במלאת שנה למותו משאלתו של מיכה שגריר מתגשמת

צילום: מיכה שגריר ז"ל צילום: עליזה אורבך; עיבוד: אסף ביטנר

כשמיכה שגריר ז"ל, אחד מהיוצרים והמפיקים המרכזיים בתעשיית הקולנוע הישראלית, חלה בסרטן, הוא הבין שזמנו אוזל וביקש מעמיתתו וחברתו הטובה, רות דיסקין, לוודא שיצירותיו הרבות לאורך השנים לא יאבדו לנצח. דיסקין הרימה את הכפפה, שהפכה לפרוייקט הנצחה ושימור ענק ונותרה עם געגועים עזים לאיש ולפועלו.

שגריר החל את דרכו כעיתונאי בגלי צהל ובקול ישראל, היה ממקימי הטלוויזיה הישראלית, בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלויזיה ושימש גם כיו"ר קרן הקולנוע הישראלי. בין עבודותיו כבמאי  תוכלו למצוא את "הסיירים", "המלחמה אחרי המלחמה" ועוד, וכמפיק הפיק סרטים וסדרות רבות, ביניהם "אוונטי פופולו", "בת ים ניו יורק", "המנגליסטים" וסיפור גדול".
ביום חמישי הקרוב, 25.2.2016, יושק המיזם הגדול שנקרא "50 שנות יצירה", אתר בעברית ובאנגלית ובו כל יצירותיו של מיכה שגריר ז"ל. לכבוד ההשקה ובמלאת שנה למותו של שגריר שוחחנו עם רות דיסקין, אשת קולנוע וחברה טובה של שגריר,  מנהלת ואוצרת אוסף מיכה שגריר. 

איך התחיל מיזם ההנצחה והשימור של יצירותיו של מיכה שגריר?
"את מיכה שגריר היה לי העונג וגם הזכות הגדולה להכיר עוד ב-1989, כשהייתי בצוות ההקמה של ביה"ס סם שפיגל ומיכה שימש אז יו"ר הנהלה פעיל ביותר. מאז, למעשה, שמרנו על קשר הדוק, ומשהקמתי את חברת ההפצה שלי – רות דיסקין סרטים בע"מ, היה זה אך טבעי שאהפוך גם למפיצה הבינלאומית של סרטיו התיעודיים של מיכה. מאז שהקמתי את החברה נהגנו להיפגש, מיכה ואני, לפחות פעם בחודש, אם לא יותר, באחד מבתי הקפה השכונתיים של שכונת בקעה ירושלים גם על מנת לדון בסרטיו, באסטרטגיות שיווק והפצה, אבל גם כדי לדבר על החיים. ביום אחד בחודש מרץ, 2014, מיכה התקשר אליי ואמר שנפגשים מחר בביתו ולא באחד משני בתי הקפה הרגילים שלנו. שאלתי למה? אמר – "תבואי, נדבר". וכך היה. למחרת התייצבתי אצלו בבית ואו-אז הוא סיפר לי שהוא חולה בסרטן ושהמחלה די מפושטת, ושהוא מאוד אשמח אם אקח על עצמי להפוך את כל 50 שנות היצירה הקולנועית, הטלוויזיונית והעיתונאית שלו לאוסף לאומי – נגיש לציבור הרחב. נעניתי מיד לאתגר ואמרתי למיכה: "כן!". אח"כ התחלתי לפרוט את המיזם הענק הזה לפרטי פרטים. הבנתי שצריך לכך לא מעט תקציב, בעיקר לצורך פעולות המרה ודיגיטציה, אך לא רק. יותר מכך, מרבית המידע על הסרטים ועל ההפקות היה בעיקר בראשו של מיכה, ולא כתוב באופן מסודר, והיה צורך לעבוד נגד שעון הזמן שהלך ואזל, ולראיין את מיכה לפני שיהיה מאוחר מדי. בין החודשים מרץ, 2014 ועד מותו של מיכה בפברואר 2015, צברתי מאות שעות מיכה, אבל לא עשיתי זאת לבד. עזרו לי וסייע לי צוות של אנשים נהדרים, מגויסים ומחויבים לפרויקט לא פחות ממני, והם: אמי – אדית שקד – ספרנית וארכיבאית במקצועה ועכשיו בפנסיה, שישבה שעות עם מיכה ודלתה מידע ממוחו הקודח, תוך שהיא מנסה לייצר סדר ואיזשהו הגיון בבלגן; קרה ספוזניק ומעיין פלש ממשרדי שצפו באין ספור חומרים והכינו אותם להעלאה על האתר מבחינת תוכן ומידע וזאת בקפדנות, באכפתיות ובאהבה רבה; אסף ביטנר  - אנימטור ומעצב האתר, שהפך כל הגיג שלנו לרעיון ויזואלי נהיר ובהיר; רמי ויינשטוק – מתכנת האתר שהמציא "יש מאין". בהמשך הצטרפו לצוות האוסף גם העורך גלעד ענבר והבמאי, המפיק ועורך התוכן בנימין פרידנברג – שני אנשי קולנוע מוכשרים ומקצועיים ביותר." 

מה את חושבת שהתרומה החשובה ביותר של הפרוייקט הזה?
"למיטב ידיעתי זהו מיזם ראשון וסוגו בישראל, בוודאי לאיש קולנוע, טלוויזיה ותקשורת רב-פעלים בסדרי הגודל של מיכה שגריר. האתר החדש יושק בערב שאנחנו מפיקים לזכרו של מיכה, במלאת שנה למותו, ביום חמישי הקרוב ה-25.2.2016 בסינמטק ירושלים. כתובתו של האתר תהיה: www.shagrircollection.com

האתר יכלול מאות סרטים וכתבות שמיכה ביים או הפיק החל מ-1965, עת שימש כעוזר-במאי בסרטו של נתן אקסלרוד, שתיעד את מעבר הכנסת מבית פרומין שבירושלים למשכנה החדש והנוכחי. האתר גם יכלול עשרות כתבות שמיכה כתב כעיתונאי ב"על המשמר", ב"הארץ" ובעיתונים נוספים, מאות תמונות של מיכה מאז ינקותו, דרך עלייתו ארצה לקיבוץ הראל, דרך שנותיו בת"א, וכמובן בירושלים, החל מ-1960 ועד מותו. האתר גם יכלול עשרות ראיונות טלוויזיוניים שנעשו עם מיכה ועל מיכה במהלך השנים, וכן אינספור תמונות של מיכה על סטים של קולנוע, וביניהם על אתר הצילומים של סרטו העלילתי הראשון "הסיירים" מ-1966, או על סט במדבר נמיביה עת ביים את הסדרה "אוסטרים ללא גבולות", או על סט של סרטו התיעודי "עד ראייה – 60 שנה", עת התחקה אחרי תצלומים אייקוניים של הצלם, זוכה פרס ישראל לצילום, דוד רובינגר, ועוד.
חשוב לי להדגיש שהמיזם אינו רק מסתכם באתר האוסף, אלא שמשראיתי אותו בעיני רוחי הצבתי לעצמי ארבע מטרות, והן: שימור והנצחת מורשתו של מיכה שגריר (למשל, כשעה וחצי לפני הערב הקרוב, נקרין לציבור הרחב את סרטו האישי של מיכה "בישופשטראסה", ובפתח ההקרנה יישאו דברים שגריר אוסטריה בישראל, מר מרטין וייס, וד"ר מירי טלמון – חוקרת תרבות וקולנוע ישראליים מאוניברסיטת תל-אביב); מהפיכה בשימור והנגשת היסטוריה של הקולנוע הישראלי; יצירת מקור מידע קל לחיפוש ונגיש לחוקרי קולנוע ולתלמידי קולנוע, ומטרה רביעית: הנגשת האוסף לציבור הרחב בעברית ובאנגלית בארץ ובחו"ל."

אני מנסה לדמיין מה חלף בראשו של מיכה שגריר ז"ל, שתרומתו לקולנוע הישראלי הייתה כל כך משמעותית והוא חשש שחומרים יאבדו לנצח. אני תוהה האם יוצרים בולטים בקולנוע הישראלי צריכים לפעול בעצמם לשימור יצירותיהם, שהם נכס תרבותי של כולנו?
"מיכה בהחלט חשש שהחומרים יאבדו לנצח, או לכל היותר ישכבו להם בארכיון סינמטק ירושלים או בארכיונים נוספים כאבן שאין לה הופכין, ולמעשה יישכחו מהעין ומהלב. אני חושבת שיוצרים בולטים בקולנוע הישראלי אינם יכולים לפעול בעצמם לשימור יצירותיהם, אלא שזהו בהחלט עניין שהמדינה צריכה לתת עליו את הדעת, ולהקצות לכך את המשאבים הראויים. במקרה של מיכה, חברותנו וקשרינו המקצועיים ארוכי-השנים גרמו לי להרים את הפרויקט הזה, לגייס לו מאות אלפי שקלים מעשרות גופים ציבוריים ופרטיים כאחד ולהביאו, אני מקווה, להשקה מכובדת ביום חמישי הקרוב. העבודה על האתר עדיין בעיצומה והיא תימשך עוד חודשים רבים ואולי אף שנים רבות. תהליך ההמרות והדיגיטציה הוא ארוך ומורכב, תהליך איתור והשגת הפורמטים המקוריים הינו ארוך ומורכב, וגם ככל שאנחנו מעמיקים אנחנו מגלים עוד ועוד דברים שמיכה היה מעורב בהם במהלך 50 שנות יצירה. מסייעים לנו מאוד אנשי סינמטק ירושלים/ארכיון סרטים ישראלי: מאיר רוסו, מנהל הארכיון, הילה אברהם, מומחית לשימור ולארכיבאות, וכמובן נועה רגב – מנכל"ית הסינמטק. האוסף הפיזי מאוחסן בסינמטק ירושלים, ויאוחסן שם לדורי-דורות. האוסף האינטרנטי יהיה נגיש על אתר האוסף כאמור. המיזם לא היה יוצא אל הפועל, ללא תמיכתם הנדיבה של מפעל הפיס, חברת סומאיוקו, המיזם לקולנוע ולטלוויזיה ברשות לפיתוח ירושלים, קרן שרובר, קרן הקולנוע הישראלי, קרן רבינוביץ לאמנויות, קרן גשר לקולנוע רב-תרבות, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה, מועצת הקולנוע, משרד התרבות והספורט, סרטי יונייטד קינג, שירות הסרטים הישראלי, ביה"ס סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי, וכן קרן אוסטריה עילית לתרבות ושגרירות אוסטריה בישראל. המיזם גם לא היה יוצא לפועל ללא תמיכתם הנדיבה של עשרות תורמים פרטיים, מהארץ ומחו"ל - חברים של מיכה ואנשים שהכירו והוקירו את פועלו. המיזם בוודאי לא היה יוצא אל הפועל ללא עזרתם של בניו של מיכה, אורון וחגי שגריר, שאפשרו לי ולצוות האוסף גישה בלתי-מוגבלת לכל מגירה, ארון וארגז בביתו של מיכה, לצורך איסוף החומרים הארכיוניים, הכתובים והמצולמים כאחד.

בתשובה לשאלתך לגבי פעולות שימור של קולנוע ישראלי, לאחרונה הושק מיזם מרגש וחשוב מאין כמותו שנקרא "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי" בניהולם ובהפקתם של מרט פרחומובסקי ואביטל ברקמן, ובתמיכת מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, קרן הקולנוע הישראלי, סינמטק תל-אביב וסינמטק ירושלים – ארכיון ישראלי לסרטים. מיזם זה מאגד עשרות שיחות מצולמות מפורטות ומעמיקות עם עשרות אישים מרכזיים בתולדותיו של הקולנוע הישראלי. בין השאר, ראיינו מפיקי המיזם גם את מיכה שגריר, ראיון ארוך ומעמיק בן 4 שעות, שחלקים ממנו יועלו על אתר מיזם אוסף מיכה שגריר ומספר דקות ממנו יוקרנו בערב הקרוב לזכרו. אבל, למיטב ידיעתי פרויקט מסוג מיזם אוסף מיכה שגריר, שמוקדש ליוצר אחד, בהיקפים כאלה, בעברית ובאנגלית, הוא, כאמור, ראשון וייחודי מסוגו בישראל."

למה את מתגעגעת מקצועית במיכה?
"אני מתגעגעת ליכולתו לספר סיפור, ליכולתו הנדירה להמר על יוצרים צעירים שאף אחד לא יודע מי הם ואיך אפילו איך מאייתם את שמותיהם ומיכה היה הראשון בתעשייה שנתן להם את הצ'אנס הראשון על הסט. בין היוצרים האלה, ניתן למצוא, את פרופ' ג'אד נאמן, את אורי ברבש, את רוני ניניו, את דוד אופק ויוסי מדמוני, את עמרי לוי, את זוהר סלע, את מני אליאס, את טל ברדה, את רוני אבולעפיה, את רונית ויס-ברקוביץ, ועוד רבים וטובים. ג'אד נאמן כינה את מיכה "גלאי קולנוענים – DIRECTORS DETECTOR", ואני חושבת שאין הגדרה קולעת מזו. אני גם מתגעגעת לאיש קולנוע שהחליט לשמר את זיכרון רעייתו המנוחה, עליזה שגריר, על ידי הקמת קרן לזכרה, ביחד עם בניו, שמטרתה תמיכה ועידוד יוצרים צעירים בראשית דרכם. מיכה הקים את הקרן בשנת 1980 והיא פועלת מזה למעלה מ-35 שנה."

וכמובן, באופן אישי, למה את הכי מתגעגעת באיש עצמו?
"אני מתגעגעת לרוחו הצעירה ולסקרנות האינסופית שליוותה אותו עד מותו בגיל 77. אני מתגעגעת לאהבת האדם שהייתה בו ולחוש ההומור הייחודי לו, גם ברגעים הקשים ביותר, ואפילו בהוספיס. מיכה היה אדם ללא משוא-פנים וחף מגזענות ומהתנשאות כלפי כל אדם באשר הוא אדם. אני מתגעגעת ליכולת שלו להעצים את האנשים שעבדו עמו. אני מתגעגעת לנועם הליכותיו ולנועם דרכו. אני מתגעגעת אליו מאוד."
 
האתר להנצחת פועלו של מיכה שגריר ז"ל