בריאן ניומן הוא המייסד של חברת יעוץ בתחום תתי-ז'אנרים או במלים אחרות, אמנות לסוגיה השונים, כולל סרטי תעודה. ניומן מסייע לפיתוח עסקי של פרויקטים בתחום הבידור והתרבות, כאלו שנוצרו על ידי ארגונים או יוצרים עצמאים. ההתמקדות שלו היא בפיתוח כלים יעילים להפצה והגעה לקהלים, תוך שימוש יצירתי בכלים טכנולוגיים חדשים. ניומן חי ופועל באזור ניו יורק, בירת המדיה הבינלאומית. הוא ניהל את מכון טרייבקה לקולנוע והקים את Reframe, פרויקט דיגיטציה אדיר של אמנות וקולנוע. על מנת לת פרופורציות, פסטיבל ומכון טרייבקה הם כיום המקום החשוב ביותר בחוף המזרחי וללא ספק מתחרה רציני לסאנדאנס, בתור גוף מרכזי לקביעת אג'נדות בתחום הקולנוע העצמאי בארה"ב ולמעשה בעולם. הוא כותב בלוג על מדיה חדשה אותו הוא מעדכן באופן בלתי סדיר ושווה להירשם אליו לעדכונים.

קובי שלי, עורך DocMovies באנגלית ויזם שותף בfilmDIY, ישב עם בריאן לראיון שנערך לרגל ביקורו בישראל, לצורך סדנה מיוחדת של היפרמדיה בשיתוף פסטיבל דוק אביב.

קובי שלי: תודה שהסכמת לפגוש אותנו. אולי נתחיל בזה שתספר לנו על עצמך?

בריאן ניומן: למדתי קולנוע לתואר ראשון ושני ותמיד הייתי מופתע מהעובדה שהיו מצד אחד כל כך הרבה סרטים ששמעתי עליהם מרחבי העולם ומצד שני לא יכולתי לצפות בהם. כסטודנט רציתי שיהיו לי הסרטים האלה כדי שאוכל ללמוד אותם פריים אחרי פריים. גרתי אז בניו יורק, נהגתי ללכת לראות את הסרטים והייתי מתוסכל מזה שלא יכולתי להחזיק בהם אצלי. כשעבדתי בטרייבקה, נוכחתי לגלות שסרטים ישנים היו תקועים על המדף ושליוצרים רבים פשוט לא היה כסף להעביר אותם למדיה דיגיטלית. לכן יזמנו בטרייבקה פרויקט בו בצענו דיגיטיציה לאלפי סרטי והפכנו אותם זמינים לצפייה באמאזון, ב – Hulu וב – iTunes. הרעיון הוא שיוצרים ממשיכים לשמור על זכויותיהם גם בפלטפורמות האלה והתוצאה היא שהפרויקט ממשיך עד היום. באותה תקופה התחלתי לעבוד עם מפיצים דיגיטליים, במקביל לחלוקת מלגות אותן יזמה קרן טרייבקה [מכון טרייבקה מנהל מספר קרנות עבור נדבנים שונים, פרטים נוספים במדריך קופרו - י.ש]. כל יוצר שדברתי איתו סיפר לי לפחות 4 סיפורים על מפיצים שהוא עבד איתם. ואלו לא היו בהכרח סיפורים על מפיצים שגנבו או רימו, אלא יותר על כך שכעבור שנה אחת, הסרט פשוט הפך תקוע בקטלוג המפיץ. בשלב הזה היוצרים היו בדרך כלל מנסים לצאת לסיבוב הקרנות על מנת לקדם אותו מחדש.

"בארה"ב ובאמריקה הלטינית, VOD באמצעות הכבלים הופך לאלטרנטיבה רווחית עבור יוצרים רבים"

ק.ש: מהי עמדתך לגבי יוצרים שטוענים שהם רוצים להתרכז באמנות וביצירה ולא בהפצה?

ב.נ: יוצרים רוצים להשפיע על העולם באמצעות הסרט שלהם. ישנה דיכיטומיה רבה סביב האמירה של אמנים "אני רוצה לעסוק באמנות ולא בהפצה." המציאות היא שזהו מיתוס. שקספיר לא היה צריך לחשוב על הקהל שלו ולדמיין את תגובותיו. הקהל צרח וזרק חפצים כאשר לא בא על סיפוקו. התיאטרון היה בעל אופי הרבה יותר קהילתי ומשתתף בעבר. יוצרים בני תקופתנו היו צריכים לחשוש ליחסיהם עם הכנסייה על מנת לוודא שהיצירה תגיע לקהל רחב. אם אתה לוקח יוצר – אוטר (auteur) כמו גודאר, הרי שהוא היה מודע מאוד למה שהקהל רצה. אמנים אלה הרחיבו את גבולות האמנות והתוצאה היתה שבתקופה מסוימת אמנים קבלו סיוע מהמדינה ששחחר אותם ליצור באופן חפשי, המפיץ עשה את עבודתו והכל היה בסדר. כיום רבים מהאמנים לא מבצעים את עבודתם שהיא איתור הקהל שלהם.

הדבר השני הוא, שאתה לא מצפה שתוכל לדבר אל מסך הטלויזיה ושהוא יענה לך, אבל אתה בהחלט מצפה כצרכן שתוכל לדבר אל המחשב ושמישהו יענה לך. אם אתה מחפש סרט און ליין מיוזמתך, אתה גם מצפה שתינתן לך אפשרות כלשהי להיות מעורב. אין זה אומר שכיוצר אתה צריך להיות זמין לאינטרקציה עם כל צופה, אבל אם מישהו רוצה בכך, עליך לספק לו צורה כלשהי של מעורבות. דבר נוסף שתוכל לעשות הוא ליצור לעצמך מסד אוהדים ואז לפנות למפיץ. זה בוודאי לא מזיק להיות עם 30,000 אוהדים בפייסבוק.

ק.ש: מהם החוקים הבסיסיים שיוצרים צריכים לאמץ כאשר הם בוחרים בהפצה עצמאית?

ב.נ: התחילו מוקדם. יצירת סרט לוקחת בין 3 חודשים לעשר שנים ואז מנסים למכור אותו במשך 3 חודשים. זהו בזבוז זמן ברוב המקרים. במקום זאת, השקיעו זמן באיתור הקהל שלכם. חייב להיות לכם אתר מצוין, נקי ופשוט שמיומו הראשון, מבקרים יכולים להכניס בו את המיקוד שלהם וכתובת הדוא"ל ,כך שאתם לא רק יודעים מי הם אלא גם איפה הם ממוקמים [איתור באמצעות מיקוד היא שיטה נפוצה מאוד בארה"ב, עדיין לא תפסה בישראל - י.ש]. עשו מאמץ לאסוף נתונים אלה. כאשר מישהו מוצא אתכם, כדאי שתעשו אתם מאמץ כדי למצוא אותו בחזרה.השקיעו בתמונות איכותיות. הן יעזרו לכם לקדם את מכירת הסרט. כמובן שגם חייב להיות לכם סרט טוב.

"אנשי חינוך רבים מבקשים ממני לא לשלוח אליהם DVD אלא דיסק (כונן קשיח), עליו נמצא הסרט באיכות הגבוהה ביותר האפשרית, על מנת שיוכלו להעלות אותו לשרת המוסד ולהשתמש בו. הם מוכנים לשלם על הסרט והדיסק יחד 500-600$"

ק.ש: מה תוכל לספר לנו על השוק החינוכי-מוסדי בארה"ב?

ב.נ: השוק החינוכי בארה"ב הוא מוצק ויציב ביותר. הם מוכנים לשלם סכומים גבוהים יותר על מנת שיוכלו להראות סרט לסטודנטים רבים. אנשי חינוך רבים מבקשים ממני לא לשלוח אליהם DVD אלא דיסק (כונן קשיח), עליו נמצא הסרט באיכות הגבוהה ביותר האפשרית, על מנת שיוכלו להעלות אותו לשרת המוסד ולהשתמש בו. הם מוכנים לשלם על הסרט והדיסק יחד 500-600$ ואז לתת לסטודנטים גישה מאובטחת לשרת על מנת שיוכלו לצפות בסרט בכיתה. הם ישלמו יותר מראש לשם כך. אם מכרת DVD למוסד ב – 150-300$, הרי שעבור כונן קשיח באיכות גבוהה, תוכל לקבל 500-600$, בשל הגמישות שהוא מאפשר בהפצה.

ישנה גם מגמה לצרוף סרטים בסטרימינג במחיר נמוך ואז סטודנטים יכולים פשוט לשלם ולצפות כל אחד באופן עצמאי. כך שבמקום לחייב את האוניברסיטה ב – 300$, אתה מבקש 1.99$ מכל סטודנט ובסופו של דבר, אתה עשוי להרוויח יותר כיוצר. זהו נושא לדיון ער כעת בארה"ב.

ק.ש: כיצד יוצרים יכולים לפנות למוסדות מבלי להזדקק למתווך?

ב.נ: יוצרים יכולים להיכנס לפורומים ובלוגים של אנשי מקצוע, מרצים וספרנים. רייצ'ל גורדון מ – Energized Films, שאינני מקושר אליה באופן מסחרי, מציעה שירות של מתן רשימות מיילים ורשימות תפוצה בתחום זה תמורת סכום קבוע. גורדון גם משתתפת באופן קבוע בזירת מסחר בשם National Media Market [נערך באוקטובר כל שנה - י.ש], שם היא יכולה לייצג יוצרים שאין להם מפיץ.

 
ק.ש: פסטיבלי קולנוע הם במקרים רבים הדרך היחידה להגיע להפצה בבתי קולנוע. עם זאת, פסטיבלים נוטים למנוע מיוצרים הקרנה בתי הקולנוע עד שהפסטיבל מסתיים [דרישת בכורה]. האם אתה רואה שינוי במגמה זו?

ב.נ: אם פסטיבל סרטים מאוד רוצה את הסרט שלך, תוכל לנהל משא ומתן ולהציע לפסייבל חלק מהרווחים שלך על מכירה. הם חוששים ולדעתי הם טועים בזה שהם חושבים שהקרנת הסרט בבתי קולנוע תגרע מהקהל שיגיע אליהם. בפסטיבל עצמו, עליך לחלק לאנשים מדבקות או גלויות עם כתובת אתר הסרט. בכל מקום שאתה מגיע אליו, עליך לוודא שאנשים יודעים היכן אפשר לרכוש את הסרט או לשכור אותו לצפייה. ניתן גם להוסיף QR Code לגלויות או מדבקות אלה [זוהי וריאציה של ברקוד, שקריאתה על ידי טלפון סלולרי מפנה את המשתמש אל כתובת אתר הסרט או כל כתובת אחרת שתבחרו - י.ש]. ניתן ורצוי לדרוש מפסטיבל הסרטים להציג את הקוד. אחרי הכל, פסטיבל הוא הפרסומת לסרט שלך.

 אני זוכר הקרנות בפסטיבלים בהן נכחו 600 איש ובמפגש עם הבמאי לאחר ההקרנה (Q&A), כל אחד מהאנשים שביקש לדבר או לשאול שאלה תמיד שאל "היכן אוכל לקנות את הסרט." הבמאי תמיד אמר "אני מחפש מפיץ" וזהו. 600 הצופים הלכו הביתה וזה נגמר. הם לא יזכרו את הסרט שלך. אם הוא היה זמין, לפחות 10% היו קונים אותו במקום. זוהי הזדמנות שהוחמצה. אתה ואני, אנחנו אוהבי סרטים והולכים להקרנות, אבל עבור הוליווד, בתי קולנוע הם רק פרסומת לכסף שיעשו מ – VOD. יוצרים עצמאים לעומת זאת, עושים שימשו בבתי הקולנוע כדי להיות בקשר עם הקהל שלהם וגם כדי שישמשו כלוח מודעות לסרט.

 ק.ש: מהו ערוץ ההפצה הרווחי ביותר עבור יוצרים עצמאים?

ב.נ: בארה"ב ואמריקה הלטינית, הפצה דרך VOD בכבלים הופכת לאלטרנטיבה רווחית ביותר עבור יוצרים עצמאים. תצטרכו לעבור דרך מתווכים לצורך כל, כמוNew video או Distribber. רוב היוצרים שאני מדבר איתם אומרים שהפצה כזו אחראית ל – 60-70% מההכנסות שלהם. האינטרנט כרגע רווחי פחות, במיוחד אם הוא בנטפליקס, מאחר שהצריכה שם היא על בסיס מנוי [ולא ברכישה אינדיבידואלית של כל סרט לחוד - י.ש] ולכן רווחית הרבה פחות עבור היוצר. לכן אני ממליץ על המתנה לפני הצטרפות לנטפליקס, ממילא צופים יוכלו להוסיף את הסרט שלך לרשימת ההמתנה שלהם. מאחר שנטפליקס מתפשט עכשיו גם לאירופה, תוכלו לבקש מחברים שלכם להוסיף את הסרט לרשימת ההמתנה שלהם, מה שיעלה את סיכויי המשא ומתן שלכם מול נטפליקס [נטפליקס עובדים בשיטת הרשיון לתקופת שידור, כמו ערוצי טלוויזיה - י.ש].

שימו לב גם לכותרת הסרט. אני רציני. בארה"ב שיטת הדפדוף היא מאוד פשוטה ובדרך כלל מתבססת על א"ב. נסו ליצור לסרט שלכם כותרת שמתחילה באות A. פשוט, אבל עובד.

מה זה פילמדי?  

What is filmDIY? The Filmmaker's Guide to The Interweb from filmDIY on Vimeo.

 
למידע נוסף ותגובות לבריאן ניומן היכנסו לבלוג שלו:http://springboardmedia.blogspot.com/