כוונות טובות שמדרדרות את התעשיית הקולנוע והטלויזיה אל פי פחת

צילום: תעשיה

שח"ם יצאו בקמפיין מוצדק מאין כמוהו - שחקן/ית זה מקצוע ומגיע לבעלי מקצוע שכר. אק"ט יצאו גם הם בקמפיין שעם עצם מהותו אני מזדהה, על הדרך בה הם נקטו יש לי השגות אבל זה דיון אחר ומורכב. בתי השכרת הפוסט והציוד נמצאים במציאות בלתי אפשרית של מכרזים קטלניים שגורמים להם לקחת סיכונים. אולפנים נמצאים בסכנת סגירה, מפיקים, במאים ותסריטאים מוותרים על חלקים בשכרם או על כולו כבר מראש ולא פעם מצפים שכל הצוות והשחקנים ינהגו כמוהם.

בתוך המציאות הזו, בגלל אמביציה, בגלל עודף ביקוש והעדר היצע, ישנם כאלה שיעשו הכל על מנת להוציא סרט מתחת לידיהם. אלה יעוטו על כל מכרז, על כל "קול קורא" למרות האנומליה הזועקת לשמיים בין סכומי התמיכה המובטחים לבין נאותות הפקתית.

יסלחו לי האנשים הטובים מאד העומדים מאחורי היוזמה "פרולוג" - המבורכת במהותה - של פסטיבל סרטי הסטודנטים האהוב עלי מאד. תסלח לי קרן גשר מרובת החממות, תסלח לי הקרן החדשה עם המצאותיה המגוונות למסלולים הדרגתיים.

לצערי, ורק מטעמי הבהרת הנקודה, בחרתי במיזם החדש של פסטיבל סרטי הסטודנטים על מנת להוכיח את כאב התעשייה. איני רוצה להוציא לכם את הרוח מהמפרשים - אני חושבת שהיוזמה שלכם ברוכה וחשובה, א ב ל:
סרט בן 20 דקות בנאותות הפקה (קרי, כולם משולמים כולל במאים, תסריטים, מפיקים) לא עולה 150-70 אלף ש"ח כמו שאתם מציעים אלא 700,000 ש"ח. כמובן שיש מרכיבים משתנים שתלויים בעלילה ומה שהיא דורשת אבל זה המחיר להפקה "מתוקנת", אני אומרת יאללה - בואו נלך אפילו על חצי כי הנחות מותר לבקש - אז בואו נסגור על מינימום 350,000 לסרט בן 20 דקות - טוב? (אגב, אין צורך להיות מפיקים בפועל כדי להבין את משמעות המספרים - אתם אנשים עם ניסיון בסטים אפילו אם תטעו, תעשו חישוב מהיר - תניחו את כל בעלי התפקידים, שחקנים, ניצבים, לוקיישנים, ארט, חומרי עבודה כלכלה וכו' תכפילו את זה ב-5 ימים ותוסיפו הוצאות של תקופת קדם הפקה וימי הסגירה אחרי הצילומים, פוסט, פירור וחצי לשיווק ותראו שיתקבל מספר חביב).

אני שבה ואומרת וחשוב לי להדגיש - אין בטקסט זה כדי להשבית את היוזמה אלא כדי להעלות על הכתב מציאות עגומה - בה קרנות מציעות 100,000 ש"ח לסרט קצר. בה גופי שידור מסויימים מציעים 280,000 ש"ח לפרק של 24 דקות. לצד כל אלה ישנן כל מיני יוזמות לאינספור "חממות" יעודיות שתקציביהן נלקחים היישר מהקופה של תקציבי הסרטים. הדבר החמור בחממות אלה הוא לא הוצאת הכסף הזאת אלא התחושה המטעה כאילו השוק נמצא במצב נורמאלי לחלוטין וכי עלינו לעודד כל בוגר בית ספר לקולנוע באמצעות חממה. ובכן לא. בישראל יש 18 בתי ספר לקולנוע (ואני עוד לא מתחילה למנות את בתי הספר למשחק, בתי הספר לסאונד, תסריטאות ועריכה). אנחנו מדינה של 8,000000. רק על מנת לסבר את האוזן - בגרמניה יש 80,000,000 אזרחים ו-6 בתי ספר לקולנוע.

המציאות כאן יוצרת מצב שהותיקים והמנוסים/ות נדחקים החוצה כי במקומם נפלטים לתעשייה 400 בוגרים "רעבים" שיעשו הכל בכל מחיר. כל מחיר שמציעים להם. קרנות הקולנוע הציבוריות צריכות לקחת אחריות לא רק על עצמן אלא על תמונת תעשיית הקולנוע הישראלית - כי זו הולכת ונחלשת. לא בכל יום מגיעה לכאן הפקה אמריקנית שנותנת זריקת מזומנים לאנשי צוות ספורים.

איני טוענת חלילה שאין מקום לכשרונות "צעירים" וטריים  ההיפך הוא הנכון. אני טוענת שהכמות היא בלתי מידתית. שאין הגיון לנהל בתי ספר ומחלקות לקולנוע רק כי אנשים, טובים ככל שיהיו, מחפשים עבודה בהוראה כי הם לא משיגים תקציבים לעשייה (לופ כבר אמרתי?).

איני כותבת כאן כדי לייבב על המצב האבסורד הזה וכיצד הוא משפיע עלי (כי הוא משפיע ובגדול מכל כיוון שאתם יכולים לדמיין) אלא כי אכפת לי מהתעשייה ומהאנשים שמרכיבים אותה. אכפת לי מסרטים ואני לוקחת את עשייתם ברצינות. "תעשיית הקולנוע" זו ההגדרה לאומנות שהיא גם תעשייה - בתעשייה אמורים לקבל שכר. אי אפשר למכור לנו כל הזמן את ה"אמנות" כמשהו רומנטי שלא צריך להתפרנס ממנו.
כן, הפוסטים האלה, מזיקים לי ברמה הדיפלומטית כי הם מכעיסים את חלק מאלה שמנתבים ומנתבות תקציבים (למרות שפוסט זה לא מכוון לאף אחד או אחת באופן אישי!) אבל אניח את כעסם הפוטנציאלי בצד כי כשצלם עטור הישגים בן 50+ מתקשר אלי בתחינה לעבודה כי הוא יושב כבר חודשיים בבית ומתחנן לעבודה, כל עבודה בכל שכר, אני נשברת.

אני מבקשת מקרנות הקולנוע ומגופי השידור להחזיר את השפיות לענף (ועוד לא התחלתי לדבר על הנגיסה העצבנית בזכויות היוצרים ובמסחור) ובמקום לריב ביניהן מי יעשה פיצ'רים (רק שתדעו כל קרן נוספת שתעסוק בפיצ'רים רק תוריד מהתקציב הכולל לפיצ'רים כי יהיה עוד מהלך לקטורה, עוד תקורות והכל מאותה עוגת פיצ'רים שלא תגדל אלא רק תתחלק אחרת וכיו"ב), להפסיק לתת תקוות שווא לאנשים שחושבים ללמוד קולנוע ולהעמיד אנשי קולנוע מלאי אמביציה במצב בו הם מבקשים מאנשים לעבוד בחינם. אין דבר כזה קולנוע דל תקציב. קולנוע הוא מדיום שזקוק לתקציב מותאם. תקציב נאות.

אז יש עוגה של תקציב - נכון. הפתרון - פחות חממות ויותר סרטים, פחות סרטים אבל בתקציבים יותר ראויים. פחות דלק אשלייתי שיפחית את כמות בתי הספר לקולנוע.
ובקשה לי אל כל העוסקים במלאכה - בואו נסתכל כולנו על התמונה הרחבה ונסרב לתקציבים שלא נותנים לנו אפשרות לעבוד במינימום סטנדרטים , נסרב לתקציבים שלא מכבדים את העבודה שלנו ואת הקולגות שלנו. 
 
חשוב לי להדגיש שוב - אין לי טענות אל המיזם המבורך במהותו של הפסטיבל, הם פשוט הקורבן שנבחר לצורך שיקוף המציאות בפוסט הזה (ואולי זה יגרום להם לתת פחות מענקים אבל שכל מענק יהיה גדול יותר?)

הפוסט פורסם לראשונה בדף הפייסבוק של נעמי לבארי

נעמי לבארי היא במאית ומפיקה, שותפה במשרד ההפקות Black Sheep Productions יחד עם סער יוגב.