מסיפורי סבתא ועד סקורסזה- איך בנוי סיפור?

צילום: Pixabay

כמעט תמיד זה יוצא בתבנית של התסריט הקלאסי. מהסיבה הפשוטה: סיפור הוא סיפור הוא סיפור הוא סיפור.

גם כשאנחנו ניגשים לכתוב את התסריט, אנחנו מחויבים פשוט לספר סיפור.

לפעמים זה יוצא לנו באופן טבעי (ואז מומלץ לבחון את מה שיצא מול המבנה הקלאסי) ולפעמים אנחנו נתקעים והסיפור לא זורם או מרגיש לא נכון - ואז דוד המבנה הטוב שם כדי לעזור לנו למלא את השלבים ולהתקדם.

הכתבה באדיבות דניאלה דורון, מנחת סדנאות התסריט דראפט ראשון

איך תסריט עובד בגדול?

זה מתחיל במערכה הראשונה, באקספוזיציה – שם נחשפים הרקע, הדמויות והעולם בו אנחנו נמצאים (לצורך העניין, זה החלק של ה"היה היה...")

ואז, מוקדם ככל הניתן ואפילו תוך וויתור על האקספוזיציה, נמשיך למאורע המחולל – שהוא למעשה התחלת הסיפור האמיתי - משהו קריטי השתנה והפך את העולם על פיו (זאת אומרת ה"כשלפתע!")

כמה סצנות אחר כך מגיעה נקודת המפנה הראשונה שבה הגיבור/ה מחליטים מה הם מתכוונים לעשות בנוגע לדבר הגדול הזה שקרה ("אז היא החליט/ה ל....")

מפה אנחנו יוצאים למערכה השניה והארוכה (היא חצי סרט!) - הדרך להשגת המטרה. באמצע המערכה חשוב לזכור את ה-Mid Point, סצנה חזקה (הרבה פעמים היא קשורה למוות, אמיתי או סימבולי) שמאירה את הקונפליקט הראשי ולמעשה שמה "נקודה" באמצע ה"משפט" הארוך של המערכה.

בסוף המערכה השניה, מגיעה נקודת המפנה השניה, שהיא לרוב סוג של סיום כוזב. מין מינוס אחד גדול שנותן לקהל תחושה שהכל נכשל והתקווה אבודה (מדהים איך אנחנו קונים את זה, פעם אחר פעם:). כך נגמרת המערכה השנייה.

אבל אז – מגיע השיא! הוא בדרך כלל הרגע הכי חזק ומרגש בתסריט כי בו נפתר הקונפליקט או הבעיה שליוותה את הגיבור/ה מאז האירוע המחולל.

ולסיום – ההתרה. השלב בו מוצג העולם, אחרי שכל הבלגן נרגע. זה בדרך כלל 180 מעלות הפוך ממה שהוצג באקספוזיציה, לפני שהכל התחיל...

יש כמובן עוד המון מה לומר על כל חלק במבנה וברור שזה רק השלד הכי בסיסי, אבל – חשוב לפנות אליו כשאנחנו מרגישיםות שמשהו לא בדיוק עובד, כי הוא עוזר לנו להבין מה.

כמובן שגם אפשר בכיף לסטות ממנו – רק תדעו שאתם סוטים ותבינו ממה :)

שיהיה בהצלחה ואל תשכחו ליהנות מהדרך

הכתבה באדיבות דניאלה דורון, מנחת סדנאות התסריט דראפט ראשון