לא עוצרת בפאודה

צילום: אליה ספינופולוס

פאודה מספרת את סיפורם של צוות מסתערבים ובראשם דורון קביליו (ליאור רז). משימתם העיקרית של המסתערבים,הפעם (עונה 3) היא לפגוע בתשתית החמאס בגדה המופעלת מעזה, ולהגיע לראש הזרוע הצבאית של הארגון ברצועה. משימה לא פשוטה בכלל, בעיקר למי שאמורה להפיק את כל האירוע הזה מאחורי הקלעים.
אירוע שכולל בתוכו לא מעט אנשים , לוקיישנים, אתגרים והתמודדויות עם הפתעות לא צפויות . על צוות ההפקה, שחקנים, ליהוק, לוקיישנים, עשרות ניצבים, כפרים, פיצוצים ועוד מנצחת ומספרת לנו המפיקה בפועל של הסדרה , שמרית יקותיאלי.

שמרית. מי את?
אני שמרית, בת 33 גרה בתל אביב, גדלתי בגבעת זאב שזה ישוב קטן ליד ירושלים, בוגרת תואר ראשון בקולנוע וטלוויזיה מאוניברסיטת אריאל. מפיקה בפועל של סדרות טלוויזיה.

איך היה מעבר לעיר הגדולה ולתעשיית הטלוויזיה?
המעבר מישוב קטן לעיר הגדולה היה מאוד מאתגר, גם ירושלים שבה למדתי בתיכון וביליתי את רוב הזמן הפנוי שלי מתנהלת כמו עיר קטנה והמעבר ממקום שבו כולם מכירים את כולם לתל אביב היה התמודדות שונה מכל מה שהכרתי. היופי בתל אביב שזו עיר שיש בה מקום לחלום, אין תקרת זכוכית כמו שמרגישים במקומות אחרים, יש תחושה שאפשר לחלום על הכל וגם להגשים.

איך הגעת לעבוד בעולם הטלוויזיה? והאם זה משהו שתמיד חלמת לעשות?
תמיד אהבתי לראות טלווזיה וסרטים ועניין אותי מאוד איך הדברים נעשים, הרבה פעמיים זה עניין אותי אפילו יותר מהעלילה עצמה, לפני הצבא היה לי הרבה זמן פנוי והעברתי ימים שלמים בצפייה ב making off שהיו מגיעים ביחד עם סרטי DVD שהשכרתי מספריית וידאו. הבנתי שזה מה שבאמת מעניין אותי לעשות ואחרי הצבא נרשמתי ללימודים והיה לי ברור שאני עושה את התואר כדי לעבוד בתחום ולא "בשביל התואר". התחלתי כנערת מים על סט צילומים, עבודה שחבר שפגשתי בהודו סידר לי ואחר כך הגעתי להיות מנהלת משרד ב"טנדר הפקות" אצל ליאת בנאסולי ומריה פלדמן דרך חברה רחוקה מהצבא שעבדה עם ליאת בהפקות אחרות.

מה כיף בלהיות מפיק?
התחושה שאני זו שגורמת לדברים לקרות, אני אוהבת את החיבור של כל הקצוות, אוהבת את הנגיעה בכל המחלקות של ההפקה, אוהבת לקרוא את התסריט ולנסות לדמיין איך זה יראה בפועל, אוהבת שכל יום וכל פרויקט לא דומים לשום דבר אחר ואת זה שזה לא מפסיק להפתיע.

ובכל זאת...מה לא כיף?
להיות מפיק זה בעצם להיות הרבה פעמים פסיכולוג, לא תמיד זה כיף, הרבה פעמים לאנשים דברים נראים מובנים מאליהם ואני יודעת שזה דברים שעבדתי עליהם מלא, הקושי זה שאתה זה שנמצא כל הזמן במתח של התקציב מצד אחד לבין הרצון להגשים את התסריט בצורה הכי טובה שאפשר והמתח הזה מתסכל הרבה פעמים.
אז בואי נדבר על פאודה, בכל זאת אחת הסדרות הכי מצליחות בארץ שכבשה גם את העולם ואת הפקת אותה .

אז מתי העונה החדשה סוף סוף תעלה? כמה פרקים יהיו?
26/12 ביס. 12 פרקים.

כמה זמן כבר עובדים עליה. מה התהליך?
פאודה זו סדרה שעובדים עליה לא מעט גם בהשוואה לסדרות אחרות בתעשייה, יש את השלב של כתיבת התסריטים הראשונים ופיתוח העלילות שאליו אני פחות שותפה, כשהמפיק בפועל מגיע התסריטים אמורים להיות בשלב מגובש יותר. פרה פרודקשן לסדרה כזו היה של חצי שנה שבהם ניסינו לראות איך לוקחים את התסריט הענק הזה וגורמים לו לקרות בתקציב שלא תואם אותו. הקושי הגדול ביותר בסדרה כמו פאודה הוא הלוקישנים, העונה הזאת הסיפור מתרכז בעזה ואין שום עיר בארץ שדומה לה, היינו צריכים להבין איך אנחנו מפרקים את המקום הגדול הזה שנקרא "עזה" לחלקים בכל מיני מקומות בארץ, תהליך חיפוש הלוקישנים ("הסקאוטינג") לסדרה היה ארוך מאוד והוא התחיל חצי שנה לפני הצילומים, הרבה מאוד דברים הבנו שנהיה חייבים את העזרה של הצבא, העבודה מול הצבא שזה אירגון בירוקרטי ענק גם דרשה מאיתנו הכנה מוקדמת מאוד גדולה, במקביל יש את השלב של הליהוק מתחילים להבין מה הגודל של הדמויות ומי ישחק אותן, גיבוש הצוות ובניית המחלקות. השלב הרשמי שבו התחיל ה"פרה" האמיתי הוא השלב שבו נכנס אודי , עוזר הבמאי ראשון להפקה והוא זה שפירק את התסריטים והתחיל להעמיד תוכנית צילומים, אז צצות הרבה מהבעיות ומנסים להבין איך זה הולך לעבוד. הצילומים לעונה הזו ארכו 69 ימי צילום ועוד 8 ימים שבהם צילמנו עם צוות נוסף,second unit  (שזה בערך 4 חודשים) ומהרגע שסיימנו לצלם יש סגירות והכל עובר לידים של ענבל ,מפיקת הפוסט.

צוות ושחקנים, פאודה עונה 3. צילום - עידן מזרחי

במה העלילה מתרכזת הפעם? האם יהיו דמויות חדשות?
צופי העונות הקודמות בוודאי מבינים שכבר לא נשארו דמויות כי כולן כמעט מתו מה שאומר שיש המון דמויות חדשות לצד הדמויות הותיקות והאהובות. העלילה מתרכזת ברובה בעזה, אין ספק שהעונה הזו היא גם הגדולה מכולן וגם הטובה מכולן ויש בהחלט למה לצפות.

איך זה לעבוד עם שחקנים שכבר מכירים את ההפקה והסט ואיך זה לקבל שחקנים חדשים?
זו אומנם תהיה קלישאה להגיד שיש על הסט אווירה משפחתית אבל בעונה שלישית של סדרה כזו שהיא כל כך אינטנסיבית באמת נבנית אווירה של משפחה ולא סתם עולות כל הזמן קונוטציות של לבוא למילואים, יש תחושה שכולם יודעים איך הדברים אמורים לעבוד ויש איזה מין כפתור קסם כזה שעליו לוחצים וכולם יודעים להמשיך את העבודה מאיפה שהיא הופסקה, השחקנים החדשים השתלבו במהירות בתוך האווירה ולא נראה לי שמישהו מהצד ידע להבחין מי חדש ומי ותיק.

מאחורי הקלעים של פאודה

אז מה בעצם  עושה בפועל מפיק בפועל?
מאוד קשה לתחום את התחומי עבודה של מפיק בפועל ולנסות לתאר אותם, המפיק בפועל אחראי על התכנון וההוצאה לפועל של ימי הצילום, משלב קבלת התסריט ובניית התקציב בהתאם (או שלא בהתאם בהרבה מקרים), גיוס אנשי הצוות, ליווי תהליך הליהוק, בניית תוכנית הצילומים ביחד עם הבמאי, עוזר במאי ראשון והצלם, ניהול תהליך איתור הלוקישנים, חיבור של המחלקות לתסריטאי וליוצרים, ובעצם חיבור בין כל הגורמים וסגירת כל הקצוות לקראת הצילומים, בזמן ימי הצילום זה וידוא של כל הדברים שהם אכן קורים, המפיק בפועל הוא למעשה האחראי הראשי על הסט ועל היום צילום. זה תפקיד שעיקרו הוא קבלות החלטות אינסופית. בעולם אידאלי אם הכל עובד כמו שצריך, בזמן ימי צילום למפיק בפועל נשאר רק לראות שהכל קורה.

מה שונה בסדרה כזו מסדרות אחרות שמפיקים בארץ?
בפאודה יש הרבה התמודדויות כמו שיש בכל הפקה ויש גם הרבה כאלה שאין בכל הפקה אחרת, הלוקישנים שכבר הרחבתי עליהם, העבודה השוטפת מול הצבא, השפה הערבית שדורשת תרגומים של כל התסריטים, לימוד של השחקנים את כל הטקסטים, שיחות אינספיות על ההבדלים בניבים של כל איזור, עבודה מול אוכלוסיה ערבית שהרבה פעמים זה זר לה כל העיסוק הזה בטלוזויה ובהרבה מקומות היו מאוד חשדניים כלפינו, יש הרבה ימי צילום יחסית והתכנון הוא לטווח מאוד ארוך, הרבה מאוד ספיישל אפקטס – פיצוצים, מכות, שריפות. צילום בכל מיני מקומות עם תנאי שטח מאוד קשים – יערות, כפריים ערבים, מדבר וכו. המון רכבים מצטלמים, כמות גבוהה מאוד של ניצבים בעיקר הרבה מהכל.

איך זה לעבוד עם האוכלוסיה הערבית , כפרים ערביים והאם יש לכך השפעה על התנהלות הסט והצוות?
זה לא פשוט להכנס לתרבות שהיא שונה מהתרבות שאנחנו רגילים אליה, במיוחד שיכולת הגמישות שלנו היא מצומצמת בהרבה פעמיים, היו מקומות שיקבלו אותנו בחשדנות מאוד גדולה, היו מקומות שמראש לא רצו לקבל אותנו והיו גם מקומות שקיבלו אותנו בזרועות פתוחות וגרמו לנו להרגיש הכי בבית ועשו הכל כדי שהצילומים יעברו בקלות ושהסדרה תצא מוצלחת. גם במגזר הערבי הסדרה זוכה לרייטינג גבוה אז אין ספק שזה עוזר ופותח דלתות, יחד עם זאת תמיד יהיה עיסוק פוליטי סביב הסדרה זה גורם הרבה פעמים לאנשים להימנע מראש מלקחת חלק בסדרה. בעונה הזאת חזרנו לכפר קאסם שהיא אתר הצילומים הכי גדול בשלושת העונות, יש שם חיבור מאוד גדול לאנשי המקום והירתמות גורפת של האוכלוסיה ושל רשות העיר.

איך זה להפיק סצנות מכות ופעלולים?
מורכב יותר כנראה מכל סצנות אחרות, עושים לזה המון חזרות, מביאים כפילים וממש בונים כוראוגרפיות מובנות שבהן כל אחד יודע בדיוק מה הוא עושה. הכי מרגש זה כשרואים את זה על המסך וזה יוצא בדיוק כמו שתיכננו.

ספרי לנו סוד של מאחורי הקלעים מהסט?
למרות שרוב העונה כתובה בעזה לא צילמנו בעזה, חלק גדול מאוד מהלוקישנים בסדרה צילמנו בבסיס צאלים, יש לש"ביה של הצבא בצאלים ובמאמץ מאוד גדול של כל המחלקות ובעיקר של מחלקת ארט הפכנו אותה עיר ערבית. נעשתה שם עבודת ארט מטורפת של לקחת בסיס צבאי "עירום" ול"להלביש" אותו כעיר, עבודה אינטנסיבית של גרפיטי וציורי קירות, צביעת קירות, בנייה של שוק חי ועובד, כמות ענקית של ניצבים בימי הצילום, הרבה רכבים מצטלמים ובעיקר סינרגיה וסנכרון של כל אנשי הצוות בחיזוק של עבודת פוסט שנעשתה בהמשך הובילו לתוצאה מדהימה שבקרוב תראו על המסך.

איך בוחרים צוות שיילך איתך לפרוייקט כזה גדול וארוך?
אני נבחרתי להוביל את הפרויקט כבר בעונה השנייה, הרבה מהצוות היה צוות שהמשיך מהעונה הראשונה, חלק ממנו הצטרף בעונה השנייה ובעונה השלישית רוב הצוות היה צוות ותיק, בחירת הצוות היא באמת אחד הדברים הכי חשובים למפיק בגלל שזה ההבדל בין פרויקט מוצלח ללא מוצלח. היה לנו מאוד חשוב שאלו יהיו אנשים שהם "שחקני נשמה" שיקחו את הפרויקט הזה ברצינות ובמסירות גדולה "ויתגייסו" לדבר. בתוך הפקה כזו שהיא הרבה מאוד פעמים על גבול הבלתי אפשרית הדרך היחדיה "לנצח" אותה היא עם אנשי צוות מעולים והתוצאה על המסך היא בסוף תוצאה של עבודה קשה מאוד של הרבה מאוד אנשים שעשו את הבלתי אפשרי כדי לגרום לזה להיראות ככה. כל מפיק אוהב לעבוד עם אנשים שהוא סומך עליהם בעיינים עצומות כי בסוף את העבודה צריכים לחלק, זה לא מופע של בנאדם אחד אלא עבודת צוות.

איך מתמודדים עם תקציב בהפקה כזו גדולה?
התקציב הוא הקושי הכי גדול בהפקה כמו פאודה, זו הפקה שנמכרה לנטפליקס ובהתאם לכך גם הרף עולה.  בעיני הדרך הכי נכונה להתמודד עם תקציב היא קודם כל בתכנון נכון, ברגע שהדברים מתוכננים מראש כמות הדברים הבלתי צפויים מצטמצמת. נדרשנו להיות יצרתיים ולחשוב על פתרונות לא מקובלים.

מה עושה מפיקה עסוקה כמוך בשעות הפנאי? והאם בכלל יש פנאי?
תקופת ההפקה של כל פרויקט מתחלקת לשנים – שלב הפרה ושלב הצילומים שאפשר לחלק את זה באותה מידה לתקופה שבה יש חיים והתקופה שבה אין חיים. לשלב תחומים נוספים ובעיקר זמן פנוי זה לא פשוט בעבודה אינסטנסיבית כזאת והזמן הפנוי הופך להיות הרבה יותר מנוהל ומנוצל כי כל רגע של פנאי משמעותי. קשה לייצר שגרה של פנאי בחיים כאלה כי הם מאוד משתנים ולא צפויים אבל אני משתדלת בתקופות היותר רגועות להצליח לעשות כמה שיותר דברים שביומיום אין לי זמן לעשות כמו לפתח תחביבים שאני אוהבת, לטייל, לנסוע לחו"ל, להשלים פערים עם אנשים שהזנחתי.

באיזה תוכניות טלוויזיה את אוהבת לצפות?
אני מאוד אוהבת תוכניות דוקו ותוכניות פשוטות שלא דורשות ממני ריכוז מעמיק, בגלל שהעבודה היא מאוד אינטנסיבית והראש טרוד בהרבה דברים אני אוהבת לראות "טראש" שמנקה לי את המוח, מאוד חשוב לי לראות את הסדרות הישראליות שנעשות כדי לראות מה עוד עושים בתעשייה שלנו ואני משתדלת בתקופות שבין הפקות לראות את הסדרות היותר מתוחכמות.

על איזה פרויקט חדש את עובדת עכשיו?
אני עכשיו בשיא הצילומים של העונה השנייה של תאג"ד.

אם לא היית מפיקה מה היית?
ללא ספק גננת, מקווה מאוד שגם את החלום הזה אגשים בעוד כמה שנים.

מה האתגר הבא? מה את עוד שואפת לכבוש?
לשמחתי הגעתי לחלום שהיה לי שזה היה להיות מפיקה בפועל, אז כרגע אני נהנת מהמקום הזה. הייתי מאוד שמחה להפיק תוכניות דוקו בעולם, נראה לי ש"גידי ואהרוני" זה סוג של חלום.

לסיום, טיפים למי שרוצה להיכנס לעבוד בתעשיית הטלוויזיה?
לא לפחד מעבודה קשה, אני התחלתי כנערת מים שזו ממש לא היתה עבודה החלומות שלי או עבודה שהרגשתי שממצה את כל מה שיש לי להציע, אבל זו עבודה ראשונית וצריך להתייחס אליה בהתאם. בסוף זו תעשייה קטנה שבה כולם מכירים את כולם אז מאוד חשוב לשמור על קשרים טובים עם אנשים.