הדקו את החגורות – חדשנות דיגיטלית היא השחור החדש

צילום: PwC

"אני אומר לך, אדוני, זהו סוף העולם. לא ראיתי מעודי התנהגות מחפירה שכזאת...  . ההמצאות הארורות של המאה הזאת מחריבות כל חלקה טובה. תותחים, זיקוקים, פצצות, ומעל לכל – הדפוס, רעה חולה היישר מגרמניה. אין עוד כתבי-יד! אין ספרים! הדפוס מחסל את ענף הספרים. זהו זה, סוף העולם מגיע."

לאמירות ההיסטריות האלו אחראי מר מונייה, מוכר הספרים המורשה של האוניברסיטה בפריז, 1482, בספרו של ויקטור הוגו, "הגיבן מנוטרדאם" (תרגום:ארז וולק, פן הוצאה לאור וידיעות ספרים, 2013).

ואכן, אפשר להבין אותו - עד להתפשטות מהפכת הדפוס, הועתקו ספרים בכתב יד, ומספרם המוגבל של העותקים גרם להיותם נחלתן של אליטות, וכמובן, מילא את כיסם של מוכרי הספרים.

אבל - סוף העולם לא הגיע. לא אז – בפריז של 1482 ולא כעת, בכפר הגלובאלי 2014, המצוי בעיצומה של המהפכה הדיגיטלית, או לפחות, לא הגיע מבחינה אובייקטיבית. בהיבט סובייקטיבי, מנקודת מבטם של מר מונייה ומכריו, הרי שסוף העולם כפי שהכירוהו אכן הגיע – הדפוס הביא את ההשכלה להמונים וכתוצאה מכך, בין השאר, חלה עלייה בכמות מוסדות הלימוד, כוחה של הכנסייה נחלש ורמת החיים באירופה עלתה באופן דרמטי, עלייה שסימלה את סוף חשכת ימי הביניים.

ובחזרה למהפכה הדיגיטלית של ימינו, יתכן שישנם אנשים שעבורם סוף העולם כפי שהכירו הגיע... וחלף; ישנם כאלה שהסתגלו למכבש הדיגיטלי, לקריאת ספרים בקינדל, רכישת מוסיקה באייטיונס, צפייה בתכניות טלוויזיה דרך הטאבלט או הסמאטרפון או יחד איתו; מצד שני, ישנם אחרים שעבורם המחשבה על כך שבעתיד – הקרוב, ככל הנראה - יתמעטו עותקים פיזיים של ספרים ועיתונים, ואת קול מגע הדפדוף תחליף נקישת הקליק במכשיר, היא לא פחות ממעוררת אימה.

מצד שלישי, טבען של מהפכות לעורר פחדים, כמו זה של מר מונייה ממהפכת הדפוס, אך, כמעט תמיד, עומדת בבסיסן השאיפה לעתיד טוב יותר. אחרי הכל, הדפוס אמנם חיסל את כתבי היד, אך לא את הספרים עצמם, ויצר סוג חדש של ספרים, זמינים ונגישים להמונים; כך גם גלגולו המודרני- הדיגיטל - לא ישמיד את הספרים, את התוכן הטלוויזיוני או את המוסיקה, אלא רק ישנה את הפורמט שלהם. הסיפור הטוב, המרתק והמשפיע יישאר, גם אם הוא בן 180 שנה, כמו "הגיבן מנוטרדם", 400 שנה, כמו "רומיאו ויוליה" או אלפי שנים, כמו התנ"ך.
מתי ובאיזה קצב השינוי יתרחש? בעוד שנים בודדות או עשרות שנים? לעתידנים הפתרונים, מה שבטוח הוא ששיווי המשקל בכל מגזר בו נוגעת היד הדיגיטלית הנעלמה מופר, ועליו לעבור תהליך לא פשוט של מציאת שיווי משקל חדש. ועד אז, נותר לנו להפרד לשלום ממר מונייה ודומיו, ומהחששות שהם מייצגים, ולהדק את חגורות המושב - זאת הולכת להיות נסיעה מטלטלת.

רוצים לדעת עוד? כנסו למגזין הבידור והמדיה של PwC Israel, המציג ניתוחים ותחזיות של תעשיית הבידור והמדיה – הגלובאלית והישראלית – לשנים 2013-2017, וכולל תובנות בנוגע למגמות המניעות את התעשייה ולהתפתחויות הצפויות בה.