קונטרול פליק- מדור ביקורת המדיה של יוסי חטב, #3

צילום: יוסי חטב

כל כתב מתחיל יודע, שלעולם אין לחשוף מקור והמקור הוא ידידו הטוב של העיתונאי. אלא מאי, החוק השני בעשרת הדיברות של העיתונות, זה שכתבים הכי נזהרים ממנו בבחינת ייהרג ובל יעבור, הוא יחסי הקח-תן מול יח"צנים ודוברים.

ה"קח-תן" הזה הפך כבר מזמן, אם להתנסח בעדינות, ליחסי BDSM בין המעורבים בדבר – העיתונאי והיח"צן. כניעה, שליטה, סאדיזם ומזוכיזם בשפה חופשית. גם אם שני הצדדים לא יודו בכך בפומבי, בינם לבין עצמם הם יודעים שהתהפכו היוצרות, והיח"צן שולט בעיתונאי במקרים רבים וחשובים. נכון, זה לא ממש חדש ויח"צנים ולוביסטים היו פה מקדמת דנא, אבל התחושה היא שהבושה נעלמה ואנשי יחסי ציבור (סליחה, יועצי תקשורת) מרשים לעצמם לדרוש מכתבים סגנונות ניסוח, תוכן ומתנים הדלפת סיפורים, הזמנות לאירועים ומתנות בתנאים שונים ומחוצפים.

אז הגיע הזמן לשים את הדברים על השולחן. עיתונאים לא סובלים יח"צנים. לראשונים אין ברירה, אז הם משחקים את המשחק הצבוע של הצד השני, מחייכים ומקווים שייצא מזה סיפור שגם העורך יהיה מרוצה ממנו. מבחינתם, אנשי יח"צ הם הגולם שקם על יוצרו, מכשול בדרך אל האייטם, והאחרונים יודעים זאת היטב וחלקם מנצלים זאת.

הבעיה מתחילה כשכתבים מפחדים לצאת נגד הקולגות בעלי האינטרס וחלקלקי הלשון. בחודשים האחרונים, עם זאת, אפשר לראות שהאיפוק הזה הולך ונסדק, בעיקר בפייסבוק ובשיחות פרטיות. תסכול, תדהמה וכעס נמהלים בשניים-שלושה משפטים, והדוגמאות האקראיות הבאות שנכתבו רק היום ברשת החברתית הזאת, מדברות בעד עצמן:

"קיבלתי עכשיו בפעם הרביעית מייל עם הזמנה לאירוע השקה. נראה לי שמספיק לשלוח פעם אחת ואם אתם ממש רוצים שיגיעו אולי גם להרים טלפון. אין צורך להפציץ את המייל וגם כדאי באותה הזדמנות לבדוק מה הכתב מסקר ואם האירוע רלוונטי לו. זהו, פרקתי".

כתבת אחרת היגגה לעיני כל: "שאלה לדיון -  השבוע חוויתי שתי חוויות נפרדות. הראשונה, יחצנית שלא מפסיקה לרדוף אחרי במייל, בסמס ובטלפון, על גבול ההטרדה, בעניין איזה מוצר חדש שנכנס לשוק ושהחלטתי לא ללכת לאירוע ההשקה הפומפוזי שלו. השנייה, יחצנית שביטלה את הגעתי להכרת חנות מסוימת כי לא רציתי להישבע שאכתוב עליה במיידי. אותי כל זה קצת מבלבל..."

בקיץ האחרון כינס ארגון העיתונאים מפגש בין כתבים ליועצי תקשורת בבית ההסתדרות, לדיון בדיוק ברגישויות הכרוכות בקו התפר הלא-קיים כבר בין שני התחומים. לאירוע הגיע רוב מוחלט של דוברים ויח"צנים, ומיעוט כתבים. חבל, כי הדברים שנאמרו שם למיקרופון ולציטוט חשפו את פערי התפישה.

גלית חמי, עורכת כלכליסט, הנהיגה "יום ללא יח"צנים" בעיתונה, למורת רוחם של כמה קולגות שעובדים עם העיתון. אבל ראו זה פלא – בסוף זה תפס. והעיתון ממשיך לצאת, אמנם בלי מדור רכילות עסקית, אבל מי צריך את זה.

מנגד, נימק מוטי מורל, יועץ התקשורת הבכיר ואיש סודם של אנשי עסקים וחברה בכירים, את הערמת הקשיים על הכתבים בנגישות ללקוחותיו בזו הלשון: "הם מפחדים מכם. מתים מפחד". וטוב שכך. הרי זו העבודה שלנו, לחשוף את מה שרע ולא ללטף את האגו של הלקוחות שלכם. ובינינו, יח"צנים ויח"צניות רבים אמרו לי בשיחות סגורות כי הם מעריכים הרבה יותר כתב שלא מבצע 'קופי פייסט' לקומוניקטים שלהם.

אז למען השם, תתחילו לעזור, או לפחות תפסיקו להפריע.


לכתבה ראשונה במדור קונטרול פליק- מעריב הי"ד

לכתבה השניה במדור קונטרול פליק- פמיניזם מלחמתי תקשורתי