נטפליקס מתרחבת - מקרה מבחן למלחמה בפיראטיות

יורם שפר

20.06.2013

רבים מאמינים שפיראטיות ברשת נפוצה בעיקר במקומות (כמו ישראל) בהם אין דרכים חוקיות ונגישות לצריכת תוכן בתשלום. התרחבות נטפליקס מאפשרת לבחון זאת בפועל

נטפליקס מתרחבת - מקרה מבחן למלחמה בפיראטיות

צילום: אתר פילמדי

נטפליקס, חברת ה - VOD הגדולה והמצליחה כיום בעולם, הודיעה שהיא מתרחבת גם להולנד.

לכאורה, בשורה המעידה על הצלחה הולכת וגדלה. נטפליקס, שהחלה כחנות להשכרת DVD ונכנסה לסטרימינג בסערה עוד לפני שכולם הבינו שזה הדבר הבא, כבר פתחה סניפים לא רק במדינות דוברות אנגלית כמו קנדה, אלא גם בשבדיה, פינלנד, נורבגיה אמריקה הלטינית ועוד.

הקמה של סניף אינה, כמו נניח במכוניות או בבגדים, מסתכמת רק בפתיחת סוכנות מקומית. במקרה של סרטים צריך, מעבר לטיפול בנושא הזכויות והסדרת התמלוגים לכל סרט וסרט, גם לתרגם כל סרט וכמובן לדאוג לתרגום מימשק השימוש, תקצירי הסרטים, מתן תמיכה בשפה המקומית ועוד.

גם אם לא מדובר ב - 100% התאמה מקומית (לוקאליזציה), זו עדיין עבודה מפרכת והשקעה עצומה.

לנטפליקס כיום יש 30 מליון מנויים בארה"ב ו - 7 מליון מחוץ לארה"ב. אנגליה, קנדה ואירלנד הן השווקים הצומחים ביותר שלה. מן הסתם הדבר נובע מהעובדה שבשווקים אלו אין צורך בשום לוקאליזציה ואף סרט כמעט אינו חייב להיות עם כתוביות (דבר שבעינינו כישראלים הוא שולי, אבל במדינות רבות אחרות נחשב למחסום רציני), אבל גם בגלל שבמדינות דוברות אנגלית יש באופן מסורתי יותר נכונות לשלם על תוכן דיגיטלי.

יותר נכונות? - רגע - בדיוק עכשיו התפרסם מחקר שמראה על קפיצת מדרגה בצריכת תוכן פיראטי באנגליה. כן, צריך להודות שהמחקר די מדכא: עליה של 33% בצריכת סרטים פיראטיים.

לא כל הפיראטים נולדו זהים

אבל המחקר, עם כל רצינותו, אינו מבצע פילוח של סוג הסרטים שנצפים פיראטית.

כל מי שעוסק במכירת סרטים בתשלום (כמוני למשל) יודע שככל שהסרט חדש ונפוץ יותר, כך גדלים הסיכויים שהוא יהיה זמין באופן פיראטי באינטרנט.

סרטי קולנוע עצמאי, שהם סרטי נישה, אינם זמינים פעמים רבות באופן פיראטי ואם כן - קל יחסית להסיר אותם (ועל כך בפוסט אחר).

תגידו אולי: טוב, הסרט אולי לא קיים באופן פיראטי, אבל גם אף אחד לא מחפש אותו! - זה לא נכון. הטריק הוא ליצור מצד אחד ענין אצל קהל היעד ומצד שני לוודא שהוא אינו ביו טיוב או אתר וידאו אחר (זה לא מסובך). כן, עם טורנטים יותר קשה להתעסק ולהסיר, אבל רוב הצופים בסרטים עצמאים מעדיפים לצפות בסרט בסטרימינג.

המקרה של אמריקה הלטינית

נחזור לנטפליקס: היא כאמור הקימה את נטפליקס לאמריקה הלטינית ושם הכשלון מהדהד.

האמת היא שלא צריך להיות מומחה גדול כדי לדעת, על סמך הניסיון שנצבר בשוק ה - DVD, שבאמריקה הלטינית לא אוהבים לשלם על סרטים. בענין הזה יש זהות בין הציבור לממשלות, שמצידן מעניקות תמיכה ציבורית מאוד קטנה לקולנוע. ענין של תרבות - מה לעשות.

אבל בנטפליקס כנראה חשבו באופן אתנוצנטרי אמריקאי טיפוסי: אם אצלנו זה הולך, זה בטוח יילך גם בחלק הדרומי של היבשת. הושיבו מן הסתם כמה אנליסטים שעשו אחד ועוד אחד, חישבו ומצאו כמה דוברי ספרדית צפופים במקום אחד, לכמה יש גישה לאינטרנט מהיר, לכמה יש כרטיסי אשראי, הביאו בחשבון אולי שיש אחוז גבוה יותר של פיראטיות אבל אמרו כנראה לעצמם: לא נורא, עדיין יש המוני צופים שישלמו על מנוי לנטפליקס המדהים ולו רק בגלל שהוא מביא להם את טעמה של אמריקה שלנו ואמריקה שלנו היא הרי מקור השאיפות והכמיהות של כל ההיספאנים, נכון?

אז אופס, הם טעו.

הפוסט פורסם ע"י חוקר המדיה יורם שפר ופורסם לראשונה בבלוג של אתר פילמדי

תגיות