טיפול באמנות לגיל המבוגר (או איך העזרה להורים היא גם עזרה לילדים המטפלים בהם).

נעמה צור- טיפול באמנות לגיל השלישי

15.09.2022

כיוצרים ואמנים כולנו מבינים את חשיבות היצירה והביטוי לחיים שלנו. גם הדור הקודם, שכבר מתבגר ולעתים בודד, יכול להפיק המון מיצירה.

טיפול באמנות לגיל המבוגר (או איך העזרה להורים היא גם עזרה לילדים המטפלים בהם).

צילום: midjourney

לפני כשנתיים פנה אלי אדם ששמע על עבודתי. "הפכתי להיות ההורה של אימא שלי, מה שאני לא עושה- זה לא מספיק".
הוא סיפר שהטיפול באימו מוסיף לו הרבה מאד סטרס. הוא דואג לה ורוצה להשיב לה על השנים שטיפלה בהם כילדים, אך מה שלא יעשה- זה לא מפחית את התחושה שהוא בן לא מספיק טוב, בזמן שאימא שלו מתדרדרת.

הוא תיאר איך מאישה נמרצת, חיונית, מלאה בתוכן ועצמאית, היא הפכה להיות חרדה ותלותית, חסרת ביטחון ומוטיבציה, שרואה רק שחורות ואף איבדה את האופטימיות שכל כך אפיינה אותה.
הוא נואש מחוסר היכולת לעזור לה ומההתנגדות שלה לשתף פעולה איתו.
"היא יכולה להעביר ימים שלמים בלי לעשות כלום. זה גומר אותי. אם היא לא יוצאת לעולם, תביאי אליה את, את העולם שבחוץ", אמר לי בתקווה מהולה בייאוש.

הוא שאל אם אוכל להיפגש איתה ואם יש איך 'להמיס' את ההתנגדות שלה לקבל עזרה.
התחלתי להיפגש עם אמו מדי שבוע, בביתה. אשה בסוף שנות השמונים לחייה.
המטרה הראשונית היתה שהפגישה תהיה נעימה והיא זו שתחליט אם נפגש גם בשבוע שאחרי.
כך, משבוע לשבוע, עברו כבר שנתיים, והקשר שלנו חם ומבוסס. "את כמו הפסיכולוגית שלי", היא אומרת בסוף הפגישה.

הטיפול בבן משפחה הוא אחד מגורמי הסטרס המשמעותיים ביותר לאנשים שבאמצע החיים צריכים להוסיף גם את הטיפול בהוריהם (להלן: Care Givers, מטפלים עיקריים).
היום ידוע כי מטפלים עיקריים חשופים לסיכון לפתח תחלואה נפשית ופיזית הקשורה בסטרס.
וכל זה תוך כדי קריירה, נישואים, ילדים, משברים, משכנתא והחיים עצמם. מפחיד ומעמיס.
וזה לא הולך ומשתפר, כיון שאנשים חיים הרבה שנים, אבל לא בהכרח באיכות חיים.

שלא לדבר על כך שה-'משרה' הזו בקושי מתוגמלת. לא משלמים לכם על הזמן הזה. על המתח האישי והמשפחתי. על ימי עבודה שהפסדתם בליווי לטיפולים ולרופאים.
ועוד לא דיברנו על הקושי בהתמודדות מול האנשים שפעם היו גיבורי-ילדותנו-הכל-יכולים, והפכו להיות אנשים חרדתיים, פגיעים, תלותיים ומצומצמים, שכל שיחה אתם הופכת מעיקה- שום דבר ממה שהיו בצעירותם.
הזיקנה עוטפת אותם ו'חוטפת' אותם אליה ואנחנו (ולפעמים גם הם) לא ערוכים לזה.
אנחנו במעגל של אשמה וסטרס שלא מרפה, ומוביל לתחלואה. אימאלה.

הרי לא נעזוב את ההורים שלנו כשהם זקוקים לנו, הם השקיעו בנו את שנותיהם הטובות ביותר. אבל עד כמה נשעבד את חיינו לטיפול בהם? ומה איתנו? ומה עם הספקות שאוכלים אותנו, שאולי לא עשינו מספיק?

האנליטיקאי הבריטי דונלד ויניקוט (Winnicott) טבע את המושג 'אם טובה דיה'
בהקשר של הטיפול בהורים, אני רוצה להציע את ההקבלה ל'ילדים טובים דיים'.
.
אתם עושים הכי טוב שאתם יכולים, תוך כדי קריירה תובענית, משברים בזוגיות, טיפול בילדים, ואולי גם התמודדויות רפואיות, חלילה. יש ימים שזה הרבה יותר מדי.

ובין לבין יש גם רגעים משמחים. חשוב להכיר בהם. להעריך אותם.

אז איך, לעזאזל, מפסיקים את הסבל הזה?
כאן נכנסת האמנות.
אנחנו יודעים, מניסיוננו כיוצרים, שהעיסוק באמנות לסוגיה השונים, מרפא. מרכך.
האמנות יודעת להפעיל את הקסמים שלה, כשהיא בידיים הנכונות. מי כמונו יודע.

בגיל המבוגר מעורבות בתהליכי יצירה תורמת לשיפור מצב הרוח, שיפור תפקודי וקוגניטיבי ושיפור בתחושת מסוגלות. העיסוק ביצירה (גם באופן פסיבי כצופה/מאזין) מפעיל את כל חלקי המוח.
כמו חדר כושר למוח.

זה נכון, לא תשנו את המציאות של ההורים: לא תעלימו מחלות במטה קסם, לא תשיבו את הזיכרון ואת הקוגניציה למה שהיו פעם. לצערנו, גם לא תחזירו אנשים ותמשיכו להתמודד עם האובדן.
אבל אתם יכולים לתת להורים שלכם רגעי חסד ומשמעות, בתוך מציאות לא פשוטה.

רגעי חסד ומשמעות שישפרו את איכות החיים שלהם. שיתנו נחמה, להם ולכם. בין אם הם צלולים ומתפקדים וזקוקים "רק" להעשרת תחומי עניין וחיזוק מוטיבציה.
בין אם הם מהדור הזה שלא היו בחיים בטיפול, כי לא הבינו את הצורך וראו בזה סטיגמה, או כאלה שלא החזיקו עפרון מימיהם, כי לצייר זה לא פרקטי, אז מה הטעם. ובין אם הם בשלבים שונים של דמנציה, או מחלות זקנה אחרות.

אם יש דבר אחד שאני יכולה 'לזקק' משנות עבודתי עם אנשים מבוגרים, זה הצורך של אנשים שיקשיבו להם.
שיראו אותם. בכל גיל- מינקות ועד זיקנה. אנשים רוצים לספר את הסיפור שלהם. עם מלים, ובלעדיהן.

תחשבו שיהיה מישהו שיראה את הוריכם ויקשיב להם. יקבל אותם כמו שהם. במבט אוהד, חם ומקבל.
מישהו שישמע את הסיפורים שלהם, ששמעתם כבר אינספור פעמים ואולי נמאס.
מישהו שישמע את הסיפורים שהם רוצים לספר, אבל אולי לא לכם, כי זה יכביד.

בעזרת טיפול באמנות בגיל המבוגר אפשר להפחית את הסבל והכאב: זה של ההורים וכתוצאה מכך גם שלכם, הילדים המטפלים בהם.
אפשר לשפר את איכות חייהם ולהאט את ההתדרדרות התפקודית שלהם.
וזכרו, גם כשאין פתרון, אפשר לשפר את איכות חייהם – ולסייע גם לכם.

נעמה צור - קישור לעמוד המקצועי בפייסבוק