השנה של המציאות המדומה מתחילה הערב

צילום: ניר מירצקי

הערב תצא לשוק הקסדה החדשה של אוקולוס. ניצלנו את האירוע, שרבים בעולם מחכים לו בקוצר רוח, כדי לשוחח עם יוסי פרמינגר, יועץ למציאות מדומה.

מי אתה יוסי פרמינגר?
"אני קודם כל אוונגליסט טכנולוגי. אני לא יכול להמנע מלצעוק מהגג מה הדבר הגדול הבא, לרוב הרבה הרבה יותר מדי מוקדם.

לתחום המציאות המדומה נכנסתי באוגוסט 2005, שנתיים לפני יציאת האייפון הראשון. התאריך רשום לי על נייר איפשהו, לצד שרטוט בלתי מובן של המצאה שנזנחה.

בשלוש השנים האחרונות אני מדגים טכנולוגיות VR וצעצועים אחרים, כמו גוגל גלאס. אני יכול להתגאות בעובדה שבערך 11,000 איש בישראל התנסו במציאות מדומה בעזרתי באירועים שונים, מפסטיבל אוטופיה למד"ב, דרך תערוכת צילומי החלל ועד להאקתונים של בני נוער. בכובע הרציני יותר אני יועץ לטכנולוגיה ותכנים במציאות מדומה."

האם שנת 2016 תהיה, סוף סוף, השנה של המציאות המדומה (VR)?
"חד משמעית כן. בעצם אפשר לטעון ששנת 2013 או שנת 2014 היו שנת ה-VR האמיתית... ב-2012 יצא המודל הראשון של אוקולוס (DK1) למפתחים במחיר מצחיק ובכמות מרשימה - בסביבות 75,000 יחידות.
שנה אחרי זה יצא מודל DK2 , שקרוב למאפיינים של המוצר ששיווקו מתחיל היום, עדיין במחיר מצחיק ובכמות של יותר ממאה אלף יחידות.

כשנכנסתי למציאות מדומה, לפני עשור, מספרים כאלה היו נחשבים להצלחה מסחרית מטורפת, כשבעצם מדובר רק בגרסה למפתחים עם הרבה בעיות, אבל פריצת דרך אדירה מכל בחינה. למעשה, זו הייתה  הצלחה מסוכנת מבחינת אוקולוס, שעשו מאמצים לשכנע את הקהל הרחב לא לקנות, אלא להשאיר את המלאי המוגבל למי שבאמת מייצר תוכן. הערב נדע כמה אנשים ירכשו את הגרסה המסחרית, והמספר, להערכתי,  יהיה במיליונים רבים. מאוחר יותר השנה נראה את הקסדה של חברת Sony לקונסולה שלהם, כנראה באיזור מיליון יחידות השנה ועוד בהמשך. גם HTC בעניין, אבל קצת מפרפרים ולא בטוח שיוציאו משהו לפני שיתרסקו.
סמסונג ימשיכו לשווק את Gear VR יחד עם אוקולוס ויצרני טלפונים אחרים יעשו מאמצים לוודא שמכשירי הדגל יאפשרו שימוש במציאות המדומה בגרסה הזולה אבל הלא רעה שלה.

בסופו של דבר, למרות ההייפ שהיה בשנתיים החולפות, רוב האנשים בעולם עדיין לא שמעו על מה שקורה ובוודאי לא ניסו. בסוף השנה התמונה תהיה הפוכה."

באילו מגמות יהיה ה VR נוכח במיוחד?
"זו שאלה קשה מאוד. קודם כל יש להפריד בין תוכן לפלטפורמה.  השנה מתחילה עם הפלטפורמה של מחשב אישי ותוכן של משחקים, אבל יתכן שנסיים עם דגש על מובייל עם תוכן אחר. בסופו של דבר מי שקובע הוא הצרכן, וייתכן שיש ים של צרכנים שיעוטו על המציאות המדומה כדי לעשות משהו שכרגע נראה שולי, כמו למשל מדיטציה (ראיתי אנשים מתעלפים, אני לא עפתי על זה).

מסלול התוכן הראשון הוא משחקים נטו
זו הייתה המוטיבציה למהפכה הנוכחית, וזו המסגרת של הקסדה שיוצאת היום. גם אנשים שהם לא "גיימרים" מתלהבים מהישירות של החוויה. נהיגה במכונית מרוץ זה משהו שלא צריך להיות מעריץ של נינטנדו כדי להנות ממנו ולהתמכר אליו.

מסלול נוסף הוא צריכת תוכן של המדיה הישנה
זה נשמע מגוחך לשים קסדה כדי לשבת בחדר מדומה עם מסך מדומה ולראות את האמפרי בוגארט בשחור לבן, אבל הקולנוע הוירטואלי זה משהו שצריך, כמו כל דבר אחר בVR , להתנסות בו כדי להבין את משמעותו.
הראיה החזקה ביותר לפוטנציאל היא העובדה שנטפליקס הוציאו אפליקציה למכשיר Gear VR של סמסונג/אוקולוס ומי שתכנת חלקים קריטיים בה הוא לא פחות ולא יותר מאשר ג'ון קארמאק, ה  CTO של אוקולוס והאיש שכתב את המשחקים Doom וQuake .
צילום וידאו 360 נעשה כמעט נגיש וצילום וידאו 360 שהוא גם תלת ממדי (תמונה נפרדת לכל עין) לא מפגר אחריו.
לתכנים מסוימים זה נפלא. הצגות תאטרון, הופעות רחוב, הופעות מוזיקה חיה, משחקי ספורט, לכל אלה נגיע עוד רגע ישר לשורה הראשונה, אפילו בשידור חי. יותר מזה, אפשר לשבת לא רק בשורה הראשונה אלא ממש על הבמה ולא צריך לשמור על שקט.

המסלול האחרון הוא תוכן אינטראקטיבי שאינו משחקי, ואולי אפילו פרודוקטיבי
הזכרתי מדיטציה. תכנים חינוכיים, לא בהכרח לילדים ולא בהכרח בבית. הראשון שיעשה קורס הכנה ללידה במציאות מדומה אולי כבר עובד על זה.

תכנים כמו-דוקומנטריים:
"The Enemy",  פרויקט חוויתי דוקומנטרי של הצלם קארים בן חליפה, שהתארח בפסטיבל פרינטסקרין 2015 , שמראיין אנשים בצדדים שונים של קונפליקטים ומציב אותם בחלל מדומה אחד מול השני, עבור הצופה הפעיל למחצה.

DMZ זו חוויה דמוית משחק שמאפשרת גישה לאיזור המפורז בין דרום לצפון קוריאה דרך סיפורו של חייל ששירת שם, בצורה שהיא לא דוקומנטרית אבל גם לא דרמה. משהו כמו "וואלס עם באשיר".

תוכן אינטראקטיבי שונה לגמרי הוא זה שמאפשר יצירה, ולא רק יצירת תוכן למציאות מדומה. פיסול וציור בסביב מדומה, יצירת חפצים להדפסה בתלת ממד ועוד.

מעל כל המגמות האלה מרחף משהו עצום:
Social VR
כל הדברים שתיארתי (חוץ מאולי המדיטציה) מקבלים ערך מוסף מהעובדה שהם יהיו מרובי משתתפים, והמשתתפים ירגישו נוכחות חזקה אחד של השני בזמן אמיתי.
את הפרק הראשון של העונה הקרובה של משחקי הכס אולי אראה יחד עם חברים שנמצאים פיזית בצד השני של כדור הארץ, אבל ישבו מימיני ומשמאלי בסלון המדומה שלנו, ואחר כך לא נתנתק, נשאר בסלון ונדבר על זה.

מילת המפתח Social היא הסיבה שפייסבוק רכשו את אוקולוס ביותר משני מיליארד דולר ובתנאים מדהימים (עבור אוקולוס). הם לא יתחרטו על כך."

איך תשפיע "מהפיכת ה VR " על חיינו (ולא רק על חיי גיימרים ואנשי טכנולוגיה)?
"קודם כל, האבחנה בין גיימרים ללא גיימרים כבר לא ברורה ובמציאות מדומה תטושטש עוד יותר.
כולנו גם אנשי טכנולוגיה. לכולנו יש מחשב בכיס ויודעים איך להשתמש בו, והוא כבר חלק מאיתנו.

התשובה המורכבת יותר ואולי קצת מאכזבת היא שמהפכות התחום המדיה קורות מהר אבל משפיעות לאט.
האייפון יצא בשנת 2007 אבל Vine נולד רק לפני שלוש שנים, ורק עכשיו אנחנו רואים בפייסבוק "פתאום" מבול של גיפים מונפשים. זה קל לקנות צעצוע חדש, יותר קשה לבנות שפות חדשות ולהטמיע אותן בקרב הצופים כך שיהיה אפשר לדבר אליהם בשפה החדשה.
בשנת 1987 שודרה סדרה בשם "Wiseguy", "סוכן סמוי", שהייתה כנראה הראשונה שהציגה עלילה מתמשכת על פני עונה שלמה, כאשר זה היה נגד כל כללי המדיום המקודשים.
בשנתיים האחרונות התחלנו לראות סדרות שיוצאות ישר לצפיה במכה אחת, סופ"ש שירד לטימיון בעבור עשרה דולר ב itunes . מבחינה טכנית סוכן סמוי הייתה יכולה לצאת ביום אחד כמארז VHS בדיוק כמו בית הקלפים היום.
השינוי הוא חינוך הקהל ועוד יותר מזה, חינוך התעשייה."

מה המשמעות של הקסדה החדשה של אוקולוס שיוצאת לשוק הערב מבחינת המהפיכה?
"מה שקורה היום (בעצם עוד חודשיים-שלושה כשהקסדות ישלחו אלינו) זה קודם כל איכות ושנית כמות.
כמה מיליוני קסדות שישמשו כמה עשרות, אולי אפילו מאות מיליוני משתמשים/צופים ויתנו לרובם את הניסיון הראשון במציאות מדומה, וזה יהיה ממש טוב. מדהים. יותר ממדהים.
ראיתי את זה, עשיתי את זה עבור בערך 11,000 איש. ההשפעה על אנשים היא מדהימה.
ה"הייפ" עוד לא התחיל בכלל... מה שקיבלנו עד כה זה רק טיזר לטירוף שמצפה לנו כשעמדות הדגמה לאוקולוס יעמדו בחנויות אלקטרוניקה בכל העולם."

מה אתה צופה שיקרה בתחום בחמש שנים האחרונות והאם סוף סוף ההמונים ישתכנעו שזו לא מגמה חולפת או נישה טכנולוגית?

"מה יקרה?
התשובה היא שיקרה המון. חמש שנים הם זמן ארוך בטכנולוגיה, במיוחד בטלפונים שיהיו קריטיים בהנגשה להמונים. חמש שנים הן הכפלה של כמעט שש בכוח החישוב.
גוגל כבר עובדים על שיפורים למערכת ההפעלה אנדרואיד כדי ששימוש בטלפון בתור ליבה של קסדה זולה יהיה חלק ונוח.
אפל יושבים בשקט אבל אפשר לשער שהם עובדים קשה ומחכים לרגע הנכון.

כאשר מדובר בקסדות לבית, בחמש שנים נראה שני דורות ועוד קצת מבחינה טכנית, וירידה משמעותית בעלות הכניסה המינימלית. את ההשפעה של זה על השוק קשה מאוד להעריך, במיוחד רגע לפני יריית הפתיחה.

לגבי שכנוע ההמונים, אני מאמין שלא את ההמונים צריך לשכנע אלא את הבלוגרים. זה כיף לרדת על טכנולוגיה חדשה כשיש לך קהל, בלי לבדוק לעומק או בכלל לנסות.
ההמונים לא מתעניינים באמת בשאלה האם זה משהו חולף. מעניין אותם מה יש היום,  כמה זה טוב היום וכמה זה עולה היום. אם זה קיים, זה טוב והמחיר מתאים, קונים ונהנים.

לגבי השאלה האם זו "נישה" זו שאלה שמטרידה אותי כבר שנה וקצת. ליתר דיוק מטרידים אותי אנשים עם השאלה הזו, ואני מטריד אותם חזרה בשאלה "מה זו נישה?".
לשיטתי "נישה" זה מושג מאוד עמום שמשמש אנשים כדי להגדיר משהו שהם בתוכו כאקסקלוסיבי או משהו שהם מחוצה לו כלא רלוונטי.

אם יש משהו שמגדיר מוצר או שירות כ"נישה" באופן אובייקטיבי אלה חסמי הכניסה.
בשנות השמונים ותחילת שנות התשעים מחשבים אישיים היו נישה, לא בגלל הכמות ולא בגלל המחיר, אלא בגלל חסם כניסה של יכולות טכניות ויכולת למידה. המחשב דרש את הגמישות המנטלית לעבוד איתו, יכולת ללמוד את הטכניקה והרבה זמן וסבלנות.

האייפון הראשון היה יקר בטירוף והמלאי היה מוגבל מאוד.
אבל זה לא היה מוצר נישה כי כל מי שרצה להשתמש בו, היה יכול להשתמש בו.

המציאות המדומה נמצאת היום במצב הזה.
יקר? נגיד שכן.
יוקרתי ועם הילה אקסקלוסיבית? בהחלט.

קשה להפעיל? ממש לא. קונים, מחברים, מתמכרים.
בדוק."

יוסי פרמינגר מפעיל קבוצת פייסבוק לחובבי ומפתחי מציאות מדומה בישראל