הטרילוגיה של אלקבץ

צילום: מתוך אתר פסטיבל הקולנוע

"או שאתה מת על רונית אלקבץ או שאינך יכול לשאת אותה.
אם אתה ממעריציה- היא לא תאכזב אותך לעולם.
היא מהפנטת, מלהיבה, מסתורית, מגרה ומתגרה... אם אינך נמנה על מצדדיה, היא בלתי נסבלת,
פרועה, מגזימה, מתלהמת, נתונה למצבי רוח ומוטב לשמור ממנה מרחק..."

כך כתב דן פיינרו על רונית אלקבץ כבר לפני עשור.
                                                                                                                     

רונית אלקבץ גורמת גם לי להחסיר פעימה כל פעם מחדש.
הכמיהה להתרגשות ,לאסקפיזם הקולנועי, למסך,  גרמה לי (ולעוד רבים), דווקא בימים פרועים אלה, לנסוע לפסטיבל ירושלים ולראות את הסרט "גט".

"גט" הוא הסרט השלישי בטרילוגיית הסרטים בבימויים של האחים רונית ושלומי אלקבץ, קו פרודוקציה ישראלית – צרפתית .שלושת הסרטים בעלי קו עלילתי מחבר המתחיל ב"ולקחת לך אישה" (2004), ממשיך ב"שבעה" (2008) ומסתיים ב- "גט"- משפטה של ויויאן אמסלם (2014).

"ולקחת לך אישה" מתרחש בחיפה של 1979. הסרט עוסק במשפחת מהגרים יהודים דתיים שעלו לישראל ממרוקו. "ולקחת לך אישה" זהו ביטוי שמקורו בתנ"ך ופירושו, הביא אל ביתו אשה למטרת מגורים משותפים. כבר מהשם ניתן להבחין בסיטואציה כאקט אלים. המילה "ולקחת" היא מילת פניה המופנית אל הגבר אשר לוקח את האישה לעצמו. ביטוי זה מבסס את עליונות הגבר ואת נחיתות האשה. הוא לוקח, היא נלקחת, והשימוש בפועל "לקח", יוצר החפצה של האשה, היא רכושו, היא קניינו.

הסרט פותח בקלוז אפ עוצמתי של ויויאן העצובה, אותה מגלמת רונית אלקבץ, על רקע קולות גבריים של אחיה, שמשכנעים אותה להישאר עם בעלה. ניתן להבחין במבטה העצוב והכנוע של אישה שעברה התעללות, ועומדת חסרת אונים אל מול העולם הגברי. כבר בפתיחת הטרילוגיה בא לידי ביטוי באופן מדויק, הסיפור המרכזי של אישה העומדת לבדה בעולם פטריארכאלי גברי אשר מכתיב את הטון ומכפיף אותה לרצונותיו, בהתאם לנוחיותו והשקפת עולמו. בד בבד, ויויאן יושבת עם סיגריה ביד, לק בציפורניים ופניה הן הפנים המהפנטות של רונית אלקבץ שמביאות עמן גם את החוזק הנשי וההעצמה הפוטנציאלית.

אחיה משכנעים אותה להישאר עם בעלה כי הרי הוא  איש טוב. אחד האחים אומר לה: "מה את רוצה ממנו? הוא לא מרביץ לך, לא שותה, לא משחק קלפים, לא יוצא עם בחורות, עוזר לך בבית, הולך לעבודה, מביא לך משכורת, הוא אוהב אותך" או "אפשר לחשוב מה עשה לך, מה הוא עשה לך המסכן? ואת חושבת שברבנות יתנו לך גט כל כך מהר?", "בלי גט תיחשבי אישה עגונה, ואישה עגונה היא כמו אישה עקרה" ,"מספיק עם השגעונות"

לאחר התכנסות זו, אחרי הלחץ הגברי המופעל עליה, ויויאן מחליטה להשאר בביתה עם בעלה. הסרט חושף את מערכת היחסים המורכבת בין השניים, המתיחות, הקושי בניהול חייהם המשותפים, חוסר התקשורת בניהם, התנגשות רצונותיהם, אהבתו אליה שמתבטאת בקרירות מול סלידתה ממנו וחובתה להישאר. מערכת היחסים ביניהם מלווה בהתפרצויותיה ושתיקותיו לנוכח חילוקי הדעות ביניהם, כשלדת מרכיב מרכזי בהם.

אליהו איש דתי שלא רוצה לחלל את הקודש שהתחנך עליו במרוקו טרם עליתם לארץ. הוא מדבר צרפתית כדי לא לחלל את שפת הקודש, השפה העברית, נמנע מלהוציא רישיון נהיגה כי תורה ובית הכנסת הם העיקר. לעומת זאת הילדים הולכים לבית הספר, נחשפים לישראליות החילונית, לשפה העברית המדוברת ולטיולים בארץ בשבת. ויויאן נקרעת בינו לביניהם ונותרת בודדה בתוך מערכת היחסים.

הסרט השני בטרילוגיה הוא הסרט "שבעה" שיצא לאקרנים ב- 2008. שבעה הוא מנהג יהודי המקבץ את בני המשפחה האבלים בביתו של המת במשך שבוע ימים, וחבריהם ומשפחתם באים לנחמם ועוזרים בענייני הבית והבישול.

הסרט "שבעה" נפתח בבית הקברות בלוויה של אחיה של ויויאן שנפטר מהתקף לב בטרם עת. הסרט מתרחש בזמן מלחמת המפרץ. תוך כדי הלוויה נשמעת הזעקה וכולם מוציאים את המסכות האב"כ, אמצעי ההגנה מפני האיום הכימי. נוצר חיבור מיידי אצל הצופה הישראלי לזיכרון הקולקטיבי של התקופה ולחיים בפחד על רקע מלחמות. הבחירה בסיפור על רקע המלחמה, שגרת חיינו העצובה, מבטאת באופן מובהק את המלחמה הפנימית גם במשפחת האב של ויויאן וגם בחיים הזוגיים שלה. על רקע השבעה אנחנו נחשפים למערכות היחסים השונות בתוך המשפחה. מבחינת הזמן הנרטיבי, הסרט מתרחש כשלוש עשרה שנה אחרי הסרט הקודם וויויאן לא מוכנה לדבר עם אליהו משום שזה לא נותן לה גט.

הקונפליקט בין ויויאן לאליהו מגיע לשיא בסרט השלישי בטרילוגיה, "גט"- משפטה של ויויאן אמסלם.על פי האידיאולוגיה הדתית הגבר נברא בצלם האלוהים והאישה נבראה מצלעו. הנחת בסיס זו קבעה את אדונותו של הגבר ואת נחיתותה של האישה. התפקידים הנשיים וקיבוען של הנשים למרחב הביתי קודשו בכתבים הדתיים הקנוניים והגדירו את מהות חיי הנישואין והאמהות. בהתאם לכך, האופן היחיד בו ניתן לסיים נישואין על פי ההלכה הדתית היא מתן הגט על ידי הגבר לאישה. הגט הוא מסמך הלכתי כתוב בדיו על קלף שבאמצעותו מגרש הבעל את אשתו ומסיים את נישואיהם. מקור המילה גט הוא במשנה ובתלמוד והיא מתייחסת לשטר בו מגרש הבעל את אשתו.

ההלכה קובעת שכאשר אישה אינה מוצאת חן בעיני בעלה הוא רשאי לגרשה, ככתוב בספר דברים לכתוב לה "ספר כריתות". המילה כריתות יוצרת קונוטציה קשה של חיתוך, של כריתה. ניתן להבחין בחוסר האיזון בדיני אישות ביהדות: במסכת גיטין במשנה נאמר שעל פי בית שמאי לא יגרש אדם את אשתו, אלא אם מצא בה דבר ערווה. על פי בית הלל יגרש אדם את אשתו גם אם רק הקדיחה תבשילו, ר' עקיבא אומר גם אם מצא אחרת נאה ממנה.
בעת מסירת הגט אומר הגבר לאישה: "הרי זה גטך, והתקבלי גטך זה, והרי את מגורשת בו ממני מעכשיו, ומותרת לכל אדם".

בסיפורם של ויויאן ואליהו אמסלם, ויויאן היא זו שסובלת ממערכת היחסים ובמשך יותר משלוש עשרה שנה מבקשת את הגט וכמהה לו. כל עוד לא תקבל מאליהו את הגט, לא תהיה משוחררת, חופשייה ובוודאי לא תוכל להיות עם אחר. קיום יחסי מין עם אישה נשואה הוא מהעברות החמורות ביותר ביהדות.
 

הסרט השלישי בטרילוגיה "גט"- משפטה של ויויאן אמסלם, כשמו כן הוא מתרחש לכל אורכו בלוקיישן אחד מנוצל היטב, בית הדין הרבני וחדר ההמתנה שהם לבנים ומינימליסטים באפרוריותם. התאורה דומה לתאורת פלורסנט וכל אלה מעבירים את האווירה הקרה והנוקשה בבית הדין. השמירה על מקום אחד וההתמקדות בהתנהלות המשפט יוצרים קצב שמזכיר הצגת תיאטרון. ויויאן מסורבת הגט, כבר שלוש שנים חיה מחוץ לבית, לא רוצה ולא מבקשת מאליהו כלום מלבד הגט שזה לא רוצה לתת לה.

על רקע הממסד הדתי, אנו נתקלים בחולשתה של האישה ובקולה המושתק. הרב השופט, כמו אחיה של ויויאן, מתקשה להבין מדוע היא רוצה את הגט, הרי בעלה איש טוב שלא פוגע בה. הצופים נחשפים לסיטואציה אבסורדית בה האשה לא רוצה לחיות לצד בעלה, הבעל לא מוכן לתת לה גט, ו "כבוד הרב" הוא שיחליט. בעולם כזה חוסר רצונה ואומללותה של האישה לא מהווים סיבה מספקת למתן גט. ויויאן ממשיכה ומסבירה שהיא לא אוהבת את אליהו, והיא לא יכולה לחיות לצידו. הסרט מלווה בקפיצות זמן בין דיון לדיון, כשבכל סוף מפגש נקבע תנאי עד הדיון הבא. בסצנה הבאה  עוברים אליו. נבנית דרמת בית משפט מותחת לאורכה הצופים תוהים, אחרי כל שימוע, אם ויויאן תקבל את מבוקשה.

הסרט חושף את נחיתות האישה הנתונה לחסדי הממסד הדתי ואת ההתעללות הנפשית שהיא נאלצת לעבור. ההומור יוצר ביקורת והגחכה של הממסד הרבני השוביניסטי ועולם הערכים אותו הוא מייצג, עולם שבבסיסו חוקים וכללים אבסורדים. 

לאורך הסרט מוזכרות דמויות מהחלקים הקודמים של הטרילוגיה, חלקן מגיעות לבית המשפט להעיד ולחזק עמדה בעד או נגד הגירושין. הדמויות והאזכורים מחברים בין חלקיה ורבדיה השונים של הטרילוגיה לכלל שלם שמשמיע את קולן של כל אותן נשים מסורבות גט, הכפופות לחוקים המבישים של בית הדין הרבני.

חשיפת סוגיית הגט על המסך באופן כה חריף ומדויק מבטאת זעקה פמיניסטית שמקעקעת ייצוגי מגדר מקובלים, מערערת את המוסכמות וקוראת לשינוי מעמד האישה, לשוויון זכויות, ולהשמעת הקול הנשי במרחב האישי והציבורי.

הכתבת האורחת:

גילי לוינסון , 27
בוגרת החוג לקולנוע ולטלויזיה באוניברסיטת תל אביב
עובדת בתעשיית הקולנוע והטלויזיה ומצלמת סטילס 

מקורות

1. לצאת לאוויר החופשי, דן פיינרו, כתב העת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל אביב, גליון 127,ינואר פברואר 2004
2. משפחה על הרצפה, פבלו אוטין, כתב העת לענייני קולנוע בהוצאת סינמטק תל אביב, גליון 156, ינואר פברואר, 2009