מוכרים סודות- עם הבמאי דני סירקין

אתם בוודאי מכירים את דני סירקין כבמאי של הפיצ'ר  "למראית עין", סדרות כמו "חסמב"ה",  "תא גורדין",  "הכל דבש", "מסכים", "לונדון פינת בן יהודה" ועוד רבות, ובהחלט מדובר בבמאי ויוצר ותיק (אבל לא זקן, לא ולא) ומוערך.

דני נולד במוסקבה בשנת 71, עלה לארץ בילדותו, ולמד קולנוע באוניברסיטת תל אביב. סרט הגמר שלו, "עכשיו רחמנינוב" (98) זכה בפרסים רבים . בשנת 2002 ביים את דרמת הטלויזיה "שתי דקות מפראדיס" בכיכובם של אפרת בוימולד ושמואל וילוז'ני, ובשנת 2004 זכה בפרס "דרמת הטלויזיה הטובה" בפסטיבל חיפה ובאקדמיה הישראלית על דרמת הטלויזיה "הללויה". בשנת 2006 ביים את הסרט "למראית עין" בכיכובם של אסי דיין, סנדרה שדה וטלי שרון, וזכה באוסקר הישראלי לבימוי ולצילום (הצלם גיורא ביח) על הסרט.
בשנת 2007 ביים את הסרט התיעודי "חלום של אידיוט" על אביו האמן לב סירקין, והעבודות שהקים במרחב הציבורי בישראל, ולפני כן בברית המועצות, תוך שהוא מנסה לעזור לו להגשים את חלומו לבנות פסיפס ענק של יונת שלום בלב ירושלים.
דני נשוי למאיה ואבא ל 3 ילדים מתוקים. 
 

• מה הייתה העבודה הראשונה שלך בתחום?
עשיתי כתבה ליום הזכרון לערוץ הילדים עם מיכל ינאי,
 

• איך השגת אותה?
איתן בראון חברי לספסל הלימודים באוניברסיטה סידר לי את הג'וב ועינת דבש שהיתה אז המפיקה שם נתנה לי צ'אנס. אני זוכר את שניהם ואת הכתבה הזאת עד היום כמובן. 
 

• מה היתה ההפקה / יום הצילומים / וכו' הנורא ביותר שעברת ולמה?
לצערי יש הפקה אחת כזאת אבל אני מעדיף לשכוח אותה. אבל אפילו עליה אני לא מצטער. 
 

• למי צריך למצוץ כאן כדי לקבל עבודה (מי הם האנשים המשפיעים ביותר בתחום שלך)
לשמחתי לא נאלצתי לעסוק בפעילות מסוג זה כדי להשיג עבודה. ברור שאנשים משפיעים הם כותבים ומפיקים וזה משולש פשוט שהבמאי מרכיב את הצלע השלישית שלו. וכמובן שמעל כולנו יש את ערוצי הטלויזיה שיש להם תמיד מה להגיד ובסופו של דבר הם המזמין.
 

• באיזה עבודה שלך אתה הכי מתבייש?
לא מתבייש באף עבודה שלי, נראה לי שזה הישג. אם אני מזהה עבודה שאתבייש בה אני חותך החוצה לפני שזה קורה.
 

• באיזה עבודה שלך אתה הכי גאה?
בסרט "חלום של אידיוט" שעשיתי על  אבא שלי, לב, יחד עם עדו בהט. זה לקח לי עשר שנים ועדו בהט אחד כדי לגמור אותו אבל הצלחתי בסוף, וזה הסרט הכי חשוב שעשיתי בחיים המקצועיים והפרטיים שלי.
 

• נגיד שבימוי זה כור גרעיני בדרום הארץ, ונגיד שאתה וענונו, ונגיד ששילמנו לך מיליארד דולר- בוא תמכור לנו 5 סודות בדרך להצלחה.
אני מניח שצריך לזכור תמיד שהמטרה היא לספר סיפור לאנשים.
כדאי לזכור את קהל היעד והז'אנר כי קל ללכת לאיבוד בבימוי.
צריך לעבוד עם האנשים הכי מוכשרים שאתה פוגש בדרך, ורצוי שיהיה גם כיף איתם כי זאת עבודה מאוד קשה וממש לא מתאים לצאת למסעות האלה עם צוות שלא נעים לך איתו.
אני אוהב להקשיב לאלה שמסביב,כי הרבה פעמים אנשים מצליחים לראות מה שאתה מפספס ורצוי להיות פתוח לדעות שלהם אבל לזכור גם מה רצית מההתחלה.
ובעיקר צריך אהבה ותשוקה לדבר כי בלי תשוקה אי אפשר לעשות סרטים.
 

• את מי אתה מעריץ?
מבחינה מקצועית יש במאים גדולים שאני מעריץ שלהם ואני מניח שדיויד לינץ' עומד בראש. היתה תקופה שבה הוא עשה קולנוע שהיה גם מסחרי במידה ומצד שני אישי ומקורי וחד פעמי. בתחומים אחרים יש אנשים רבים שאני מעריץ – אני חושב שהדמות ההיסטורית החביבה עלי היא בנימין זאב הרצל שהיה מחזאי בעל חוש לדרמה ופנטזיונר שהצליח בזכות הפנטזיה שלו והכריזמה שלו לקחת עם שלם ולהחזיר אותו למולדתו. אפילו אם אתה לא ציוני – זה מרגש.
 

• ממי למדת הכי הרבה?
היו לי מורים מעולים באוניברסיטה בראשם אמיל קנבל (מילק) שהסביר לי כמה כללים בסיסיים על בימוי שהם כללי הזהב שלי עד היום, ורם לוי שגילה לי שצריך לאהוב ולכבד שחקנים. וגם אנשי מקצוע מעולים שעבדתי איתם ולמדתי ואני עדיין לומד מהם המון.
 

• אם לא היית במאי מה היית בוחר להיות ולמה?
חשבתי להיות ארכיטקט פעם ועד היום אני מאוד אוהב להסתכל על בניינים. זה דומה כמובן לעשיית סרטים, רק נראה לי שזה פחות צבעוני.
 

• מה היא העצה הטובה ביותר שקיבלת? (ולא- "אל תאכל מהקולורבי ביום צילום" זה לא נחשב)
אשתו של מפיק אמריקאי אחד שפגשתי אמרה לי פעם כשעוד הייתי סטודנט שאם אני רוצה להיות במאי אני צריך להחליט להיות במאי, מאז אותו יום לא לקחתי אף עבודה שהיא לא עבודת בימוי. זאת אמירה מאוד אמריקאית אבל הלכתי על זה, זה לא היה קל אבל זה השתלם. .
ואגב קולורבי - אין כמו קולורבי ביום צילום, זה בטח עדיף על הואפלים והעוגיות שרצים על הסט בטרוף


• עם מי היית רוצה לעבוד ולמה?
אני יכול להגיד באופן כללי שהייתי שמח להכיר יותר תסריטאים וכותבים. גיליתי כבר מזמן שאני לא תסריטאי ואני נהנה לעבוד עם תסריטאים שהם בני אדם הבוראים עולמות. הייתי שמח להכיר  עוד כמה טובים.  

 
• אם היית יכול לעבד ספר או יצירה אומנותית אחרת, במה היית בוחר ולמה?
חלמתי שנים לעשות סדרת סרטים מפרשת השבוע אבל רני בלייר הקדים אותי כבר, אבל התנ"ך תמיד מעניין אותי זה ספר סופר מגניב עם סיפורים הכי אנושיים וקיצוניים בו הדמויות לובשות צורה בשני משפטים ונשאר המון מקום לדמיון. יש שם תמיד גם דרמה טובה ואנשים נולדים ומתים שם בטרוף. אילו הייתי  מצליח לעבד חלק מהסיפורים האלה לקולנוע הייתי שמח מאוד. ובאופן  כללי הנושא היהודי מעניין אותי מאוד על כל היבטיו.
עוד חלום חדש יחסית שיש לי הו אלעבד את החלק של סיפורי באבל על הפושעים של אודסה, זה עולם צבעוני ומלא יצרים שיכול לתת את עצמו לקולנוע בקלות - אבל לא בקלות הפקתית. וזה מתאים גם לגילוי המחודש של הרוסיות שלי שחל אצלי לאחרונה
 

• מה היה גורם לתחום שלך להיות יותר מקצועי / מוצלח בארץ?
ברור שהדבר האחד שאנחנו צריכים כאן זה כסף. יש כאן המון כשרון וטונה של סיפורים לספר אבל המצב בעיקר בטלויזיה נעשה כמעט קשה מנשוא, אני מוצא את עצמי בימי צילום עובד עם הלשון בחוץ כדי להביא מוצר איכותי וכדי שאוכל להסתכל בראי בסוף  היום ולדעת שלא עשיתי חלטורה, וזה בהפקות שנחשבות סוגה עילית. המצב הזה חייב להשתנות, המושג של נאותות הפקה נשחק עד דק, ועשיית טלויזיה הפכה למפרכת. לא מגיע לאנשים שעובדים בתחום הזה לעבוד ככה, לא מגיע למפיקים לחשוש ככה מהפסדים ולא מגיע לצופים לקבל מוצר פחות טוב. אני חושב שזה צריך להיות המאבק הבא של היוצרים. ערוצי הטלויזיה, הם בני המדיצ'י המודרניים, הם בעלי הממון שזוכים להזמין יצירות אומנות פופולאריות מאמנים, הרי גם ציורי הכנסיות נועדו לבדר את ההמונים, הייתי שמח אם הם היו מתייחסים לעצמם קצת ככה ומבינים שיש להם אפשרות לשנות את התרבות ולהשפיע עליה, וגם להבין שלעתים אומנות טובה דורשת קצת יותר השקעה.