אלון נוימן- מראשון לציון להוליווד

צילום: אלעד אקרמן

למרות התשוקה המוקדמת מילדות של אלון נוימן (לא השחקן, הבמאי) לקולנוע, הוא התחיל לעסוק בתחום בפועל רק לפני כ 12 שנה, כאשר הוא משאיר מאחוריו קריירה מצליחה בתחום הפרסום ומשרד פרסום שלו שהקים בתחילת שנות התשעים. כאשר הוא כבר בשנות ה 30 לחייו ואב לילדות, הוא פוצח בקריירת קולנוע עצמאי, במלוא מובן המילה.

קבוצת ההפקה שהוא שותף בה, דונקישוט פילמס, עושה סרטים עצמאיים בהתנדבות לגופים ועמותות וסרטים קצרים לתחרויות בארץ וברחבי העולם, והיא עושה זאת בשיתוף פעולה מלא עם הסטודיו למשחק מול מצלמה "אימפרו", עם מתנדבים מהתחום ותורמים מהציבור.

הסרט הראשון שלו באורך מלא הוא "אנטי וירוס", סרט שהופק באופן עצמאי לחלוטין, וללא תמיכת קרנות קולנוע. הדרך הלא פשוטה שעשו אלון נוימן ומתן מלך עם הסרט היא הבסיס ממנו יצרנו את המדריך לקבלת תמיכה ממשרד החוץ  שפורסם לאחרונה באתר .

טריילר לסרט אנטי וירוס

אז איך מגיעים מראשון לציון להוליווד? איך הם שמעו עליך? איך נוצר הקשר?
לאחר שסיימתי את בית הספר לקולנוע באוניברסיטה הפתוחה עם סרט גמר שזכה בפרסים והוקרן בטלויזיה עברו מספר שנים עד שהקריירה שלי בתחום הפקות הקולנוע והטלוויזיה הייתה סופסוף בצמיחה. הבנתי שאני על הגל ואז באופן מפתיע נקטעה הצמיחה המצויינת בעקבות מערכת צוק איתן. הלחימה קטעה את הכול.

היו לי לקוחות שנתנו לי עבודה שוטפת עם לא מעט פרויקטים ובנוסף הייתי באמצע פוסט-פרודקשן של אנטי וירוס עם דד-ליין צפוף. פתאום מצאתי את עצמי ללא עבודה עם המון הוצאות על הסרט. אני טיפוס מעשי ולכן עשיתי הכול בכדי לסיים את הסרט ולהביא אותו בזמן להקרנת בכורה. במקביל לקחתי עבודה זמנית באבטחת יישובים בכדי לקיים את משפחתי המונה ארבעה ילדים. עבדתי כנהג סיור על גדרות יישוביי קו התפר באזור מודיעין ובזמני המנוחה שהיו לי הגשתי את הסרטים שלנו למאות פסטיבלים ברחבי העולם.

אנטי וירוס וחרדת שחקים היו האטרקציה המרכזית והתקבלו לעשרות פסטיבלים ושניהם זכו בלא מעט פרסים, ביניהם: פרס הבמאי ופרסי הסרט הטוב ביותר. השמועות על הסרט אנטי וירוס עברו מפה לאוזן בעיקר בחו"ל, עד כדי כך שהתקבלתי להיות שופט מן המניין בתחום הפיילוטים בתחרות פרסי האמי הבינלאומי שמתקיימת בכל נובמבר.

אלון נוימן ומייקל דודיקוף

מספר חודשים לפני שנסעתי לניו-יורק לטקס פרסי האמי. פנה אלי סטיבן למברט ועניין אותי לקרוא תסריט בשם "התחייה". הוא נתן לי מעט מאוד אינפורמציה על הפרויקט, אך לא יותר מידי. קראתי את התסריט ומאוד התלהבתי. התסריט הוא מאוד ראליסטי ושונה שמיים וארץ מקודמיו. הסיפור מתרחש באפגניסטן של ימינו, זאת דרמת אקשן, שנונה וביקורתית על האנשים הפועלים בשם ארה"ב ועל מפעל הטרור ההולך ומתרחב כמו סרטן בעולם ובתוך כל המערבולות הפוליטיות האלה יש גם סיפור אנושי ונוגע ללב על קשר בין רוצח, חייל, עריק מצבא ארה"ב  שנעלם לפני 35 שנים ונחשב רוח רפאים – הנינג'ה לבין יתומה אפגנית בת 12 שאיבדה את משפחתה בחילופי האש בין הצדדים.

לאחר ששיתפתי את סטיבן במספר רעיונות שעלו לי בראש מקריאת התסריט, זה מאוד מצא חן בעיניו והתחלנו לדבר על הסרט וכיצד הוא יראה, יופק ומה הערך האומנותי והערך התרבותי שלו. סטיבן שלח לי הסכם במאי - מפיק. מכיוון שעסקתי בקולנוע עצמאי לא היה לי סוכן.

בהתייעצות עם מספר אנשים בענף קיבלתי מספר סוכנויות בארץ שיכולות לנהל כזה חוזה. אבל אז התברר שגם זה לא קל. הסוכנים במקום לקחת אותי ברצינות, הפנו את גבם ובעדינות רמזו לי עם ניחוח של לעג שלא יצא מזה כלום.

לא התייאשתי, מכיוון שההסכם הוא DGA, (גילדת הבמאים של אמריקה) ניגשתי לאתר של איגוד הבימאים האמריקאי וקראתי, למדתי ושיננתי את כל מאות החוקים וההגבלות שיש בהסכמים כאלה. לאחר שלמדתי היטב הן את החוקים והן את השפה המשפטית ערכתי בעצמי את ההסכם בהתאם לדרישות שלי ושלחתי לסטיבן.

זה לא היה פשוט אבל לא רצתי להתגמש יותר מידי, ידעתי שזאת תהיה עבודה קשה. במקביל פניתי לשמוליק פירסטנברג (הבמאי המקורי של אמריקן נינג'ה) שאתו אני בקשר, על מנת לספר לו על הבשורה והתייעץ איתו, בייחוד שידעתי שסטיבן ושמוליק קשורים זה בזה עוד מימי מנחם גולן ועשו ביחד לא מעט סרטים.

אז להפתעתי הרבה גיליתי שבעצם לשמוליק יש חלק בסיפור והוא זה שהמליץ עלי. מהשיחה הזאת לא לקח הרבה זמן ונחתי בלוס אנג'לס לפגוש בסטיבן, בילינו מספר ימים ביחד ולא הפסקנו לדבר על הסרט, ראינו עין בעין את הכול, אפשר להגיד שזאת הייתה אהבה ממבט ראשון. חזרתי לארץ עם הסכם חתום כששנינו מרוצים. במהלך השנה האחרונה עבדנו על סגירת התסריט, אסטרטגיות וליהוק, בנסיעה האחרונה שלי ללוס אנג'לס הכול נסגר בחוזים כולל הליהוק של מייקל דודיקוף – הנינג'ה.

היוצר שפרסם את עצם שותפותך בהפקה, סטיבן למברט, ידוע יותר בתור מתאם פעלולנים שעבד בהפקות "קטנטנות" כמו אינדיאנה ג'ונס, טיטאניק וכמובן סדרת הנינג'ה האמריקאי. מה הקשר שלו להפקה הנוכחית?
סטיבן הרגיש שנעשה עוול לסדרת הסרטים, והתסריטים שנכתבו והסרטים שנעשו, למעט הראשון, היו מאוד גרועים. בעצם סטיבן מתייחס אך ורק לסרט הראשון כאמריקן נינג'ה והתסריט "התחייה" הוא בעצם המשך, אך קורה 35 שנים אחרי. סטיבן למברט הוא פעלולן, שחקן, במאי פעלולים, במאי ומפיק. עבד בעבר עם סטיבן ספילברג, סקורסזה, ג'יימס קמרון, ג'יימס וודס ועוד רבים וטובים ובפרויקט הזה הוא היזם, המפיק הראשי וכנראה יהיה גם אחראי על בימוי הפעלולים של הסרט.

ביחד עם רוברט יאהנק הם כתבו את התסריט במשך שנתיים. התסריט נכתב במיוחד עבור מייקל דודיקוף וג'יימס וודס. כך שבעצם הכול מתחבר ביחד בחבורה הזאת.

אלון נוימן באמי

מה הערך המוסף הייחודי שלך, בעיניך, שגרם להפקה לבחור דווקא בך?
מה שמצא חן בעיני סטיבן היה הויז'ן שאני מביא לסרט. היכולות שלי לעבוד בתקציבי אפס, להביא את הסרטים שאני עושה לכדי גמר בלו"ז צפוף, להבין מהר סיטואציות עסקיות ולייצר ביזנס. אני מסייע לגייס את הכסף להפקה ולא מתבייש לעמוד מול סוכנים, מנהלים, עורכי דין ואנשי עסקים שזה מאוד מסייע כאשר צריך להסביר על מה הסרט ומה אנו צריכים ובמה זה כרוך לייצר סרט כזה.

איך אתה, כיוצר עצמאי, חווה את הקשר של יוצרים מול קרנות הקולנוע הישראליות?
הקרנות בארץ פועלות בצורה מאוד מסוימת ולכן האפשרות שאקבל תקציב מהן היא כמעט אפסית. כשאתה יודע את הנתון הזה. אין הרבה ציפייה. בחישוב מהיר זמן המתנה לקרן משמעו חוסר עשיה = הפסד כספי, אם נחשב את זמן ההמתנה לתשובה שלילית מהקרן (הרוב הגורף לצערי) הזמן הזה מתורגם לכסף שבו אפשר לייצר פיצ'ר. לי אין את הפריבילגיה הזאת להמתין לעוד תשובות שליליות. אני פועל בעשיית סרטי ז'אנר, מה שהקרנות מתחילות להבין שקיים כחלק מהתרבות שלנו, ויש פה יוצרים מדהימים שעושים עבודה נפלאה כמו: איתן גפני, בועז ערמוני, האחים פז ועוד רבים וטובים.

מכיוון שאני חייב לעשות, לייצר, להפיק, לכתוב ולביים אני לא ממתין לרגע, אך זה לא אומר שאפסיק להגיש לקרנות, אולי משהו יתפוס שם, צריך להתמיד ולהגיש כל הזמן ולעולם לא להתייאש. בכל מקרה אני ממשיך לייצר סרטים כל הזמן ואני מוצא דרכים יצירתיות לבצע זאת, בעיקר עם אנשים מהתעשייה שמרגישים כמוני ומתחברים לעשיה שלי.

האם קורה שמתבלבלים בינך לבין אלון נוימן השחקן? שמעתי את המגיש ברשת ב' מציג אותך: "מהתיאטרון להוליווד" ... יש מצב שגם הוא התבלבל?

ברור, אך אנחנו (אלון ואני) בקשר, כך כאשר יש טעות בזיהוי, לפחות מהצד שלי אני מעביר לאלון השני את המידע. פעם נפגשנו בהקרנת בכורה של סרט שהוא שיחק בתפקיד הראשי, קרו שם כמה סיטואציות די הזויות. ההורים שלו סיפרו לי שהם חקרו עלי ועל המשפחה שלי. אותי זה שעשע. היה קטע אחד עם אלמה זק בזמן שהצטלמנו ביחד אלון נוימן השחקן, היא אמרה לבעלה שאם הוא יעשה לה בעיות היא לא צריכה לעשות הרבה אפילו לא להחליף תעודת זהות. ואני זוכר שבתחילת הקריירה של אלון נוימן, הרבה בחורות התקשרו אלי הביתה והטרידו אותי ואת אשתי לשעבר עד שהיא הפכה את מספר הטלפון שלנו לחסוי או אולי התגרשה ממני? אני לא זוכר בדיוק מה בא לפני מה.

מהו הפרויקט הבא שאתה עובד עליו, מלבד התחייה?
דונקישוט כרגע עובדת על מספר פרויקטים, והמטרה המרכזית שלנו היא לייצר מסות של תוכן, בשנה אחרונה נכתבו שני פיצ'רים בקבוצה, ועוד תסריט לפיצ'ר שנמצא ממש עכשיו בעיצומה של כתיבה. זאת הולכת להיות הפתעה ענקית שבבוא הזמן תדעו עליה. אחד התסריטים כשכתבנו כבר נמצא בהכנות לפרה פרודקשן וגיוס כספים. זאת פרודיה מוקומנטרית פרועה בשם "חרדת חלל". אותה כתבתי ביחד עם הילה ענתבי, יניב פלדמן וכרמל מחנאי, ויפיק מתן מלך.

אנחנו בעיצומה של הפקת הסרט "המלחינה" שנכתב על ידי זוהר לוי. משחקים: לוסי דובינצ'יק, ג'וש שגיא, נאור ואטורי, פיראס נאסר, אני מביים ומפיק ביחד עם מתן מלך, עדיין חסר לנו כסף אך אני מאמין שנצליח לגייס אותו עד לסיום ההפקה.

לפני שנה הקמנו מפעל תסריטים שנקרא "חדר הכתיבה של דונקישוט", בעצם מה שאנחנו עושים זה כותבים בחברותא פיצ'רים, בשיטה שלמדתי בסדנת ניקולאדון בארה"ב.  בינתיים זה מצליח. נכתב פיצ'ר אחד והשני בדרך וכל זה במסגרת זמן של בין 3-4 חודשים. כל התסריטים נכתבים בהנחייתי ועבורי כבמאי. ככה אני יודע שאפיק ואביים סרטים שאני אוהב ומאמין בהם. וכמובן ממשיכים לעשות סרטים קצרים חלקם במסגרת אימפרו-אקשן.

תן כמה עצות מועילות ליוצר העצמאי:
כיוצר עצמאי בלי שקל בכיס, אני תמיד אומר, קודם כל יש לך רעיון, כתוב אותו. תראה אותו לחברים שלך בתעשייה, אנשים שאתה סומך על שדעתם תהיה נקיה, קח לך צלם, תאורן, מפיק או אפילו תפיק בעצמך. לך לשחקנים שאתה חושב שמתאימים לתפקידים ותציע להם תפקידים תעשה אותם שותפים. קשה לך להשיג שחקנים מוכרים. לך לבתי ספר למשחק, משם הם באים, תן להם תפקידים, הם ינשקו לך את הרגליים, זה תיק העבודות שלהם וכרטיס הכניסה לתעשייה. אני ממליץ על עשיית סרטים בפרויקט שנקרא "אימפרו-אקשן" מבית הספר למשחק "אימפרו" בהנהלת אבי מלכה, שקיים כבר שבע שנים ובו עשיתי 7 סרטים קצרים. היי, כולם הסתובבו ומסתובבים בעולם, אנשים צופים בהם, יש קהל, הרי בשביל זה אנחנו עושים סרטים, לך תדע איזה מפיק הוליוודי יראה את העבודה שלך ומחר ירים טלפון וייקח אותך להרפתקת חייך.

הרעיון הוא תמיד להתחבר לאנשים שמאמינים בתסריט שכתבת או קיבלת לידך אם אתה במאי או מפיק. כשתסריט כזה נוגע לליבם של אנשים, לא לחשוב פעמיים לך תעשה ממנו סרט. אין דרך אחרת. אם יש לך תסריט לפיצ'ר והשקעת את כל חייך בכתיבתו תגיש לקרנות. רק צריך לקחת בחשבון ש99% מהתשובות הם שליליות. אם יצאת בר מזל והתקבל תקציב מהקרן וחברת הפקה תסכים להפיק חייך מסודרים לתקופה הקרובה, עדיין זה לא אומר שתגיע להוליווד, וזה גם לא אומר שהתסריט הבא שלך יופק. לכן צריך להמשיך ולעשות כל הזמן עוד ועוד סרטים מכל מיני סוגים ובעיקר קצרים, בהם רעיון יכול להיות ממומש בפרק זמן קצר ובהשקעה נמוכה יחסית. דבר נוסף אם אתה במאי או מפיק ופונים אליך אנשים עם תסריטים, תקרא ותמיד תענה להם, גם אם התסריט לא מוצא חן בעיניך, תענה בכתב בטלפון, אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה. מחר התסריטאי הזה יהיה מלך העולם והוא יזכור שהיית מקצוען ונחמד אליו.

תפיץ לבד את הפרויקטים שלך, יש אלפי פסטיבלים, יש המון פלטפורמות VOD וגם בתי קולנוע שכל הזמן מחפשים סרטים. תאפיין את הקהל כבר לפני הפקת הסרט וצא לדרך. אם קשה לך להפיץ ואתה לא מבין בזה כלום, אתה מוזמן לפנות אלי לייעוץ, זה כרוך בתשלום אבל זה יהיה שווה.

והכי חשוב תתנדב בהפקות אחרות בכל תפקיד, תתרום בזמן, בכסף, בכישרון למי שרק אתה יכול אפילו אם זה קצת, היקום מחזיר בענק למי שליבו רחב ונותן. וזה מתוך ניסיון.