מיומנו של פרילנס או שולחנות זה הנדל"ן החדש
צילום: PIXABAY
כן. אני מהנודניקים האלה שעובדים עם לפטופ בבית קפה.
כן, אני מה שנקרא פרילנס. קופירייטר, כותב קומי וכותב סאטירה .
אזור המחיה העיקרי שלי הוא בבתי קפה (ממוזגים). למרות שאני בכלל חתול רחוב. אני לא צריך הרבה כדי לשרוד. במיוחד כשאני בבית קפה על הבוקר.
רק ארוחת בוקר עם ארבעה צנימים, סלט טונה, גבינת שמנת, טחינה, חביתה עשויה היטב (עם בצל), קראף מים קרים, הפוך קטן רותח (יותר טעים מהפוך גדול כי הטעם יותר נוכח), מפיות, קיסמים וסוכרזית. גם wifi ועתונים יומיים לא מזיק.
הבוקר הלכתי לעבוד בקפה הקבוע שלי. שום דבר לא הכין אותי למה שעומד לקרות. לא טיזר. לא טריילר. לא רמז.
נגשתי לשלחן הקבוע שלי. כל כך נאמן ויציב. תמיד עם ארבע רגלים על הקרקע. אף פעם לא רוקד באופן עצמוני. תמיד באותה זוית. אף פעם לא מתלונן. לא מעגל פינות. הריבוע המושלם. אין מה לעשות, שלחנות בבית קפה הם הנדל"ן החדש.
השלחן הכי שווה הוא זה שנמצא במקום הכי שקט, אבל לא רחוק מדי מהבר והמטבח. כי הכי כיף שההזמנה שלך מגיעה מהר לשלחן. כזה שהוא יציב ומאובזר במפרט טכני עשיר: נקודת חשמל צמודה, כסאות מרופדים ונוחים, והמזגן מגיע אליו בצורה אופטימלית. שלחן לא גדול מדי ולא קטן מדי, עם נוף לפארק.
להפתעתי המלצרית הנמרצת אמרה לי ביובש "השלחן שמור!".
עם סימן קריאה. לי! אני בן בית פה, חצופה.
אני כתבתי קבצים של אלף מילה על הלפטופ בשלחן הזה, כשעוד כשאמא שלה נתנה לה ציסרים של תחליף חלב לתינוקות. אני הכנתי מצגות של 200 שקפים לא כולל שקף "תודה" שסוגר את המצגת על לפטופ בשלחן הזה, כשאבא שלה עוד קנה לה ארוחת ילדים במק דיויד.
ומה שהכי מרגיז, לא היה על השלחן שום שלט "שמור". הוא היה מה שנקרא "שלחן שמור סמוי". הסתכלתי על שאר השלחנות שנמצאים במיקומים השווים. על כולם היתה מלחיה ושלט "שמור". הרגשתי ששמים לי מלח על הפצעים. חשתי נבגד. אני שבא לפה באופן קבוע ותורם לפרנסת המקום - לא רצוי.
אני שמסוגל לשתות קפה ולאכול מאפה במשך ארבע שעות שלמות, כבר לא גר פה יותר. גם המלצרית הקבועה, שתמיד יודעת בעל פה איך אני אוהב את הקפה שלי ואיזה מאפה תמיד מצטרף אליו, כבר לא גרה כאן.
זה לא משבר אמון ביני לבין קפה הבית שלי כמו שחשבתי בהתחלה.
היקום שולח לי סימנים. אני צריך לפתוח בית קפה שאוכל לשבת בו עם הלפטופ והקפה מאפה כמה שארצה ויהיה לי תמיד שלחן שמור. לא סתם. "שמור לרועי". רק מה שבטוח, אצלי לקוחות לא ישבו ארבע שעות על קפה ומאפה. זה לא כלכלי.
המאמר מאת רועי לייזר. כותב קומי, סטנדאפיסט וקופירייטר פרילנס.
Roi lazer ב-facebook.