נועם ויסמן ז"ל, עורך במלוא מובן המילים
צילום: דרור שאול
שישי בבוקר, ועשרות בני משפחה, חברים וחברי תעשיית הפרסומות והתקשורת בארץ מלווים בדרכו האחרונה את נועם, חבר יקר ואהוב שנפטר בגיל 54.
למי שהכיר אותו אישית, נועם היה חבר והשראה.
לפני 15 שנה, כשנאבקתי לקבל תקציב לסרט הדוקומנטרי שעשיתי באותה שנה על המאבק בסרטן של אילון נופר, נועם התגייס לצידי, נכנס לצוות של הסרט, ובזכות הרקורד המופלא שלו והיכולת הפנומנלית שלו לספר סיפור, קיבלנו את התקציב.
נועם פינה זמן, ישב איתי על הסרט, כיוון והדריך ובעיקר היה שם, כעורך וכחבר.
אחרי כ 30 שנה של יצירה, אפשר להגיד שנועם נגע בהכל. הפרסומת של שוופס שאתם רואים בימים אלה בטלויזיה? זה הוא ערך. הדוקומנטרי משנה התודעה "בית שאן סרט מלחמה"? גם.
בנועם אמיתי, בשקט, ביצירתיות שאין לה תחרות, נועם לקח כל פרויקט והשקיע בו את הנשמה.
בשנים האחרונות חי בסין ושם חווה את תחילת הקורונה במלוא העוצמה. הוא הבין שיש חוסר במסיכות איכותיות לצוותים הרפואיים ויצא לדרך עם פרויקט התרמה למסיכות 95N לצוותים הרפואיים בארץ. הוא גייס מאות אלפי ₪, חילק אלפי מסיכות יקרות לצוותים הרפואיים בארץ, והשקיע בפרויקט הצד הזה את כל כולו.
רינו צרור, היוצר של "בית שאן סרט מלחמה" ספד לו בעמוד הפייסבוק שלו:
המוות מנצח בימים האחרונים. ומותו של נועם ויסמן זו חתיכת עובדה. ויסמן היוצר. משורר הווידאו. צעיר, בן 54, ואנחנו פוסעים יחד לארכה של הדרך, באים והולכים, מייצרים ונפרדים, הסרט והסדרה והתגובה והטקסטים, מאז 'בית שאן, סרט מלחמה' ב-1996. זה היה שיא גדול, בית שאן הנלחמת. ואחר כך 'דין וחשבון' ב-2003-6, גם 'צהובים', מכבי תא בגביע האלופות, הפתיח והסדרה, גם 'בחירות 2015', מלווה את הדוקו הראשון של ניר ברעם, בין היתר, וגם השלב הראשון בעבודה על 'יהודים, פעם שלישית'. וכל הזמן עבודה צפופה. לחוצה. על הקצה עם ים קאטים, אינסוף מצבים משתנים, מתהפכים, הכל מציאות, הכל מתוכה, וקצב אש. עם חיבור של לייזר לצליל, ולהנחיה הראשונה – הסיפור המוצג חייב להתקדם משניה לשניה. ב'דין וחשבון', תכנית שבועית, עשינו 40 דקות כאלה, כל שבוע, שלוש שנים, הכל דוקו. מויש יראל צילם, אלעד חיזקי עשה את כל היתר, ויסמן העורך. המילה 'עורך' אינה מתארת די. ויסמן סיים כל עריכה של תכנית עם 5 חדרי עריכה פתוחים, עף כמו פרפר מחדר לחדר, משניה לשניה, משאיר אחריו שובל של מפיקות ומפיקים רועדים מוות מן האפשרות שלא יגיע בזמן אל המסך. אני כבר באולפן אותה שעה, משוחח עם הצופים, לקראת הסרט שעתיד להגיע. ויסמן לא פספס אף פעם. אבל הגיע בשניה האחרונה יותר מפעם אחת. זה נועם. דרך המלך היא על פי התהום. גדול וממצה עד תום, ולא נח על שום ציר. הכל נע. תמיד.
גם הבמאי דרור שאול, שעבד איתו שנים רבות, ספד לו
נעם הלך לנו. נעם של הפשטות, נעם של ההמצאות, הפתרונות, ההברקות, העין והלב ששום פרט לא חמק מהם אף פעם, בכל מהירות, ובחושך ובאור, עם מוסיקה או רפרנס. נעם המציל, המרגיע, נעם המחושב, העומד על שלו, בנימוס, נעם המסביר ללקוח בסבלנות למה למרות שהבמאי והקריאטיב כבר נכנעו- הוא- העורך- לא מתכוון לתת ללקוח לשנות את הסרט- רק בגלל "עניין של טעם"- אז "אתה פה כי אתה הלקוח ולא בזכות הטעם שלך. אנחנו כן". נעם הזורם, גם כשאין מחיר רגיל, נעם המאלתר- פעם חתך לי סרט במלון בויאטנם תוך שהוא שוכב על הגב נאנק מגב תפוס, והמחשב הנייד רוקד לא יציב על בטנו כשהוא מתגלגל מצחוק- רחמים על החדרנית שראתה אותנו ולא הבינה מה היא רואה. נעם שעורך בזום מסין, או בלופט בדרום תל אביב, "תיקח את הקבבים האלה ותתאהב". נעם שכל נסיעה איתו לערוך באיזו מדינה- היתה גם הזדמנות לטיול אופנועים, נעם ששתה דברים שלא העזתי (למשל בדראנקן דאק בהוצ'י מין סיטי), נעם שאכל הכל, כולל נחשים- רק כדי לטעום. נעם של זכויות האדם, נעם שהתייאש מהמדינה שלנו, אבל לא הפסיק להילחם עליה, עבור עתיד בנותיו. נעם שחתך וחיבר ועשה קסמים, לכל כך הרבה בימאים, מפיקים, פרסומאים ולקוחות. שהיה אב למופת עד נשימתו האחרונה. נעם שהיה גם חבר, מעבר לעבודה, איש עמוק שתמיד כיף לדבר איתו. חכם ורגיש. ציני רק במידה. ואופטימי. נעם הגדול והחזק שכל רגע אני בטוח שיתקשר וינזוף בי על "איך האמנת לשמועות הטפשיות האלה!" נעם שיחסר לכולנו. נעם שישאר איתנו לנצח בכל קאט בסרטים שלנו. תנצבה יקירי. חיבוק. פייד לבלק. נבכה בחושך.
נועם היקר.
נוח על משכבך בשלום.