פעם צחקנו על ספרד, מחר נבחר במעסיק שישלם על סיאסטה

צילום: Pixabay

אחרי פרסום המאמר האחרון על עידן האי-שאפתנות, המתאר איך אנשי הצווארון הלבן החליפו מיינד-סט עם אנשי הצווארון הכחול, קרה דבר בלתי צפוי – קיבלתי פניות מקוראים שמאוד הזדהו עם הכתוב, אך מאחר והנושא רגיש, הם העדיפו לפנות בפרטי. הנושא מורגש ע"י רובינו (אם לא אצל כולם), ואף אחד לא מרגיש בנח להתבטא בקול רם, ולכן השחיקה ממשיכה להיראות כאילו היא עדיין רק כותרות רחוקות בעיתונות. רובנו ממשיכים לשדר עסקים כרגיל כלפי חוץ וחווים אותה בבדידות ובשקט.

את הפוסט ההוא פתחתי עם שירו של ברי סחרוף מ-1998 – "עבדים", הנפתח במילים "על נהר אספירין ישבנו" – כבר אז היינו צריכים להשתיק את כאבי הראש ולהמשיך לרקוד את ריקוד המכונה. מאז עברו כמה עשורים ומספיק לראות את הפרסומת לנורופן מפברואר 2021 כדי להבין עד כמה עידן המכונה עוד שולט בנו (למרות שרובנו המוחלט כבר מזמן לא עובד על פס יצור): "אנחנו בנורופן יודעים שאורח חיים עמוס עלול לגרום לכאבי ראש, אבל כאב הראש לא אמור לשנות את סדר היום שלכם. זאת הסיבה שפיתחנו את נורופן קפסולת נוזל. בקיצור, אתם תמשיכו להוציא את המירב מהיום שלכם, ואנחנו נעביר את כאב הראש."
כמה מפתיע שהמשפט האחרון הוא חלק מקריאייטיב שנכתב באמצע המגיפה...?!
חלק מכאבי הראש הללו נובעים מהלחצים והחרדות שהופיעו או התגברו בשנתיים וחצי האחרונות (תלוי את מי שואלים), וגרמו גם בין שאר שלל התופעות לעליה בנדודי השינה (או שמא להיפך?!).

מחסור בשעות שינה כבר מזמן אינו רק נחלתם של מתמחים ברפואה שעושים משמרות בנות 26 שעות ברצף. המחסור בשעות שינה מחמיר בגלל אורח החיים המודרני, וארגון הבריאות העולמי כבר הגדיר אותו מגפה (מה שאומר שאנחנו מתמודדים כבר עם שתי מגיפות בלתי נראות – שחיקה ומחסור בשינה, וזה בלי לספור את הקורונה). אילוצים של שעות עבודה רבות מדי, שגולשת לפעמים אל תוך הלילה, וניסיון לדחוס עוד אינספור פעילויות אחרות – לא משאירים מספיק זמן לישון.

תושבי כל העולם כמעט מדווחים על מחסור בשעות שינה. בישראל, כמחצית מהאנשים לא מגיעים לרף השינה המומלץ ו-28% מרגישים שעייפות פוגעת בתפקודם. לפי סקר של למ"ס מ-2017, כ-7% מהישראלים לוקחים תרופות שינה במרשם וכחצי מהם עושים זאת כמעט כל לילה. רבע מהישראלים מתקשים לעיתים קרובות להרדם או לישון לילה רצוף.

בקבוצת פייסבוק גדולה נכתב הפוסט הבא:
I've been having sleeping issues that just seem to be getting worse, I honestly can't remember the last time I had a good night sleep. I'm exhausted all the time. I want to avoid taking prescriptions pills. Besides Valerian, which doesn't help, I'd like to hear some suggestions.

באחת מיני עשרות התגובות נכתב:
I never sleep through the night. Nothing helps. It's 3 am now.

נתונים בלעדיים מקופות החולים חושפים את ההיקף העצום של מגיפת ההתמכרות לכדורי שינה בישראל. ישנן חלופות טובות ובטוחות לטיפול בנדודי שינה, אבל קל וזול יותר להלעיט את הציבור בתרופות.
פרופ' גיורא פילר, מנהל מערך מרפאות השינה בקופת חולים כללית, מסביר בראיון בדה-מרקר שהדרכים האחרות עשויות להיות בניה מחדש של הרגלי שינה נכונים, כמו הקפדה על שעת שינה קבועה והמנעות משנת צהריים, וכן טיפולים קוגניטיביים-רגשיים, דמיון מודרך, מדיטציה, היפנוזה, או יוגה. הוא מוסיף ש"בטיפול רגשי אין תוצאות מיידיות, ולא לכל המטופלים יש סבלנות. זה לא כמו כדור, שלוקחים ומיד נרדמים". "להרבה אנשים אין כוח או כסף ללכת לפגישות או אמון ביעילות שלהן, והאמת היא שאני לא יכול להאשים אותם, כי התחום הזה לא מסובסד בצורה מספקת בסל התרופות ובקופות החולים. בשורה התחתונה, לקחת תרופה זה הרבה יותר זול מללכת לפסיכולוג. אז הרופאים לא מתווכחים עם המטופלים, ופשוט נותנים את הכדור בלי לחשוב יותר מדי".
מגזין דה-מרקר הביא את סיפורה של רוני (שם בדוי), בת 34, שעובדת כסמנכ"לית בסטרטאפ מצליח בתל אביב: "היינו בדיוק בהכנות לקראת גיוס נוסף ומצאתי את עצמי עובדת בלי הפסקה", היא מספרת. "עבדתי עד 4:00 לפנות בוקר, ישנתי שלוש שעות, ואז הייתי מיד מתעוררת כדי לעבוד שוב". חודש לאחר מכן, כשהגיוס הוכתר בהצלחה, רוני ניסתה לחזור לישון, אבל משהו השתנה. היא פשוט לא הצליחה להרדם. "זה היה סיוט, לפעמים זה היה לוקח לי חמש או שש שעות. מרוב כעס ותסכול הייתי מעירה את בעלי ומתחילה לבכות".

אחרי חודש של נדודי שינה, התחילה רוני ליטול כדורי שינה מסוג בונדורמין, שרשם לה רופא המשפחה. "זה באמת עזר לי", היא מספרת. "כבר אחרי כמה ימים הצלחתי לישון כמו פעם. אבל אחרי כמה ימים נוספים התחילו להופיע לי כאבי שרירים וחולשה בתדירות גבוהה מאוד, וכעבור חודש התחלתי להרגיש בלבול ולשכוח נתונים ועובדות שפעם הייתי שולפת בלי לחשוב. הפסקתי לקחת את הכדורים, ושוב לא הצלחתי לישון. רופא המשפחה הציע שאנסה כדורים אחרים, אבל חששתי לקחת עוד כדור כי פחדתי מההשלכות". לדבריה באף שלב לא הציע לה הרופא לנסות טיפול התנהגותי.

(אני לא הולכת להכנס כאן לנתונים על ההשפעות החמורות יותר כגון תמותה, אשפוזים פסיכיאטריים, או לדיון בין הרופאים על האם או כמה הכדורים ממכרים, אבל תדעו שזה קיים.)
רוני לא לבד. ביפן שבה שעות עבודה ארוכות במיוחד הן תופעה נפוצה יחסית, הוגדרה תופעת קיצון המכונה "קארושי" – מוות מעבודת יתר. אחד המקרים הכי זכורים ביפן התרחש ב-2013, כאשר בחורה צעירה בשם מיווה סאדו עשתה 159 שעות נוספות בחודש אחד ונפטרה מהתקף לב (כשל בלב).
האגודה היפנית לחקר השינה מעריכה ש-71% מהגברים ישנים פחות משבע שעות בלילה ורבים מהם לא נרדמים בלי אלכוהול. ביפן החלה פעילות שנועדה להתמודד עם התופעה, כדי לעודד את מקומות העבודה להבטיח שעות שינה מספיקות בלילה ואפילו מנוחה במהלך היום, וניתן למצוא כבר חברות שמשלמות לעובדיהם על שנת לילה טובה (ואפילו על סיאסטה) כדי להגדיל את הפרודוקטיביות שלהם (חלק מזה נעשה באמצעות אפליקציות המנטרות שעות שינה והעובדים צריכים להראות כי חצו 6 שעות שינה בלילה במשך מספר ימים רצופים), ומשרדים מסויימים אף החלו לאבזר את עצמם כדי לאפשר שנ"צ.

חשיבות של שינה טובה (בכמות ובאיכות) עדיין לא טיפסה בסדרי העדיפויות שלנו למקום הראוי לה (כמו בריאות וכושר), ובנתיים התוצאה של זה היא שאחד משמונה ישראלים לוקח כדורי שינה. נתונים שאסף מגזין דה-מרקר מארבעת קופות החולים בישראל מראים כי בשנה שעברה נופקו כדורי שינה לכ-789 אלף ישראלים – כ-8.5% מהאוכלוסיה הכללית, וכ-12.7% מהאוכלוסיה הבוגרת, ומספרים אלה אינם כוללים מרשמים של רופאים פרטיים, כך שהשיעור האמיתי כנראה גדול עוד יותר. לשם השוואה, בקרב אמריקאים בוגרים היה הנתון המקביל 8.2% בשנים 2017-2018, כך לפי סקר רחב היקף מ-2019 שערך המרכז לבקרת מחלות ומניעתן בארה"ב.

מספרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה: עד לפני כ-150 שנה, אנשים עבדו אינספור שעות ביממה עד שבשנות ה-70- וה-80 של המאה ה-19 החלו הפגנות בקנדה וארה"ב בדרישה להגביל את יום העבודה לשמונה שעות. את ההצלחה של ההפגנות האלה אנו מציינים עד היום בראשון במאי – בחג הפועלים.

את הפוסט הנוכחי פתחתי בקישור לפוסט הקודם על היפוך הלכי הרוח בין אנשי הצווארון הלבן לכחול. הצלחתם של הכחולים לצמצם יום עבודה לשמונה שעות מעוגנת היום בחוקי העבודה הרשמיים בהרבה ממדינות המערב. עושה רושם שמהפיכת הצווארון הכחול ניצחה והעבדים האמיתיים היום הם אנחנו – אנשי הצווארון הלבן (כשהגורם המבלבל אותנו הוא כרגיל הכסף – במקרה זה גובה השכר), רק שהפעם לא נראה את העבדים יוצאים לרחובות, כי כיכר העיר הוחלפה ברשתות החברתיות שמבעבעות בפוסטים המעידים על שחיקת העובדים כגון הטוויטים הויראלים שציטטתי בפוסט הקודם:
"סקס זה נהדר, אבל האם אי פעם עזבת עבודה שהרסה את בריאותך הנפשית?" נכתב בציוץ אחד שיש לו כבר יותר מ-300 אלף לייקים. או: "אני מקווה שהמייל הזה לא ימצא אותך. אני מקוה שברחת, שאתה חופשי". (168 אלף לייקים)

כדאי שהמעסיקים והרשויות יתעוררו מהר ויאכפו את החוק היבש גם על אנשי הצווארון הלבן, שכבר מצביעים ברגליים בגל התפטרויות חסר תקדים שזכה לשם ההתפטרות הגדולה, המעיד על רצונם של אנשי הצווארון הלבן בחיים שפויים ואנושיים יותר, ויפה שעה אחת קודם.
(לינק למאמר הקודם: /magazine/1470.htm )