זרקור על מתן שירם
צילום: גאיה סעדון
"שמי מתן שירם. אני עיתונאי, תסריטאי ובמאי. כותב תסריטים לקולנוע ולטלוויזיה, מלמד כתיבה, ומנחה את "הסדנה לפיתוח דמויות", שהיא סדנת עומק ראשונה מסוגה, המתמקדת בעולם הפנימי של הדמות - בנפש שלה.
אני גם חבר הנהלה באיגוד התסריטאים, איגוד חשוב שמטפח תסריטאים ונלחם עבורם. החברות בהנהלה היא בהתנדבות, מתוך תחושת שליחות, וזה כיף לעבוד עם אנשים שרואים לנגד עיניהם את טובת הכלל.
אני גר בהוד השרון, ועד פרוץ הקורונה הבית שימש כמן תחנת מעבר – הייתי תמיד על הקו בין הוד השרון לתל אביב, וגם כשהייתי בבית הייתי בעיקר בחדר העבודה, שקוע בעולמות בדיוניים. מאז הקורונה הבית הפסיק להיות תחנת מעבר, ויש תחושה של בית, וזה מאוד נעים. אפילו התחלתי לשתול דברים בחצר: נענע, מרווה, ושיח משוגע של פלפל חריף."
מה העבודה הראשונה שעשית בתחום שלך?
לפני עשרים שנה הוצאתי לאור, עם שותפי דאז, ספר עיון אמנותי בשם "על כוס קפה". בדיוק החלה אז להתפתח תרבות הקפה בארץ, והיה מעט מאוד מידע מקצועי איכותי בנושא. האינטרנט לא היה כלי מאוד מפותח – למעשה, בקושי היו אז אתרי אינטרנט ראויים, ואחרי כמעט שנתיים של עבודת תחקיר מאומצת, כתיבה וצילומים, הספר ראה אור. הרבה בתי קפה ויצרני קפה שאבו השראה ממנו, והוא הפך לרב מכר, אבל ההוצאה לאור לא הייתה כלכלית. בזכות הספר מוניתי לתפקיד מבקר בתי הקפה של מקומון "זמן השרון" (מבית מעריב), וכך החלה דרכי בעיתונות. מאז, אגב, אני מכור לקפה.
באיזה עבודה שלך אתה הכי גאה?
אני הכי גאה בתאוריה שפיתחתי אודות המסע הרגשי שעוברת הדמות הקולנועית – מסע שמדמה את הנחת היסוד של הטיפול הפסיכולוגי: הדמות פועלת כנגד הפחדים שלה, וברגע שהיא הופכת פתוחה וגלויה כלפי עצמה, היא יכולה לעבור שינוי (כמו המטופל, גם הדמות מבקשת לעצמה הרמוניה פנימית, שלווה, גאולה אישית). כשהנחת היסוד מתממשת על גבי המסך, לנגד עיני הצופה מתרחש סיפור מסע פסיכולוגי שלם. על בסיס התיאוריה הזו ביססתי את הסדנה שלי, וזה הצריך ממני הרבה אומץ, כי זה סותר את האופן שבו מלמדים כיום תסריטאות.
מה תהיה "כשתהיה גדול"?
בעיניי, סיפור הוא מלאכת פיתוי שמטרתה לקרב בין אנשים, ואני מאמין שגם "כשאהיה גדול" אחזיק בתפישה הזו. אני מקווה להיות סקרן ורעב כמו היום, ושתהיה לי האפשרות להפוך את כל הסיפורים שיש לי לסרטים, ושאמשיך ללמד, ללמוד, ולחלוק ידע.
מעבר לכך, יש לי חלום לשנות הפנסיה המאוחרות: להקים קולנוע נודד. לנסוע ברחבי הארץ במיני וואן עם אוהל, מסך מתקפל ומקרן, ארגז בירות ומגברים, גיטרה וסקסופון, ולהקרין סרטים תחת כיפת השמיים. אם עד אז לא ייפלו לי השיניים, אני אנגן לקהל קצת בסקסופון.
מה הקריירה האלטרנטיבית שהיית בוחר אם לא היית עושה את מה שאתה עושה היום?
אני מניח שהייתי פסיכולוג. אני קורא המון ספרי פסיכולוגיה, גם כי זה מרתק אותי, וגם כי תסריטאי חייב ללמוד פסיכולוגיה, והרבה. אני תמיד אומר שתסריטאי צריך להכיר את הדמויות שלו באופן שבו פסיכולוג מכיר את הפציינטים שלו.
איזה עבודות מעניינות מצאת עד היום בתעשיה ואיך האתר עוזר לך בקריירה?
האתר עוזר בכך שהוא ממוקד ונאמן לנישה בה הוא פועל - מה שמקצר את טווח הזמן למציאת משרות, ולחילופין למציאת בעלי מקצוע. כשביימתי את הסרט הראשון שלי פרסמנו מודעה באתר, וגייסנו אנשי צוות מעולים בזמן שיא.
בזכות האתר נחשפתי למקצוע שאיכשהו נסתר מעיניי – "סטוריטלינג", שהוא מן אבולוציה של ענף הפרסום המסורתי. זה תחום צעיר ומעניין, ואני ממליץ לכל העוסקים בו להתחיל את הסטוריטלינג בבנייה ועיצוב של הדמויות, ולזכור שגם העסק הוא דמות.
גתה אמר ש"יש לראות את האדם כפי שהיה רוצה להיות, ולא כפי שהוא עכשיו". אותו דבר לגבי כל חברה או עסק.
איזה פרויקטים אתה מחפש?
פרויקטים שיש בהם שילוב של כתיבה מקצועית ואמנותית.
כתיבה עבור אלו שזקוקים לחלון ראווה טקסטואלי.
ליווי כותבים (תסריטאים, במאים, שחקנים-יוצרים) בתהליך הכתיבה של התסריטים שלהם.
ייעוץ ועריכת תסריט, ניתוח תסריט וניתוח דמויות.
וכמובן שאשמח שיירשמו כמה שיותר לסדנה שלי.