איך משדרגים רעיון טוב לרעיון מצוין?

צילום: DFC

תחשבו רגע על סדרה/סרט שאהבתם במיוחד.  נסו לנסח לעצמכם-  למה כל כך אהבתם אותם? חכו רגע עם המחשבה הזו, נחזור אליה בהמשך.

ריצ'רד פלפלר, שהוא יו"ר ומנכ"ל  HBO סיפר כיצד נכנס אליו דויד צייס, יוצר הסופרנוס, על מנת לצפות עמו לראשונה בפיילוט של הסופרנוס. בתום הצפייה שאל צ'ייס את פלפלר האם לדעתו מישהו בכלל יצפה בסדרה הזו. פלפלר ענה: "אני לא יודע, אבל אף פעם לא ראיתי משהו כזה".

אז מה עושה רעיון למצוין, למשהו שעוד לא ראינו?
כמה סרטים כבר ראינו על בחורה שמאוהבת בבחור שבכלל לא רואה אותה? המון, קשה לומר שזה רעיון מקורי, אבל כמה סרטים כאלה ראינו כשהבחור והבחורה שניהם נפגעי נפש שמנסים להתמודד עם מחלתם ולתפקד בחיי היום יום? או.  זהו הרגע שהרעיון הופך מרעיון נחמד למשהו חדש ומקורי ואולי לרעיון טוב לסרט/סדרה ("אופטימיות היא שם המשחק" במקרה הזה).

אז הנה חמישה טיפים שיאפשרו לכם לקחת רעיון ולשדרג אותו מרעיון טוב לרעיון מקורי.

1. "מה היה קורה אם?"
איך נולד הרעיון ל"בחזרה לעתיד"? בוב גייל בא לביקור אצל הוריו ומצא את ספר המחזור של אביו מהתיכון. הוא גילה על אביו המון דברים שלא ידע, למשל שהיה יו"ר מועצת התלמידים. גייל מעולם לא דמיין את אביו כדמות פוליטית ולכן שאל את עצמו- מה היה קורה אם הייתי מכיר את אבא שלי בתיכון? מכאן הכל היסטוריה. השאלה "מה היה קורה אם" היא שאלה מצוינת. מה היה קורה אם פיטר פן היה מתבגר? מה היה קורה אם היינו מקבלים הזדמנות שנייה לחיות או לתקן טעות?

2. הפוך את הג'נדר
שתי נשים צריכות לגדל יחד תינוק. רעיון נחמד. אבל מה היה קורה אם (ראו סעיף קודם) אלו שני גברים?
אולי במקום גבר נשוי פלוס ילדים, שבוגד באשתו עם בחורה צעירה זו אשה נשואה פלוס ילדים שבוגדת בבעלה עם גבר צעיר? ומה אם היא בוגדת בו עם אשה צעירה? הרבה יותר מעניין.
לפעמים צריך להפוך את הרעיון קצת כדי לבדוק מה קורה לו ולא רק על ג'נדר מדובר. נסו להפוך ז'אנר (מדרמה לקומדיה או מקומדיה לאימה). אפשר גם לשחק עם הגיל- במקום חבורת נערים פרועה, חבורת גברים במשבר גיל הארבעים. כבר מצחיק ועוד לא התחלנו.

3. הזדהות זו לא מילה גסה
מהי הזדהות? הזדהות לא נובעת מאהבה או חיבה לגיבור שלנו. הזדהות נובעת ממשהו הרבה יותר עמוק, איזושהי תכונה אנושית/ חוויה/ כאב משותפים לנו ולגיבור בסרט. הזדהות גורמת לנו, כצופים,  להרגיש שהגיבור הזה הוא מעין שלוחה שלנו, ייצוג שלנו במקום ובזמן אחר, ההזדמנות שלנו להתנסות בחוויות (טובות ורעות) שהחיים שלנו לא מזמנים לנו.
לא, לא כל הגיבורים בסרטים הטובים מעוררים הזדהות, אבל כל גיבור שיעורר הזדהות בוודאות יסחוף אחריו את הקהל וככל שההזדהות עמוקה יותר, הקהל יסלח לגיבור, שאיננו מושלם (וכן, לפעמים גם לתסריטאי..). ההזדהות היא החיבור הראשוני והחזק ביותר ולכן חובה להקדיש לו מחשבה.
אז כשאתם חושבים על רעיון לדמות, תחשבו איך הופכים אותה למעוררת הזדהות. אגב, לא כל רוצח חייב היה להיות ילד מוכה בעברו על מנת שיוכל לעורר הזדהות. לפעמים כל מה שהוא צריך זו תכונה קטנה ואנושית כזו, כמו חולשה למוסיקה של האייטיז או נאמנות חסרת גבולות לקבוצת כדורגל כושלת.

4. אמרות כנף וסיפורים מיתיים
כריסטופר ווגלר, מחבר "מסע הכותב", טוען שכל רעיון או סיפור של סרט או סדרה הוא גלגול של אחד מהסיפורים המיתיים שגדלנו עליהם. מ"משפט שלמה" ועד "אדיפוס", סיפורי התנ"ך, המיתולוגיה היוונית, משפטי חז"ל - כולם מדברים על אותם דברים: קנאה, אמביציה, אהבה, חברות וכו.
אז מה הטיפ? חשבו על סיפור מיתי/תנכ"י או אמרה מוכרת שמתאימה לרעיון שלכם. למשל: "אל תסתכל בקנקן אלא על מה שיש בו" או "הרצחת וגם ירשת". ברגע שתתבייתו על אמרה או סיפור כזה, שמדבר על אותו נושא של הרעיון שלכם, זה יעזור לכם לראות את הרעיון בצורה הרבה יותר ברורה ופשוטה. כך תוכלו למקד את עצמכם במה שחשוב ובמה שפחות ולעשות את ההתאמות הנדרשות לימינו אנו.

5. רק על עצמי לדבר ידעתי

למה לכם להתעסק בחברה החרדית אם אתם חילונים לגמרי? למה למקם את הסיפור שלכם בלוס אנג'לס אם אתם כותבים בעברית? כמובן שזה אפשרי. תמיד אפשר לתרגם או לעשות תחקיר או לעבוד עם תסריטאי חרדי שותף, אבל לא יותר קל פשוט לכתוב על משהו שקרוב אליכם, משהו שמרגש אתכם, משהו שאתם מכירים? כי אם אתם כותבים על משהו שאתם באמת יודעים עליו ומכירים אותו, גם אני, הצופה, אאמין לכם ויהיה לי קל יותר להזדהות (ראו סעיף 3).
אז תשאלו את עצמכם: למה דווקא הסיפור הזה ואיך זה קשור אלי?
למה דווקא אני הוא זה שצריך לספר את הסיפור הזה?

תשובה לשאלה הזו אתם יכולים למצוא במה בשאלה שעמה פתחתי את המאמר - איזו הסדרה/הסרט אהובים עליכם במיוחד ולמה. משהו בתסריט הזה נגע/ריגש/מתח או הצחיק אתכם. מה בדיוק? זה שונה אצל כל אחד מאיתנו, אבל במקרה הזה התסריטאי הצליח ללחוץ לכם על הכפתורים הנכונים. מה נשאר לעשות? לאתר את הכפתורים האלה, שנמצאים איפשהו בתוך הנפש האישית שלכם ולהשתמש בהם.

לאתר "תסריטים" של מרב שקד - סדנאות תסריטאות ובלוג מקצועי

לקריאה נוספת

כריסטופר ווגלר על סיפורים מיתיים

הבלוג של סקוט מיירס