהשאיר אחריו, גרם לי להבין שיש כאן נושא שלא מטופל ושאין אליו מוּדעות. התחלתי לחקור ולכתוב על הנושא.

טל שביט, אחיה של ורד, נהרג מפגיעת מכונית ב 2/3/11. צילום: קולין ריצ'י (מתוך הבלוג אבק דיגיטלי)

כבר שש שנים שאני עוסקת בזה, וככל שאני עוסקת בזה יותר אני מבינה עד כמה הנושא רחב, עד כמה הוא לא מסודר ולא מוסדר, עד כמה הוא רלוונטי לכל מי שחי בחלק ה"מחובר" של כדור הארץ, בלי קשר לגיל, מין, מצב סוציו-אקונומי וכו'. אני מגלה שוב ושוב שאין תשובה אחת נכונה או אחידה מבחינת המשתמשים לגבי ה"שאריות הדיגיטליות" שיישארו אחריהם לאחר מותם, כי זה כל כך פרטי ואישי.

מהן באמת אותן "שאריות דיגיטליות" שאנחנו משאירים אחרינו?
כל המכשירים בהם אנחנו עושים שימוש יום יומי: סמארטפון, טבלט, לפ טופ, מחשב, הארד דיסק נייד, דיסק און קי. גיבוי ברשת, מיילים, פרופילים ברשתות חברתיות, תמונות, סרטים וטקסטים שיצרנו והעלינו לפלטפורמות השונות, מסמכים חשובים שסרקנו והעלינו לענן (וזרקנו את המקור שלהם), כתבי יד שכתבנו ונמצאים רק בענן ועוד ועוד.

אז למה כל כך חשוב להקדיש לכך מחשבה לפני המוות?
כשאדם מת בלי להשאיר צוואה, כל הדברים הפיזיים פתירים: יש חקיקה, יש נורמות חברתיות, יש תקדימים משפטיים. זה נושא שכבר נתקלנו בו כחברה המון פעמים. זה אולי ייקח זמן, יעלה כסף, יצריך עו"ד וכו' - אבל הכל פתיר. דירה, אוטו, שעון יד, קלסרים שבהם מתויקים מסמכים חשובים וכו' - שום דבר מזה לא יתפוגג או יתאדה פתאום ופשוט ייעלם.

כשמדובר בנכסים הדיגיטליים, הוירטואליים והמקוונים, זה ממש לא המצב. יש דברים שאין להם פתרון ויש דברים שעלולים ללכת לאיבוד לצמיתות כי לא תהיה גישה אליהם או לא ידעו איפה הם נמצאים. זה עלול לגרום לא רק לאובדן סנטימנטלי/רגשי, אלא גם לאובדן כספי/עסקי. ישנן בעיות שלא ייפתרו גם אחרי שיישכר עו"ד, כי עוד אין לנו ניסיון כחברה בהתמודדות עם הסוגיות האלו. ברוב העולם עוד אין חקיקה בנושא, התקדימים המשפטיים מועטים והנורמות החברתיות טרם נוצרו.

אם אדם מת בלי שהקדיש מחשבה למה שישאיר אחריו בעולם הפיזי, זה יכול להיות לא נעים, אבל זה לא יהיה נורא. לעומת זאת, אם אדם מת מבלי שהקדיש מחשבה להיבטים הדיגיטליים הנלווים למוות שלו או שלה, זה עלול לגרום לכאב לב וכאב ראש לא קטן לקולגות, לעסק, וכמובן למשפחה. לעיתים מדובר באובדן של ממש, מצב שנוצר כי אולי בכלל לא היינו מודעים לבעיה ולכן לא טיפלנו בה בזמן  ועכשיו כבר מאוחר מדי. חלק משרתי המייל, למשל, מוחקים את החשבון אוטומטית ובאופן בלתי הפיך אחרי שלושה חודשים בלא שימוש.

את יכולה לתת דוגמאות של הבעיות שבהם נתקלים הקרובים של הנפטר כשהם באים לטפל בשאריות הדיגיטליות שלו?
ישנן בעיות רבות, למשל, האם להיכנס למכשירים (שמוגנים בסיסמה) או לא, ואם כן, אז איך? האם הנפטר היה רוצה שניכנס? לאילו מכשירים כן ולאילו לא? אנחנו לא יודעים, כי מעולם לא דיברנו איתו על כך. רובנו לא מודעים לכך, אבל לאדם הממוצע בעולם המערבי יש עשרות חשבונות דיגיטליים.

ומה קורה אם אנחנו לא רוצים אלא צריכים להיכנס למכשיר של הנפטר, כי רק דרך החשבון שלו או שלה אפשר להגיע למסמכים סופר חשובים שנמצאים בגיבוי בענן - ונמצאים רק שם?

הרשימה עוד ארוכה. זה סבך רגשי, משפטי, טכנולוגי, אתי, פילוסופי, מודרני, שפוגש משפחות בדרך כלל אחרי שגם ככה קרה להן אסון, ורובן לא ערוכות כלל להתמודדות הזו.

אז מה ניתן לעשות?

לחשוב על זה. להבין בינך לבין עצמך מה היית רוצה שיקרה ואז לתקשר את הרצון הזה החוצה.  אין תשובה אחת נכונה או אחידה. בסקר שערכתי בארץ בנושא הסתבר שיש לנו יחס שונה לשאריות הדיגיטליות של ההורים שלנו מזה שיש לנו לשאריות הדיגיטליות של בני הזוג שלנו או לאלה של ילדינו.

יש כבר כמה פתרונות in-house אבל רוב הפתרונות מצריכים גורם שלישי ו/או פיתרון מקוון, אבל נשאיר משהו גם להרצאה, לא?

ורד שביט תרצה בכנס "תעשייה ללא גבולות 4" ב 22.6